תדע כל אם: המפקד ששיפר את הבטיחות
מאז שאל"מ גברעם הגלילי תפס את הפיקוד על מחלקת הבטיחות בזרוע היבשה של צה"ל, מספר ההרוגים בתאונות צבאיות ירד בעשרות אחוזים. עכשיו הוא פושט מדים אחרי 32 שנה ומקווה שמפקדים וחיילים ימשיכו לציית לכללי הברזל שלו גם בלעדיו
"זה היה רגע נדיר, מהסוג שמוציא ממך חיוך, אבל לרוב אנחנו לא עוסקים בנושאים מצחיקים," אומר מי שמכונה "מר בטיחות" בצה"ל, אלוף משנה גברעם הגלילי - האיש שמכיר מקרוב הרבה מאוד מצבים שבהם מתרחשת בצה"ל תאונת אימונים קטלנית או נרשמת טעות בשדה הקרב שמסתיימת בטרגדיה, ואז, מייד אחריה, צצות השאלות הקשות ונשלפות הסכינים החדות.
בשבוע שעבר הוא פשט את מדיו לאחר 32 שנה בצה"ל, אחסן את הכומתה החומה שלו, זכר לשירותו בחטיבת גולני, ויצא לחופשת שחרור. את מרביתם שירותו עשה הגלילי בתחום הבטיחות בזרוע היבשה. 12 שנה הוא היה ראש ענף, והחל משנת 2005 שימש ראש מחלקה. את המחמאות שהורעפו עליו מכל עבר נשאיר לרגע בצד.
קודם כל, כמה נתונים: בין השנים 1979 ל1990- היו לצה"ל 45 חללים בכל שנה בממוצע בתאונות צבאיות בשירות: תאונות באימונים, תאונות דרכים, ירי על כוחותינו, משחקים בנשק וכל דבר רע אחר שעלול לקרות לחייל במדים ולעלות לו בחייו. נכון להיום, נראה כי החזון האוטופי של הגלילי - "להגיע למצב של קרוב לאפס חללים בתאונות" - שאליו כיוון עם כניסתו לתפקיד כראש המחלקה, הולך והופך למציאות.
השנה, לדוגמה, נרשם מקרה אחד בלבד שבו נהרג חייל בתאונה במסגרת תפקידו. הגלילי נושם עמוק כשמדבר על הנתון הזה, ממלמל פסוק נגד עין הרע ואומר "שרק יימשך כך." הנתון הזה מייתר את הצורך לבצע השוואה אל מול צבאות אחרים במערב.
בכלל, עקומת הגרף של מחלקת הבטיחות בצה"ל מראה מגמה ברורה של ירידה עקבית בכמות ההרוגים, למרות העלייה הניכרת בהיקף האימונים. הגלילי מודה שלעיתים רק חוט השערה, או מזל, מפרידים בין פציעה למוות, אבל אין ספק שבנוסף לכך גם חל שינוי תרבותי בצה"ל. לא עוד הרוג בכל שמונה ימים.
גם כשמסתכלים על מאפייני התאונות בצה"ל ניתן להבחין בהבדל: אמנם עדיין יש משחקים בנשק, או, בלשונו של הגלילי, "עבריינות בנשק," אבל התאונות הפכו נדירות יותר. בשדה הקרב היבשתי - מקום שבו רצים לוחמים, נעים טנקים ודחפורים, ואש ניתזת מכל עבר - כבר ממש רואים את השינוי ומבינים שעם תשומת
"בעבר, מפקדים התייחסו לבטיחות כאל מטרד, טענו שזה מעכב אותם בפעולות, ציטטו את הכלל "כשחוטבים עצים, עפים שבבים" ואמרו שזה בלתי נמנע," מנסה אל"מ הגלילי לתאר את התהליך שקרה, "עם השנים, כשחיברנו את הבטיחות לשטח, למפקדים עצמם, חל השינוי. היום אני מקבל שיחות טלפון מקצינים שמספרים שמפקדים אפילו מחמירים יתר על המידה בתחום."
