כמו משפחה: ילדים זה שמחה
יחצ"ני ההתאחדות השאירו את היציעים להורים, שהתמוגגו מדור ההמשך. אז'ובל רק הרים את השאלטר על החבורה של אלי אוחנה
אלי אוחנה. אור בקצה המנהרה צילום: ההתאחדות לכדורגל
הרי מישהו מכם ידע שמתקיים כאן טורניר במוקדמות אליפות אירופה? אם לא הייתי רואה שתי שורות, בתחתית עמוד ארבע, עם זכוכית מגדלת של שען חירש, לא הייתי בכיוון. להתאחדות שלנו יש דוברים ומשווקים, אנשים עם חליפות ועניבות, רק שבמאני-טיים הם לא מופיעים, משאירים לאוחנה להתמודד עם האלמוניות של המשימה.
תעשו קצת רעש, תסחבו לאיצטדיון מחלקות נוער, ילדים, שנדע שהתאמצתם. בעצם עזבו, זו הפעם ה800- בעשרים השנים האחרונות שאני כותב על המחדל ושום דבר לא משתנה. ניפגש ב2022- עם אותה תלונה ואותה תשובה.
אז ככה, בצ'יק, חדרתי ליציע כשמאבטח משועמם התבדח "אדוני, יש לך כרטיס."? "כן, בטח, שכחתי את המנוי בבית," הסברתי ותפסתי כיסא עשר שורות מעל קובי אז'ובל, פעם סוס עבודה במכבי פ"ת, שעכשיו מלווה את בנו, בן, חלוץ בהפועל כפ"ס.
אז'ובל, האב, נצמד לגדר ורץ עם התקפת הנבחרת, רק שבתחילת המשחק זה דווקא היה הקטע של איציק לוי, שבנו ברק הגן במסירות על טוהר השער.
בניגוד לקובי, הפעלתן, אבא איציק ישב בשקט, מרוכז, כשברק הכניס עוד כמה ביצועים לקלטת. ובכן, יש לשוער הזה מיקום מצוין ואינסטינקט חייתי. בעשרים הדקות הראשונות המגינים הרדומים השאירו את ברק לא פעם לעימות חזיתי מול הצ'כים, ורק הוא אפשר לאוחנה להסתובב עם ראש מעל המים.
1:0 היה פיגור מינימלי באותן דקות. זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. הסתכלתי על המאמן, שעוד עמד רגוע בטרנינג הכחול וצעק "זה יבוא," מנסה לשכנע את בחוריו הנבוכים שאפשר לצאת מהבור.
ואכן אז'ובל השווה, כשהוא עוקף בסטייל את השוער. אבא קובי, מההתלהבות, דפק את הסלולארי ברצפת הבטון ורק אחרי שבדק ששום מקש לא נשבר, מיהר לעשות טלפונים בכדי להעביר את הבשורה.
מחלקת הנוער בעידן לוזון די מושמצת, ובצדק. אין כיוון, אין אבא ומורגשת ירידה תלולה בסולם הדרגות - כל הסיבות בכדי שנוריד את רמת הציפיות. אבל
הנה אור בקצה המנהרה. ניצחון נאה על צ'כיה, הישג שלא הולך ברגל, בטח לא מהפך.
יש בנבחרת הזו כישרון, חייבים לציין. קני סייף, ממינכן ,1860 בעל כושר גופני מרשים, טכניקה טובה, אבל חייב להיפטר מהכדור יותר מהר. עומר נחמני, קשר בית"ר ירושלים, יודע לתת את הכדור החכם. את כולם מנהיג גידי קאניוק, הקפטן ממכבי פ"ת, קשר אחורי ולוחם אמיתי.
אוחנה סיים את הערב מחובק עם חניכיו, מאושר מהרגע. עוד מוקדם לסכם, אבל אפשר להסכים שהגיע הזמן שנפסיק לשמוע את המשפט הישן "אצל זאביק זלצר זה לא היה קורה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם