כולם משלמים את מחיר המחאה

האפקט שנוצר בעקבות המאבק הציבורי גרם להאטה כלכלית במשק ולבהלה לא קטנה בקרב מנהלי החברות הגדולות

דוד בן בסט | 8/11/2011 10:19

תגיות: המחאה החברתית

ישראל חוותה בעבר מחאות חברתיות כלכליות, אולם אלו היו בעיקר על רקע השסעים העדתיים בחברה הישראלית. זכורות מחאת ואדי סליב בסוף שנות השישים והפגנות הפנתרים השחורים בתחילת שנות השבעים. אלו כאמור התקיימו על רקע הקיפוח העדתי. הפגנות אלו דוכאו ביד קשה על ידי המשטרה בגיבוי שקט של הציבור שלא נטל חלק במחאה זו.

דפני ליף, שכרון כוח צילום: ראובן קסטרו

גל המחאה הנוכחי שונה במהותו מהפגנות העבר. כאן נדרשת הממשלה לשנות סדרי עדיפויות בחברה הישראלית וחלוקת המשאבים הכלכליים על בסיס יותר שוויוני וצודק. רתימת אמצעי התקשורת לסיוע בסיקור המאבק הייתה ההצלחה הגדולה ביותר של מארגניה. ספק רב אם לכיכרות היו מגיעים כל כך הרבה מפגינים, לולא ההזדהות המוחלטת של הכתבים והעיתונאים והסיקור הנרחב ולעתים הלא פרופורציונלי שהמחאה קיבלה.

> האם אתם חושבים גם שגל המחאה הנוכחי שונה במהותו מהפגנות העבר? בואו לדבר על זה בדף הפייסבוק שלנו

שיכורים מהצלחת המאבק ומבושמים מהסיקור הנרחב החלו הדרישות הלא הגיוניות, חלק מהן חצופות. האולטימטום לראש ממשלה ש"זו הפעם האחרונה" שהגברת דפני ליף "מדברת איתו ישירות" - הוא התבטאות של מי שהשתכר מהכוח.

גם הדרישה הבלתי ריאלית של הקצאת עשרות מיליארדי שקלים - מעשה שלא יכול להיעשות אלא על ידי פריצת המסגרת התקציבית והגדלת הגירעון - נתפסה בעיני חלק מהציבור ומובילי המחאה, כמו יו"ר אגודת הסטודנטים, כמזיקה למאבק. כך גם ההשתלחות חסרת התקדים במנהלי החברות הכלכליות ופסילתה מראש של ועדת טרכטנברג, שהקים ראש הממשלה בעקבות המחאה, עוד לפני שזו ישבה על המדוכה והסיקה את מסקנותיה.

האפקט שנוצר, בחלקו הגדול בעקבות המחאה, גרם להאטה כלכלית במשק ולבהלה לא קטנה בקרב מנהלי החברות הגדולות. ראשי המחאה שכחו כי אלו המכונים "טייקונים" מעסיקים עשרות אלפי עובדים ומניעים את גלגלי הכלכלה. אותם מנהלי החברות לא יכלו להישאר שווי נפש לנוכח ההשתלחויות וחלקם נכנסו למחתרת, קולם כמעט ולא נשמע.

או אז התעוררו המנהלים והחליטו להקפיא את מרבית תקציבי הפרסום הנאמדים בעשרות מיליוני שקלים. גם מנהלי

המדיה השונות, ובעיקר מנהלי הטלוויזיה, הבינו כי הקפאה זו עצרה את החמצן שבלעדיו הם לא ישרדו. הקפאה זו מאיימת על עצם קיומם.

הסיקור העיתונאי, שלעתים היה מוגזם, צריך וחייב להיכנס לפרופורציות אחרות, וכך הבינו ראשי המאבק שהרוח הגבית שקיבלו מהטלוויזיה נפסקה באחת והמחאה איבדה מכוחה. תוצאותיה המבורכות יגרמו ללא ספק לשינוי וראשי המחאה יצאו אולי כשרק חצי תאוותם בידם, אבל בתקופה זו גם זה משהו.

הכותב הוא הבעלים של רדיו רדיוס ‭100FM‬ ורדיו לב המדינה ‭91FM ‬