בשנת 1997 עמד מספר ההרוגים בתאונות על 98, שחלקם הגדול נספו באסון המסוקים בשאר ישוב (נתוני מבק"א כוללים גם את תאונות חיל האוויר). אט אט החלה הסטטיסטיקה להשתנות, והמספרים הפכו לחד ספרתיים. ב2010- שוב הייתה קפיצה בנתונים 20 - חללים, שמונה מהם בתאונות של חיל האוויר ושישה אחרים בתאונות דרכים בדרך לבסיס או בחזרה - אבל מגמת הצמצום במספר התאונות ביבשה נמשכה.
אל"מ הגלילי החל את דרכו בצה"ל בשנת .1980 גבי אשכנזי, גדי אייזנקוט, שוקי שחרור, גיורא ענבר, הם רק חלק מהמפקדים שעיצבו את דרכו והיו עבורו מורי הדרך. הוא שימש כמ"פ בגדוד 61 ואחר כך כמ"פ בבית הספר לקצינים, תחת פיקודו של שאול מופז. בהמשך, הקים את סיירת השריון של חטיבה ,7 ואז שב לבה"ד ,1 הפעם כמג"ד. חלק מההצלחה של הגלילי אולי קשורה גם לאיש עצמו ולחיצוניותו. אחרי הכל, האיש מתנשא לגובה של 1.92 מ' )כנער הוא שיחק כדורסל תחת שרביטו של פיני גרשון ,) קולו גבוה ותקיף, וקשה מאוד לבטל מילה שלו בהינף יד.
"בתקופה שבה אני הייתי מ"פ, בתחילת שנות השמונים, הרבה מפקדים עשו מה שהם רצו, שכחו לגמרי שיש פקודות והתגרו במזל," הוא מספר, "לכן, היו הרוגים. אותם מפקדים נענשו, אבל האווירה הזאת לא נכחדה. היום כולם כבר מבינים שניתן לעשות אותו דבר, אבל ברשות ועם סמכות - וזה לא ייפגע במאומה באיכות האימון או המבצע."
היום הבטיחות נטועה עמוק בצבא. כל קורסי הפיקוד עוברים הרצאות ייעודיות, וגם מערך המילואים לא נפקד מכך. במבק"א מפיקים סרטי שחזור תאונות פנימיים, שמתארים בצורה מוחשית את תחקירי התאונות. כל פרט מופיע על המסך, כל הוראה מועברת בקשר בזמן אמת. "תוך כדי צפייה בסרט, המפקדים מבינים שהרוג יכול היה להימנע אילו היה תיאום טוב יותר בין שני חיילים, או שהייתה נוספת איזו מילה בדיווח," אומר הגלילי.
המקור לחלק ניכר מהתאונות הוא ירי של כוחותינו על כוחותינו. המקרה שנכנס השנה לסטטיסטיקה הכואבת התרחש בתחילת ינואר. לוחם הצנחנים, סמ"ר נדב רוטנברג ז"ל, נהרג במהלך פעילות מבצעית על גדר המערכת ברצועת עזה כתוצאה מהפעלה שגויה של מרגמה במהלך אירוע מבצעי. לעומת זאת, התקרית בה נהרג לוחם חטיבת גולני, סמ"ר משה נפתלי ז"ל, מאש כוחותינו כשפעל עם חבריו כנגד חוליית המחבלים שביצעה את הפיגוע בגבול ישראל מצרים, סווגה - בהחלטה נדירה של מפקד זרוע היבשה, האלוף סמי תורגמן - כאירוע מבצעי ולא כתאונה, לאור העובדה שהנפגע לא זוהה כאויב והנשק לא כוון לעברו.
"אין מלחמה בלי אירועי ירי דו-צדדי," קובע הגלילי, "כשאתה נלחם מול אויב עם הרבה אמצעי לחימה, יכולה להתרחש אי הבנה שתגרור ירי על כוחותינו. גם בנושא הזה עברנו כברת דרך, ואני מאמין שבעתיד, עם כניסת הטכנולוגיה לשדה הקרב באופן משמעותי, נוכל להקטין עוד יותר את האירועים הקשים הללו."
אחד האירועים הקשים ביותר בשנים האחרונות, בהם נפגעו חיילים מאש כוחותינו, התרחש במהלך מבצע "עופרת יצוקה," כשטנק ירה בטעות על מבנה בו שהה כוח גולני. שלושה נהרגו, 23 נפצעו, בהם מפקד החטיבה ומפקד גדוד .13 "בתחקיר גילינו שהאירוע היה עשוי להסתיים באופן קשה הרבה יותר," מספר הגלילי, "הפגז כוון לחלק שמתחת לחלון, אבל פספס ונכנס פנימה. בדיעבד הבנו שכל חבורת הפיקוד ישבה על הגב מתחת לחלון, ושאם הייתה פגיעה ישירה התוצאות היו קשות יותר, באופן משמעותי."
מה שהכי מכעיס את הגלילי זה תאונות המסווגות כ"משחק בנשק." בשנים האחרונות קיפחו את חייהם שני חיילים בתאונות כאלה. "זאת עבריינות לשמה," הוא אומר, "האחריות של המפקדים היא להכניס לראש של החיילים את החומרה שבדבר. החיילים חושבים שלא יקרה כלום, אז הם מכוונים את הקנה, לוחצים על ההדק, ואז קורה אסון. כשאני שואל צוערים בבה"ד 1 האם הם נחשפו לתופעה הזאת בעת שירותם, כולם עונים בחיוב. זה אומר הרבה. מערכת גדולה כמו הצבא שלנו צריכה לדעת לעיתים לספוג טעויות, אבל על משחקים בנשק אסור לסלוח."
בשנים האחרונות החלה מחלקת הבטיחות לטפל גם בתאונות של חיילים בחופשה - "אירועי פוסט פאב," כלשונו של הגלילי. "אין ספק שנכון לשאול האם זה בכלל תפקידנו לדאוג שהחייל שיצא לחופשת סוף שבוע לא ישתכר ויתנגש בעץ," הוא אומר, "אבל אנחנו מרגישים אחריות לשלומו ובריאותו של החייל גם כשהוא פושט מדים."
גם במישור הזה, בכל אופן, יש תוצאות: בשנות התשעים נהרגו 27 חיילים מידי שנה בתאונות שונות, רובן תאונות דרכים בחזרה מבילוי, אולם מאז המספרים הפכו לחד ספרתיים נמוכים. "בשנתיים האחרונות עשינו פעילות במוקדי הבילוי בסופי שבוע על מנת להגביר את המודעות לסיכוני הנהיגה תחת השפעת אלכוהול," מספר הגלילי, "מה שראינו בלילות שם צריך להדיר שינה מהורים בישראל, שבניהם ובנותיהם יוצאים לבלות. נחרדתי והזדעזעתי ממה שראיתי שם. נכון, גם אנחנו היינו צעירים ושובבים, ובודאי לא נזירים, אבל נתקלתי שם במראות מאוד קשים של שיכרות ואלימות."
בתחילת השנה נכנסה לצבא מערכת חדשה המרכזת את כלל הדיווחים, התחקירים וההנחיות בתחום הבטיחות. קציני מחלקת הבקרה קבעו כי המערכת תיקרא "הגלילית" - כינויה של אפרת, אשתו של הגלילי. למערכת מוזנים אירועי הבטיחות השוטפים, והיא מציגה תמונת מצב מלאה ומפורטת בתחום.
"זאת אנציקלופדיה של בטיחות," אומר הגלילי בחיוך של סיפוק, "פיתחנו אותה במשך זמן רב כדי שיהיה בידי המפקדים כלי שיאפשר להם ללמוד ולדעת איך עושים הכל מבלי שיהיו נפגעים. כולי תקווה שהכלי הזה באמת ישמש אותם כדי למנוע תאונות בעתיד."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם