תקועים בצומת מורשה: המסע לישראל סולארית
הסטודנטים לא עזבו את לואיס פאלמר. לאור התמיכה והיכולת שלו לייצר סקרנות הוא היה יכול לנצח בבחירות. יומן מסע – פרק ב'
יום חמישי, אורט בראודה בכרמיאל. 150 סטודנטים להנדסה שמעו את ההרצאה של פאלמר, אולם מה שקרה לאחר ההרצאה הוא המעניין. הם לא עזבו אותו. הסטודנטים פתאום רצו לבנות בעצמם רכב כזה, הם התחילו לחלום. ולואיס זרם איתם, עם כל הסובלנות שלו. זה מה שקורה בכל מקום אליו הוא מגיע בעולם.
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
גם עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, הגיע לברך. הוא סיפר כי בכרמיאל הוצבו מערכות סולאריות על גגות כל בתי הספר. הצעתי לו שיהיו בתוך בתי הספר מסכים המראים לילדים כמה חשמל מייצר הבניין שלהם מדי יום. אלדר קרא מיד לראש מחלקת איכות הסביבה בעירייה, ושניהם אמרו שזה משהו מאוד קל ליישום, וכי זה יקרה.
אני מלווה את לואיס פאלמר ואת המונית הסולארית בכל רחבי הארץ. בכל מקום אנחנו פוגשים את אותו דבר, תמיכה ואהדה, סקרנות ובעיקר ניצוץ בעיניים. לואיס יכול היה לנצח בבחירות! ניסיתי להבין, למה זה קורה. אני חושב שזה קורה מכיוון שהרכב הזה מספק לנו הצצה לעתיד אחר. לעתיד שמאוד היינו רוצים להיות בו.
לואיס אמנם חי בשוויץ, אבל הוא גם איש מן העתיד, כלי רכב שלו לא נועד לנסיעה במציאות הקיימת
יותר מזה, העתיד הזה יכול היה להיות המציאות שלנו. זה שאנחנו עדיין פראיירים, שמשלמים לחברות הנפט, לממשלה, לתחנות הדלק 500 שקל בכל שבוע, (ולאן אנחנו כבר נוסעים? מתל אביב לכפר סבא) זו פאשלה שלנו. הטכנולוגיה קיימת כבר עשרות שנים. העתיד הזה יכול להיות שלנו, אבל הוא תקוע (אולי בצומת מורשה).
החזון, נראה לאחרונה בישראל בשנות החמישים. המנהיגים הצביעו אל השמש ואמרו, זו צריכה להיות האנרגיה של ישראל. אז המציאו את דוד השמש. מאז חלף זמן רב. המטרה של המסע לישראל סולארית היא לשחרר אותו מהפקק. אני לא רוצה שהבן שלי יגיד בעוד 30 שנה, כשהאקלים כבר ישתנו לגמרי, "ההורים שלי פישלו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם