השוביניזם הביטחוני של ישראל
שחרור אסירים? תקיפה באיראן? השתתפות בדיונים? זה לא בשבילכן. הגברים יחליטו ואתן תסתמו את הפה
בראשות "קדימה" ו"העבודה" כבר עומדות נשים. האם ממשלת ישראל עדיין שוביניסטית או שארגוני הנשים מגזימות וכבר הגענו למצב של שוויון? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו
שבנה בשקט. אל תתערבנה. מספיק נתנו לכם ספייס בנושאים כלכליים והרשינו לכן להתערב בוויכוח על שחרור אלף מחבלים תמורת גלעד שליט. בנושאים הרציניים באמת, אלו הנוגעים לחיינו (או חלילה למותנו), אתן לא יכולות ולא צריכות להתערב.
אלא שהאמת היא שגם בנושא שחרורו העתידי של חייל צה"ל שנפל בשבי, אין לנשים זכות הבעה והשתתפות. הנה קמה לה ועדת שמגר, שעם חבריה נמנים פרופ' אסא כשר ואלוף במיל' עמוס ירון, ואפילו לא אישה אחת. תפקיד הנשים בסיפור הזה, ככל הנראה, הוא להוות רחם פורייה להולדת בנים שיתגייסו לצבא, ואם ייפלו בשבי, אנחנו, הגברים, נחליט כמה אסירים פלסטינים לשחרר תמורתם.
אין גם נשים במוקדי קבלת ההחלטות הגורליות. אין אף אישה אחת, לא בקבינט ולא בשמינייה. אפילו לא במעמד של משקיפה. אישה? בקבינט הביטחוני של הממשלה הנוכחית? לא יעלה על הדעת.
כאילו שהוויכוח הציבורי על נושאים מהותיים כמו התקיפה באיראן דורש ידע טקטי בקרבות אוויר או ביכולת של חיל האוויר לתקוף לבדו את מתקני הגרעין. כאילו שהשאלה כמה אסירים שווה
מרבית הגברים המתבטאים חדשות לבקרים בשאלה הרת הגורל הזו אינם יודעים באמת מה קורה. ממש כמו הנשים. גם אלו ששירתו שנים רבות בצבא וניהלו מלחמות, שכידוע לנו לא כולן היו מוצלחות בלשון המעטה.
האם אלי ישי, או אפילו הרב עובדיה יוסף, שלפי דיווחים גם את דעתו שואלים, מבין טוב יותר את הזירה ואת מהותה האמיתית של הסכנה? האם אסא כשר, עם כל הכבוד למעמדו כאיש מוסר, ראוי יותר להביע עמדה מוסרית מאישה (כן, גם אמא), שאיש אינו מתכוון לשאול את דעתה כי היא הרי מדברת רק מהרגש?
פוליטיקה של הרחם, קוראים לזה, ובכך מייתרים את יכולתה של האישה לשקול שיקול ענייני. האם לנשים אין את היכולת לשקול שיקולים ענייניים או הגיוניים? אם תפרוץ מלחמה קשה והרסנית בעקבות הפצצת הכורים, האם אלי ישי, שמרבית בוחריו לא ייקחו בה חלק, עדיף על אישה שיכולתה לראות את הדברים כמכלול שלם עולה על זו של גברים, כך לפי מחקרים רבים שמתפרסמים כל העת?
מדינת ישראל הייתה ונשארה מדינה שוביניסטית, שעדיין סבורה שלנשים אין את היכולת להיות חלק מהצוות הבכיר המקבל החלטות בנושאי ביטחון.
נכון שבראש שתי מפלגות האופוזיציה הגדולות עומדות נשים, ונכון גם שציפי לבני הייתה שרת החוץ ושותפה להחלטות בנושאי ביטחון, אבל ברור שבעת הזו לאישה אין סיכוי להיבחר לראשות הממשלה.
העולם עובר יותר ויותר לנשים מנהיגות, אבל העולם אינו צריך להתמודד עם בעיות ביטחון. אנחנו כן. ובמצב הזה אי אפשר להפקיד (או להפקיר) את ניהול המדינה בידי אישה. אולי, כשיבוא השלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם