לציית לחוק, לאמץ את הצדק

לסוגיית פינוי הבתים ביו"ש חייבים לגשת ברגישות. יש לכבד את החלטת הרשויות, אך אין לקפוץ כמוצא שלל רב על החוק היבש

מוטי שקלאר | 10/11/2011 10:27 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סוגיית פינוי היישובים, המכונים "מאחזים", חורגת מהוויכוח המדיני-פוליטי של ימין ושמאל. התקשורת, ברפלקס הקבוע, מחפשת את הסיפור והריגוש ומטבע הדברים מבליטה את הקיצוניים, ההוזים ופורעי החוק המסוכנים של "תג מחיר".

כמו תמיד, הדיון האמיתי שצריך להתנהל מסביב לפינוי היישובים נדחק לפינה. הוויכוח האמיתי אינו נוגע רק לשאלה על היותנו מדינת חוק או מדינת אנרכיה. אפשר להיות שומר חוק ולומר, בלי לגמגם, שבסופו של דבר אם יוחלט סופית על פינוי הבתים והריסתם, יש לכבד את החלטות הרשויות, עם כל הכאב הכרוך בכך ולקבלן כמו שהן.

יחד עם זאת, יש להתווכח ולהעמיד את הדיון במישור אחר. המחלוקת עולה בעיקר בין המצדדים בתפיסת הדין כחזות הכל במובן של "ייקוב הדין את ההר", לבין גישה המקדשת את הצדק לצד המשפט ועושה הכל כדי לאמץ את התפיסה של "לפנים משורת הדין".

לפי עמדה זו יש לגשת לסוגיה ברגישות, בלב חפץ ולחפש פתרון. אין לקפוץ כמוצא שלל רב על החוק היבש המאפשר פינויים של אלף תושבים מבתיהם.
ישראל השתתפה בהקמת המאחזים

לשם כך כדאי לתת את הדעת על כמה עובדות. אין מדובר במאחזים הזויים, אלא ביישובים לכל דבר היושבים על הקרקעות שנים רבות ומאוכלסים על ידי בתי קבע לכל דבר. יתר על כן, מדינת ישראל הייתה שותפה בהקמת שניים מתוך שלושת המאחזים, בכבישים ובתשתיות. התושבים אינם נמנים עם קיצוני המתנחלים. הם אזרחים נורמטיביים, משלמי מסים, משרתים במילואים.

החשוב מכל, כאשר פעולת ההתיישבות החלה, לא היה ידוע שמדובר בקרקעות פרטיות. כאשר נודע כבר,

בדיעבד, שמדובר בשטח המוגדר ככזה, לא נמצאו בעלי קרקעות ספציפיים הדורשים את נכסיהם. כתוצאה מכך לא התאפשר להיכנס למשא ומתן ולשלם פיצויים, כפי שהמדינה נוהגת כאשר מפקיעים קרקעות לצרכים ציבוריים כמו בבניית ערים, סלילת כבישים וכיו"ב.

הדיון, אם כן, הוא האם אנו רוצים צדק חברתי שראשיתו ברצון להכיל את האחר? האם אנו מוכנים לחפש יחד נתיבים של הידברות לצמצום הפערים ושוויון בכל המישורים, כולל שוויון ביחס לחוק ולצדק?

התנהלות לא שוויונית היא קריטית לשלטון החוק

קשה לשכנע ולרתום צעירים לקבל בהכנעה את החלטת הרשויות, כאשר הם חשים שבכל הנוגע לאכיפת החוק - יש התנהלות של איפה ואיפה. לא פעם רשויות החוק משקללות בין ערך שמירת החוק לערכים כמו שלום הציבור וסבלו של היחיד. לכן, וטוב שכך, לא תמיד הורסים בתים שנבנו בניגוד לחוק או מפזרים הפגנות גם אם הן לא חוקיות, בשל רגישות כזו או אחרת.

התנהלות לא שוויונית, מעבר לתחושת אי-הצדק, היא קריטית לשלטון החוק. הוויכוח הפוליטי מסביב לעתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון ימשיך להעסיק אותנו שנים רבות.

כדי להתמודד עם החלטות קשות מסוג זה צריך לחוש שמדובר בהחלטת מדינה שכולנו חלק בלתי נפרד ממנה ומוערכים על ידה לא כקבוצה סקטוריאלית שלגביה חלה גישה שיפוטית ותובענית.

במוצאי השבת האחרונה התקיים בעפרה דיון על אופי המאבק. התמלאתי בגאווה לראות צעירים מנהלים דיון תרבותי, עם התנגדות נחרצת לאלימות כלשהי. כדי לשמור על הקול השפוי והאחראי הצדק צריך להיראות, ולא יזיק אם הוא ייראה גם על גבי המסכים.

גם קברניטי ההתיישבות של יש"ע חייבים להבין שגם הם צריכים להיות שותפים במגמה זו, ועליהם לצאת בקול ברור וצלול ולהצהיר שמכאן והלאה לא יוקמו יישובים, מאחזים ובתים על קרקעות פרטיות של שכנינו הפלסטינים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים