אין לכם מושג כמה תוכנית המתאר תשפיע עליכם
השכונות הדרומיות והצפוניות של תל אביב כאילו לא שייכות לאותה יבשת. את העבר אי אפשר לשנות, והעתיד, כלומר תכנית המתאר, נקבע עכשיו
כשהאנשים שיודעים לקרוא תכניות מתבוננים באותו מצבור קווים, מתחולל נס ומתוך הדף קמים לנגד עיניהם הסלון, המסדרון וחדר השינה, ובמקרה העירוני - השצפ"ים (שטחים ציבוריים פתוחים) והמע"רים (מרכז עסקים ראשי, למשל הסיטי ברוטשילד).
האנשים שכותבים תוכניות הם דמויות מפתח בחיינו, בלי שאי-פעם נפגשנו או הכרנו אותם: באמצעות המקלדת הם בוראים מציאות. צריך לדעת לקרוא את התכניות כדי לפענח את המציאות שהם מתכננים לנו. השבוע יצא לי להסתובב בתל אביב עם קבוצה של אנשים שיודעים לקרוא תכניות.
ומפני שהם יודעים, הם מודאגים. הנושא שעל הפרק הוא תכנית המתאר העירונית, להלן "תל אביב",5000 שמתגבשת בעירייה, והשלכותיה על דרום העיר. תכנית מתאר
הרבה יותר מגניב להתעסק עם אחמדינג'אד 15 שעות ביום וללכת לישון עייפים. רק שאם הפצצה האיראנית לא תנחת כאן בקרוב - אירוע שלצד ההשלכות השליליות שלו עשוי לפתור את בעיית כיכר אתרים - תכנית המתאר תקבע איך ייראו החיים בעיר בעשורים הקרובים. תודו שזו סיבה די טובה להתעניין בה.
טיול אחר הצהריים, שנחתם רגע לפני המבול הגדול שהפך בחמישי שעבר את רחובות העיר לנהרות גועשים (ואת רחובות הדרום עוד יותר מכולם), הזכיר לי מהו הנכס הגדול של תל אביב: האנשים. אנשים נבונים, ידענים, שוחרי טוב, שחיים בעיר הזו, מייצרים, עובדים, חולמים ומגדלים בה ילדים, ובעיקר מתים עליה.
לו הייתי רון חולדאי, הייתי גאה באנשים האלה, בעובדה שהם מקימים התארגנות בכל פינה: "דרום העיר לאנשים", Open TLV, (חבר'ה, מה רע בעברית?), "פעילי שכונת פלורנטין", "תושבים למען נווה צדק" ועוד ועוד.
רק שעיריית תל אביב, אולי מתוך אינרציה, אולי מתוך השקפת עולם סדורה, מתייחסת אליהם כאל איום. כשתושבים יודעים לכתוב תכניות וגם לבחון אותן בעין ביקורתית, העירייה מאבדת את ההגמוניה על הידע, ואף אחד - מי כמונו העיתונאים יודע - לא אוהב כשלוקחים לו את הבלעדיות.
ליאת איזקוב בן שיטרית היא אדריכלית מ"דרום העיר לאנשים", עומר כהן הוא מתכנן ערים מהתארגנות תושבי פלורנטין, ג'סי פוקס מתכנן מ-Open TLV, דוד איתן פנסיונר שגר שנים רבות בנווה צדק ופעיל בעמותת התושבים. כולם ביחד מרגישים שתכנית המתאר שעיריית תל אביב מקדמת במרץ עושה עוול קשה לחלקה הדרומי של העיר.
לא צריך דוקטורט בתכנון ערים כדי להבחין שאליפלט ואבן גבירול הם שני רחובות שכאילו לא שייכים לאותה יבשת, שוושינגטון ורוטשילד כל כך קרובות וכל כך רחוקות. את העבר אי אפשר לשנות, אבל את העתיד דווקא אפשר - רק שהעתיד, כלומר תכנית המתאר, נקבע עכשיו.
אנחנו פוסעים בסמטאות הצדדיות של נווה צדק, חוצים את הגשר בצל המגדל המכוער שחולש על רחוב אילת, חודרים לפלורנטין, מפליגים לשוליה הדרומיים, בואכה סלמה ויפו.
שעות אחר צהריים סתוויות הן שעות החסד של תל אביב, אבל אפילו השעות האלה לא מסוגלות להסתיר את הבעיות: שכונות שלמות שאין בהן פיסה של הפוגה ירוקה, שסובלות ממחסור חמור, אם בכלל, של בתי ספר וגני ילדים, שההליכה בהן היא לעתים סכנת נפשות, ומרכיבה על אופניים אלוהים ישמור. הדרום התל-אביבי הוא רצף של שכונות מבותרות, כל אחת שקועה בתוך צרותיה, שנבנו בלי ראייה כוללת, בשיטת הסלאמי. והרי בדיוק את זה תכנית המתאר אמורה לתקן.
אלא שכשתושביו של הדרום החבוט הזה סורקים את התכנית, חוץ ממדרון יפו הרחוק הם לא מזהים בה כמעט כתמים ירוקים; הם מנתחים את התכנית של מה שמכונה "ציר שלבים" - אותו כביש אדיר, רב-נתיבים, שאמור לחדור לעיר מאיילון דרום, לפלח את לבן של שכונות הדרום ולהתחבר לטיילת - ומשוכנעים שהוא יגרום לחלק הזה של העיר נזק סופני.
במקום רחוב עירוני לאנשים, למסחר ולמגורים בנוסח אבן גבירול, הם טוענים, העירייה מתכננת לנתק את הרצף הטבעי של הדרום באמצעות נתיב תחבורה סואן שיזמין לתוך העיר זרם שוצף של מכוניות ועל גדותיו יתרוממו מגדלי משרדים. זה המקום האחרון בתל אביב, הם אומרים, שאפשר להקים בו מצבור של יחידות דיור, כולל דיור בר השגה, ולהפוך את אזור המוסכים לאזור לאנשים. במקום זה יהיו עוד תנועה של רכב פרטי, עוד זיהום אוויר, עוד מגדלים לעסקים ולעשירים.
מי שחתום על התכנית הזו, הם אומרים, חושב על ארנונה ולא על אנשים; רואה בדרום העיר מקום שעוברים בו בדרך לצפון, או מקום שמגיעים אליו מחוץ לעיר כדי לעבוד ובסוף היום חוזרים הביתה לפרוור. רק שבמקום הזה גר ציבור שמשלם כאן מסים ושתכנית המתאר אמורה לשרת אותו, אבל היא בקושי מוכנה לשתף אותו.
יש להם קולגות בעולם, הם רואים איך משתפים את הציבור בערים מערביות - מעלים את התכניות לרשת ופותחים אותן להערות ולדיון פומבי סוער - בעוד בתל אביב מתייחסים אל התושבים כאל מטרד שצריך לנער מהשרוול. תל אביב חולמת להיות עיר עולם, הם אומרים, אבל ככה לא מתנהגים בעולם, לפחות לא בחלק הנאור שלו.
מתישהו בזמן הקרוב תעלה "תל אביב 5000" לאישור סופי במוסדות העירייה. צריך לקוות שלהצבעה יקדם דיון אמיתי, אם כי כדאי לקחת בחשבון את האפשרות שתכנית המתאר האמיתית של תל אביב ממילא תיכתב על ידי נתניהו ואחמדינג'אד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם