מפלצת הבגרויות עוברת עוד שינוי מגוחך
הרפורמה המתוכננת בניקוד מקצועות הבגרות תכחיד מלימודי התיכון עשרות מקצועות חיוניים לנפש ותשאיר המון מתמטיקה מיותרת
עד אז הייתי תלמיד מצטיין, אם יורשה לי. מאותו רגע התמכרתי לעניין אחד בלבד, ואני כמובן לא מצטער על כך. "ולא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת", כתוב בתלמוד, ואני אכן הפכתי להיות אז לבעל מלאכה אחת. זה היה מקצועי העיקרי, הבסיסי, גם אם הבלתי אקדמי בעליל, שממנו נגזר הכל.
אני מספר את כל זה כהקדמה לשינוי שעומדת לעבור המפלצת האטומה והאוטמת הזו הקרויה "בגרויות", המוצצת את לשד נעוריהם של תלמידי ישראל ומונעת מהם לתעל את האנרגיה הפנימית הגדולה שלהם למה שמעניין אותם באמת. כעת מספרים לנו כי מתוך 123 מקצועות המוכרים לבגרות, ייחשבו מעכשיו כ"עיקריים" רק שמונה מקצועות במתכונת חמש יחידות שעליהם יינתנו בונוסים מלאים למיניהם.
כל שאר המקצועות יקבלו מעמד מופחת וניקוד מופחת, ובכך אולי יבוא עליהם הכרת, כי תלמידי ישראל, שיודעים כמה זה אחד ועוד אחד, יחששו שבחירה במקצועות מסוימים (כולל כמובן כל מקצועות שאר הרוח למיניהם: מוזיקה, אמנות, תיאטרון וכו') תשלול מהם את הניקוד שיאפשר להם קדימות בתחרות על הכניסה לאוניברסיטאות המסובסדות שלנו, בניגוד למכללות הפרטיות והיקרות יותר.
מדוע אין מבטלים את כל תעשיית הבגרויות והפסיכומטריים למיניהם ומסתפקים בבחינות כניסה מוסדרות לאוניברסיטה, כל חוג לעצמו?
למה חשוב כמה קיבלת במתמטיקה כדי להתקבל לפסיכולוגיה? אבל בכלל, למה לדכא את התלמידים הצמאים למשהו מעבר ליובש הבסיסי של כימיה-מתמטיקה-פיזיקה (מקצועות המתאימים לתלמידים מסוימים ומאוד לא מתאימים לתלמידים אחרים?
למה לאלץ את הנפשות הרכות להאביס את עצמן בכל החומר הלימודי המיותר הזה (מבחינתן) במקום לעשות דבר משכלל נפש ואישיות כמו לימודי תיאטרון מעשיים, למשל? ובכלל, היש אנכרוניזם חינוכי גדול יותר ממעמד המתמטיקה, למשל, הנכפית על רוב התלמידים (שלא יעשו בה שימוש לעולם) הר כגיגית על הנפש?
הרי לא במקרה מציעים שני פרופסורים למתמטיקה, פרופ' אנה ספרד מאוניברסיטת חיפה ופרופ' יאיר קארו ממכללת אורנים, להפסיק
ומדוע, למשל, נחשב לימוד האנגלית כאחד משמונת המקצועות העיקריים, ואילו לימוד הסינית נדחק? האם לא ברור כי החברה הישראלית תזדקק לדוברי סינית הרבה יותר מאשר לדוברי אנגלית, הנפוצים כחול אשר על שפת הים? האם לא ברור כי העצמת האנגלית המופרזת לגמרי יצרה בין השאר את האמריקניזציה העומדת ביסוד כמה מהחוליים הקשים ביותר בחיינו? (ר' הטלוויזיה וה"מעושרות" שלה. איך צייצה נועה מימן: "עוד מישהו נגעל מהשיט שמשודר עכשיו בערוץ 10?" כן , גם אני, נועה, ובכל הערוצים).
גם הגדרת הספרות כאחד משמונת המקצועות העיליים - שיזכו את הבוחר בהם במתכונתם המלאה בבונוס מיוחד - היא אווילית לחלוטין בעיניי. האופן שבו נלמדת הספרות בתיכונים שלנו הוא שערורייתי בדיוק כמו לימודי התנ"ך: משהו מייבש שכל ותודעה, משמים. מבחר השירים - גרוע. מבחר הסיפורים - מנכר נפש. את זה רוצים לעודד?
אדרבה, תשנו את תוכניות הלימוד, ואז יהיה בכלל על מה לדבר. והרי חלק ניכר מתלמידי ישראל (כפי שהעיד ראש המזכירות הפדגוגית) אינם יודעים לקרוא ברהיטות פסוק תנ"כי כפשוטו. אז על מה מדובר כאן בכלל? פרט לידיעת קרוא וכתוב, חשבון ותנ"ך (בשיטות הנכונות, הפשוטות, הקלאסיות) צריך לתת לילדים ללמוד את מה שאיוותה נפשם. הניסיון לדכא אותם במיני דיכוי נוספים מטעם המבוגרים רק ירחיק אותם עוד יותר מעצמם ומאיתנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם