גלעד שליט הוא כן גיבור
עובדתית, בעידן של השתמטות וסוציומטיות, גלעד שליט בחר להתגייס לשירות קרבי ולחרף את נפשו. בשורה התחתונה הוא לא פחות גיבור מאחרים. תשובה לבן כספית
סדר היום הפוליטי, הציבורי, החינוכי, הבריאותי והאחרים נדחקים לקרן זווית וניזונים מהשיירים ומהכיוון היומי אליו שועטת העיתונות באמצעות העורכים והטאלנטים שבראש הפירמידה. כולנו, קטנים כגדולים, אזרחים פשוטים, שכירים ועצמאיים, בעלי הון, פוליטיקאים ואחרים מוצאים עצמנו עומדים בקצוות המזבח ומחכים מדי יום לכיתוב ולעימוד בלוחות הברית החדשים, פרי עטה של התקשורת. לאותו קול השופר המורה את הדרך והכיוון ומי שאינו מסכין לכך נשאר מאחור וקולו לא נשמע ברמה (או סתם בעמודי החדשות והדעות).
לפני מספר ימים הניף בן כספית את מטה אהרון והודיע לבני ישראל קבל עם ועדה – גלעד שליט אינו גיבור ואפילו הוא אנטי גיבור בטור שכותרתו "גיבור הוא לא". בטור מיליטנטי ומושחז מסביר כספית (מהפובליציסטים החדים והרהוטים יותר במחוזותינו לטעמי) מה לבן ומה שחור בנרטיב הישראלי הצה"לי. "... כי גלעד שליט הוא הרבה דברים, חוץ מגיבור. הוא חייל צעיר שנחל כישלון מבצעי-קרבי, נחטף בעודו לבוש סרבל טנקיסטים וחמוש מתוך הטנק שלו על ידי מחבלים. מאותו רגע, לא עשה דבר".
אמירה קשה בתקופה טעונה המבטאת הסתכלות פשטנית גרידא למצב ומציאות מורכבים הרבה יותר. כזכור אנו לא חיים במערבון אמריקאי. אין כאן טוב או רע מוחלט. לא הכל דיכוטומי ומובחן. ובהקשר למינוח ולמילה הרווחת בשיח הישראלי, במקרה זה כמו במקרים אחרים לא הכל ברור.
לשמחתנו או לצערנו אנו כבר לא חיים בהוויה של דור תש"ח או דור 67' או להבדיל אלפי הבדלות בסרט פעולה הוליוודי קלאסי. עברנו כבר את השלב בו גיבורים הינם
בחברה הישראלית ההטרוגנית ומורכבת גבורה אינה רק נחלתם של רס"ן רועי קליין זצ"ל או תומר בוהדנה יבדל"א המוזכרים על ידי כספית. מה לעשות והמציאות הישראלית המודרנית מורכבת הרבה יותר.
בכפר הגלובלי בו אנו חיים, בעולם הפייסבוק בו צהוב, מציצנות והוויה קפיטליסטית המקדשת אופורטוניזם, הדוניזם ורווחת הפרט הינם הנרטיב השולט יש לבחון קצת אחרת מהו גיבור. עלינו להסתכל למציאות בלבן של העין ולבחון מיהו כל אדם ואדם בנפרד בבואנו לנתח מיהו גיבור, כי הרי אי אפשר לנתק את האתוס והאתיקה הצה"לית מההווי האזרחי והחברתי בו אנו חיים.
אסור לנו להקיש דברים רק באופן דדוקטיבי, כלומר להקיש מהנחה והגדרה בסיסית "מיהו גיבור" לכל אירוע המתרחש, אלא להפך. עלינו להסתכל על המציאות בצורה אינדוקטיבית, לנתח כל מקרה לגופו וממנו להסיק מסקנות.
הרי די במבט חטוף בתמונותיו של גלעד שליט לאורך השנים, להבין כי בדומה לרבים אחרים גם בנערותו היה צנום, שקט ומסוגר. ואולי בכלל היה ילד שלא הרים קול וצעקה, נחמד ביישן ומעט מבוהל, כזה שישב בצד בשיעורי ספורט והעדיף את חברת המחשב על חברת בני האדם.
ואולי בכלל מדובר בנער שאם היו שואלים את הסובבים אותו היו אלה מהמרים שילך לעתודה או לממר"ם או לכל ממשק צבאי-אקדמי אחר המעגן ומקדש מקלדת ושק"ם במקום נשק במקרה הטוב או פשוט השתמטות במקרה הרע.
עובדתית, בעידן של השתמטות וסוציומטיות חברתית, גלעד שליט התגייס ובחר להתנדב לקרבי ולחרף נפשו למען מדינת ישראל ולתת את כל כולו וזו השורה התחתונה. כי כך צריך. כי כך חונך.
ונכון שסביר שבעת החטיפה, עת אחזו בגופו הצנום מספר מחבלים גברתנים, הוא לא התנגד כי מה לעשות מדובר במקרה של "חכמים על חלשים". ואולי חייל אחר היה משתולל או מתפרע או מנסה לפגוע במחבלים אבל הוא לא. כי הוא חששן או מבוהל באופיו, ואולי כי אין לו את האינסטינקט החייתי הפיזי להתנגד הקיים אצל אחרים.
אבל האם זהו מבחן התוצאה הבלבדי? האם לא מה שחשוב הוא שכן נתן את מה שיכול היה לתת למען המדינה? האם לא ראוי לחנך ולקדש את החתירה למקסימום בכל אחד מאיתנו, ברמה הלאומית, ארגונית וחברתית, וזאת על פני קביעת רף אידיאי, שמה לעשות, לא כולם עומדים או יכולים להגיע אליו.
לאחר שנשבה שליט, סבל ועמד בגבורה חמש שנים וחצי למען המדינה בתנאים לא תנאים. כי ככה צריך וכי כך חונך. האם מדד ורף העינויים שעבר או לא עבר הם קנה המידה לגבורה? ולאחר ששוחרר, צלח ראיון עם "עיתונאית" מצרית אנטישמית ומציקה עם עודף איפור על הפנים, זאת בשפה ויכולת אנליטית קוהרנטית מעוררת הערצה עם קורטוב של דיפלומטיה וציוניות גאה. כי כך צריך וכי כך חונך.
וזה בעיניי גיבור ישראלי. וגבורתו לא מפחיתה חלילה מעוז ליבם וקדושתם האלמותית של גיבורים רבים אחרים בהיסטוריה הצה"לית שנתנו כל אחד את כל כולו, בנשמה ובגוף, אלא להפך. ואם הגענו במדינת ישראל של ימינו למצב בו חייל צריך למות בשבי כדי שעיתונאי יוכל לחיות בשלום עם המילה "גיבור" - האתוס הישראלי-צה"לי, אזי לא הצבא הוא זה שפשט את הרגיל וצריך ללכת הביתה, והמבין יבין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם