השוביניזם הביטחוני של ישראל

שחרור אסירים? תקיפה באיראן? השתתפות בדיונים? זה לא בשבילכן. הגברים יחליטו ואתן תסתמו את הפה

יעל פז-מלמד | 3/11/2011 10:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הוויכוח הציבורי המתנהל בימים אלו סביב שאלת הפצצת הכורים הגרעיניים באיראן מתנהל במעמד צד אחד בלבד. גברים. אין נשים בדיונים הציבוריים הללו. בכלל. כי מה הן מבינות בגרעין וביכולת שלנו לתקוף בהצלחה, ובכלל במהלכים ביטחוניים כאלו ואחרים? הן שלחו פעם גדודים לקרב? הן ניהלו תקיפות אוויריות או קיבלו החלטות אסטרטגיות וטקטיקות הקשורות לביטחון ישראל?

בראשות "קדימה" ו"העבודה" כבר עומדות נשים. האם ממשלת ישראל עדיין שוביניסטית או שארגוני הנשים מגזימות וכבר הגענו למצב של שוויון? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו

שבנה בשקט. אל תתערבנה. מספיק נתנו לכם ספייס בנושאים כלכליים והרשינו לכן להתערב בוויכוח על שחרור אלף מחבלים תמורת גלעד שליט. בנושאים הרציניים באמת, אלו הנוגעים לחיינו (או חלילה למותנו), אתן לא יכולות ולא צריכות להתערב.

אלא שהאמת היא שגם בנושא שחרורו העתידי של חייל צה"ל שנפל בשבי, אין לנשים זכות הבעה והשתתפות. הנה קמה לה ועדת שמגר, שעם חבריה נמנים פרופ' אסא כשר ואלוף במיל' עמוס ירון, ואפילו לא אישה אחת. תפקיד הנשים בסיפור הזה, ככל הנראה, הוא להוות רחם פורייה להולדת בנים שיתגייסו לצבא, ואם ייפלו בשבי, אנחנו, הגברים, נחליט כמה אסירים פלסטינים לשחרר תמורתם.
אישה? בקבינט הביטחוני? לא יעלה על הדעת

אין גם נשים במוקדי קבלת ההחלטות הגורליות. אין אף אישה אחת, לא בקבינט ולא בשמינייה. אפילו לא במעמד של משקיפה. אישה? בקבינט הביטחוני של הממשלה הנוכחית? לא יעלה על הדעת.

כאילו שהוויכוח הציבורי על נושאים מהותיים כמו התקיפה באיראן דורש ידע טקטי בקרבות אוויר או ביכולת של חיל האוויר לתקוף לבדו את מתקני הגרעין. כאילו שהשאלה כמה אסירים שווה

חייל צה"ל דורשת הבנה מבצעית. הרי ברור לכל שהדיון הציבורי הוא סביב ערכים, אתוס, מדיניות ביטחונית כוללת, אולי אפילו מניפולציות פוליטיות כאלו ואחרות.

מרבית הגברים המתבטאים חדשות לבקרים בשאלה הרת הגורל הזו אינם יודעים באמת מה קורה. ממש כמו הנשים. גם אלו ששירתו שנים רבות בצבא וניהלו מלחמות, שכידוע לנו לא כולן היו מוצלחות בלשון המעטה.

פוליטיקה של הרחם

האם אלי ישי, או אפילו הרב עובדיה יוסף, שלפי דיווחים גם את דעתו שואלים, מבין טוב יותר את הזירה ואת מהותה האמיתית של הסכנה? האם אסא כשר, עם כל הכבוד למעמדו כאיש מוסר, ראוי יותר להביע עמדה מוסרית מאישה (כן, גם אמא), שאיש אינו מתכוון לשאול את דעתה כי היא הרי מדברת רק מהרגש?

פוליטיקה של הרחם, קוראים לזה, ובכך מייתרים את יכולתה של האישה לשקול שיקול ענייני. האם לנשים אין את היכולת לשקול שיקולים ענייניים או הגיוניים? אם תפרוץ מלחמה קשה והרסנית בעקבות הפצצת הכורים, האם אלי ישי, שמרבית בוחריו לא ייקחו בה חלק, עדיף על אישה שיכולתה לראות את הדברים כמכלול שלם עולה על זו של גברים, כך לפי מחקרים רבים שמתפרסמים כל העת?

אין לאישה סיכוי להיבחר היום לראשות הממשלה

מדינת ישראל הייתה ונשארה מדינה שוביניסטית, שעדיין סבורה שלנשים אין את היכולת להיות חלק מהצוות הבכיר המקבל החלטות בנושאי ביטחון.

נכון שבראש שתי מפלגות האופוזיציה הגדולות עומדות נשים, ונכון גם שציפי לבני הייתה שרת החוץ ושותפה להחלטות בנושאי ביטחון, אבל ברור שבעת הזו לאישה אין סיכוי להיבחר לראשות הממשלה.

העולם עובר יותר ויותר לנשים מנהיגות, אבל העולם אינו צריך להתמודד עם בעיות ביטחון. אנחנו כן. ובמצב הזה אי אפשר להפקיד (או להפקיר) את ניהול המדינה בידי אישה. אולי, כשיבוא השלום.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יעל פז-מלמד

צילום: דעות

עיתונאית ועורכת במעריב. כותבת מאמרים פוליטיים וכן כתבות אישיות בנושאי פנאי ואוכל. עורכת את "בכיף", מוסף בענייני טיולים, תיירות, אוכל ופנאי

לכל הטורים של יעל פז-מלמד

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים