מי האלקטורים שבאמת
בוחרים את הנשיא?
הקרב בין ברק אובמה לבין היריב הרפובליקני יתנהל לכל היותר ב-12 מדינות אליהן ילך הכסף, ושם מסתתרים האלקטורים האמיתיים
היד שוב מונפת באוויר, לאגרוף קפוץ. פיינגולד לא איבד את רוח הקרב, לא נכנע. לפני שנה בדיוק הפסיד במרוץ ליריבו האלמוני רון ג'ונסון, איבד את מושב הסנטור של מדינת ויסקונסין. לפני שבועיים הודיע על תמיכתו בתמי בולדווין, מועמדת לסנאט מטעם מדינת ויסקונסין. פיינגולד החליט לא לרוץ ב-2012, לא לסנאט ולא לשום תפקיד אחר. פינה את הדרך לבולדווין, מועמדת מעניינת: הלסבית המוצהרת היחידה בבית הנבחרים, ואם תנצח תהיה הלסבית המוצהרת הראשונה בתולדות הסנאט.
פיינגולד היהודי היה אחד המחוקקים הבולטים בסנאט. מתומכיו המובהקים של אובמה, אך מי שלא היסס להתנגד לו מעת לעת, כשאובמה לא הלך מספיק רחוק, כשלא מימש את ההבטחה הפרוגרסיבית שנתלתה בו. הוא היה סנטור עצמאי מאוד. זה מה שמצפים בוחרי ויסקונסין, מדינה קצת מופרעת. כלומר, מופרעת פוליטית. "מעבדה לדמוקרטיה", כינה אותה פעם טדי רוזוולט.
בתחילת המאה ה-20 שלט בה ללא מצרים מושל כריזמטי, רוברט לה פולט. הוא חיסל את השחיתות, סילק את הבוסים הפוליטיים ומיגר את האינפלציה בחלוקת ג'ובים לפי מפתח של נאמנויות ארגוניות. ויסקונסין הייתה הראשונה שהנהיגה רפורמות חברתיות.
ב-1911 כבר פיצתה עובדים, 20 שנה אחר כך הנהיגה ביטוח למובטלים. היא הייתה מדינה רפובליקנית עד אמצע המאה הקודמת, אחר כך בחרה לסנאט את ג'ו מקארתי (מי שהשם לא נשמע לו מוכר: זה האיש שהביא לאמריקה את ה"מקארתיזם"), אחר כך נבהלה ופנתה למפלגה הדמוקרטית. בשנה שעברה שוב זרקה את הדמוקרטים ובחרה במועמדים רפובליקנים: מושל, סנטור, שני מחוקקים לבית הנבחרים.
פיינגולד היה מחוקק עצמאי, אך בבחירות נובמבר 2010 העצמאים נטשו אותו, והצביעו בהמוניהם עבור המתחרה הרפובליקני. שנתיים קודם לכן הצביעו אותם בוחרים ברוב גדול עבור ברק אובמה. מה יעשו בעוד שנה? הכל פתוח. ויסקונסין מופיעה כמעט בכל רשימה של מדינות "שדה המערכה" - כלומר, מדינות שבהן יש סיכוי דומה לשני המועמדים, אובמה והמועמד הרפובליקני שטרם נבחר.
אלה המדינות שבהן יתנהל הקרב הגדול של 2012, המדינות שיכריעו את גורלו של הנשיא. המדינות שבהן יוציאו מטות המועמדים את מרב הכסף, שבהן יבואו המועמדים לבקר הרבה יותר. בויסקונסין הקרב היה צמוד גם ב-2000, גם ב-2004, אבל המדינה הזאת לא נתנה רוב למועמד רפובליקני מ-1984, שבה התמודד רונלד רייגן נגד וולטר מונדייל.
לפני שלוש שנים ניצח כאן אובמה את ג'ון מקיין בפער ניכר - כ-15 אחוז . אבל כעת אובמה מקדים את המועמד הרפובליקני המוביל, מיט רומני, בפער קטן בהרבה: כשלושה אחוזים.
ויסקונסין מתנדנדת אם כן. כך סבור גם קן גולדסטין, פרופסור מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, שהשנה מנהל חברה עסקית לניתוח קמפיינים פוליטיים. ויש לגולדסטין עוד כמה יתרונות: הוא יודע לומר "בוקר טוב" (והרבה יותר מזה) בעברית, את הכלב שלו הביא מתל אביב, הוא איש מדע המדינה שיודע דבר או שניים על ויסקונסין. ונכון, הוא אומר, המדינה לא הצביעה עבור רפובליקני כבר כמעט 30 שנה, אבל כמה מסיבובי הבחירות היו צמודים מאוד (רק 7,000 קולות הפרש).
מעבר לזה, בויסקונסין יש מספר שווה של דמוקרטים ורפובליקנים. זה הופך אותה לאחת מהמדינות שבהן קולות הבוחרים העצמאים - אלה שמוכנים לשנות את ההצבעה בכל מערכת בחירות - באמת מכריעים.
את הנשיא האמריקאי לא בוחרים המצביעים. את הנשיא בוחרים אלקטורים, שאותם בוחרים המצביעים. 270 אלקטורים צריך מועמד כדי להיבחר לנשיא, ולפני שלוש שנים היו לאובמה 365 אלקטורים למול 173 שהצליח לגייס יריבו ג'ון מקיין.
אובמה ניצח בתשע מדינות שהיו נאמנות לרפובליקנים: קולורדו, פלורידה, אוהיו, אינדיאנה, נבאדה, ניו מקסיקו, צפון קרוליינה, וירג'יניה, אייווה. כל המדינות הללו נחשבות למתנדנדות גם בסיבוב הזה, למעט, אולי, ניו מקסיקו. מדינות שאובמה יכול להפסיד בהן, או לנצח. ונוספו אליהן עוד כמה: ויסקונסין היא אחת מהן, גם מישיגן נחשבת לתחרותית, בעיקר אם רומני יהיה המועמד הרפובליקני. אביו של רומני היה מושל מישיגן. כלומר, מדובר בשם מוכר היטב לבוחרים (השבוע נערך העימות הרפובליקני הטלוויזיוני, העשירי במספר לעונה זאת, במישיגן).
ועוד: הסוקרים של "גאלופ" הוסיפו לרשימת המתנדנדות שלהם גם את ניו המפשייר. בצדק. על פי הסקרים האחרונים שנערכו בניו המפשייר, מוביל רומני הרפובליקני על פני אובמה בפער ניכר, בין שמונה ל-11 אחוז.
אובמה יכול להרשות לעצמו להפסיד בכמה מדינות מתנדנדות ועדיין לנצח בחשבון האלקטורים הסופי. התחשיב מסובך. המדינות המתנדנדות (אם מונים מהן 11 - ה-12 שהזכרנו מינוס ניו מקסיקו) שוות 146 אלקטורים. השאלה היא כמה מהן הנשיא יכול לשמר.
סקר ה"מתנדנדות" שהתפרסם השבוע גילה את הידוע לכל: כלכלה היא הנושא החשוב ביותר גם במדינות ה"מתנדנדות", והבוחרים לא מרוצים. לא ממצב הכלכלה ולא מאובמה. הם סבורים שמועמד רפובליקני יטפל טוב יותר בתקציב (54-38 אחוז), שיטפל טוב יותר באבטלה (49-42 אחוז),
אובמה משמר יתרון זעיר של אחוז אחד רק בשאלות שנוגעות להתמודדות עם טרור ואיומים בינלאומיים - אבל זה כאמור לא הנושא שנמצא בראש מעייניהם של הבוחרים האמריקאים. לא כרגע.
אז איך מגיעים ל-270? וירג'יניה וצפון קרוליינה שוות יחדיו 28 אלקטורים. שתי אלה היו מניצחונותיו הגדולים, המפתיעים, של הנשיא. אולי יוכל לשחזר אותם. גם ויסקונסין ואוהיו שוות יחדיו 28 אלקטורים. אך באלה יתקשה לגייס כוחות בלתי צפויים, היספאנים, שחורים, צעירים, שיטשטשו את מעמדו הנחלש בקרב הלבנים בני המעמד הבינוני והבינוני-נמוך.
ויסקונסין היא מדינה לבנה יחסית, אך שונה מאוהיו במאפיינים אחרים. "בכל עיירה באוהיו יש ארבע כנסיות, בכל עיירה בוויסקונסין יש ארבעה ברים", מזכיר גולדסטין. כלומר, הדת איננה משחקת תפקיד חשוב בפוליטיקה של ויסקונסין. ב-1960, כשג'ון קנדי ניצח בויסקונסין את יוברט האמפרי, אף אחד לא נרעש: אין במדינה מספיק פרוטסטנטים (ויש בה הרבה קתולים). קנדי נאלץ להתמודד גם במערב וירג'יניה כדי להוכיח שהוא, מועמד קתולי, יכול לתקשר גם עם בוחרים שדתם שונה.
יועציו של אובמה אישרו לפני כמה שבועות ש"יש הרבה דרכים להגיע ל-270", והמשתמע הוא שיכול להיות שינסו להתחכם. אולי במקום להתאמץ במדינות מסורתיות שמכריעות את הבחירות (כמו אוהיו) ינסו להגיע למספר הקסם בחזרה על ההישג מלפני שלוש שנים - ניצחונות במדינות שעד לא מזמן היו רפובליקניות, כמו נבאדה וצפון קרוליינה. אובמה הצליח בכך לפני שלוש שנים אף שרוב הלבנים הצביעו נגדו, ובשנה הבאה יצטרך עוד פחות קולות לבנים.
זה מה שעושה הדמוגרפיה של ארצות הברית למערכת הבחירות. הוא יכול להמשיך לצבור אהדה וקולות במגזרים מתפתחים (בעיקר היספאנים). או לאבד גם אותם: ממשל אובמה גירש מספר יותר של מהגרים לא חוקיים מאשר ממשל בוש. ממשל אובמה הבטיח, אך לא קיים, לקדם חקיקה שתסדיר את מצבם של המהגרים הללו. ב-2008 הצביעו כמעט 70 אחוז מההיספאנים עבור אובמה, אך אין ודאות שהפער הגדול יחזור על עצמו. פחות מ-50 אחוז מההיספאנים אומרים כיום שהם תומכים באובמה. אחוז המובטלים בקרבם גבוה מהממוצע הארצי, גבוה מ-11 אחוז.
אך גם אם הקול ההיספאני יישאר במחנה הדמוקרטי, קשה לראות את הנשיא מנצח בלי לכבוש גם כמה מדינות ב"רצועת החלודה" התעשייתית, פנסילבניה (עליה הרחבנו בשבוע שעבר בכתבה השנייה בסדרה), אוהיו, מישיגן, אילינוי (למזלו של אובמה, הוא מאילינוי, כך שסביר להניח שהמדינה תצביע עבורו אף על פי שאיבד פופולריות גם בה).
בפלורידה הגדולה (29 אלקטורים) מצבו של הנשיא חמור במיוחד, יש אומרים אבוד. פלורידה שווה דיון נפרד, שעוד נגיע אליו. בקולורדו ובנבאדה סיכוייו של אובמה טובים יותר, אך מספר האלקטורים מצומצם (15 ביחד). ולכן הוא צריך גם את אנשי התעשייה ופועלי החקלאות של ויסקונסין. את חולבי הפרות ואת יצרני הגבינות (ואגב, גם זה סוג של קלישאה: בויסקונסין אכן מייצרים הרבה מאוד חלב, אבל רוב המועסקים עובדים בתעשייה). מדינה בהפרעה.
הכלכלה כאמור היא הנושא מספר אחת במערכת הבחירות של השנה הקרובה. הכלכלה היא הנושא מספר אחת בויסקונסין כבר זמן רב. יום לאחר ה"נאום על מצב האומה" של תחילת השנה הגיע אובמה לויסקונסין וביקר במפעל אלומיניום, כדי להפגין הזדהות עם מעמד העובדים.
לא במקרה בחר במדינה הזאת דווקא, לא במקרה יוצאים נשיאים למסעותיהם. ויסקונסין היא מדינה תחרותית. אחר כך צירף הנשיא את קולו למערכה שהתחוללה בויסקונסין בפברואר. מושל רפובליקני חדש שהחליט לשנות את חוקי המשחק ולהתעמת עם האיגודים המקצועיים של עובדי המדינה. הוא רצה שהעובדים ישלמו מחצית מעלות הפנסיה שלהם וגם למעלה מעשרה אחוזים מביטוח הבריאות. הייתה לו סיבה, כמובן: לאזן את התקציב. אך הפגנות סוערות פרצו בעקבות החלטתו. "זו מתקפה על האיגודים המקצועיים", קבע הנשיא אובמה. שופט שפסל את החוק הסכים איתו, אך בית המשפט העליון של ויסקונסין אישר לבסוף את המהלך.
אובמה ואנשיו ניסו להתערב גם בבחירות חוזרות בשישה מחוזות שנערכו בויסקונסין בסוף הקיץ. בעצם, לא בדיוק חוזרות, אלא בחירות הדחה מיוחדות - הליך שבויסקונסין נעשה בו השנה שימוש אינפלציוני. הליך שאינו אפשרי ברוב מדינות ארצות הברית, אך אפשרי במדינה הזאת. הבוחרים חותמים על עצומה הדורשת מהנבחר להיבחר מחדש. נערכות בחירות. הנבחר מודח או נשאר.
הדמוקרטים ניסו את המהלך הזה נגד שישה רפובליקנים, בתקווה להדיח שלושה מתוכם ולהחזיר למפלגה הדמוקרטית את הרוב בבית המחוקקים המדינתי. עם רוב כזה יוכלו לבטל את הגזרות החדשות של המושל. ממילא כסף רב זרם לויסקונסין, הטלוויזיה מלאה בתשדירי בחירות, הרחובות כוסו במודעות. מהלך גדול, שאפתני, שנכשל בסופו של דבר. שניים הודחו, ארבעה שרדו, וגם הרוב הרפובליקני שרד.
השנה ינסו הדמוקרטים בויסקונסין להדיח את המושל החדש עצמו. הם צריכים 500 אלף חתימות כדי לעשות את זה, ואם יעשו כנראה שהקרב יהיה קשה, צמוד. הרבה כסף יישפך - אולי כסף שיחסר לדמוקרטים בקרב על הנשיאות.
קרייג גילברט, איש ה"ג'ורנל סנטינל" של העיר מילווקי, סבור שיש מידה של אירוניה באופן שבו גורלותיהם של המושל הרפובליקני סקוט ווקר ושל הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה כרוכים יחדיו. שניהם יעמדו למבחן הבוחר של ויסקונסין, ושניהם מתוך אותה עמדת חולשה, חולשתו של מי שאתרע מזלו להיות המנהיג בתקופה כלכלית קשה. המצביעים מחפשים את האחראים למצבם, ומי אחראי יותר מהמושל ומהנשיא? אולי ימצאו לעצמם פורקן פוליטי בכך שיעיפו את שניהם ממשרותיהם ויביאו מחליפים. אולי, וזה יהיה כמובן גם מוזר וגם משעשע. ויסקונסין היא אחת מאותן מדינות שנוהגות להפתיע את הפוליטיקאים שלהן. מדינה "מתנדנדת" ביותר ממובן אחד.
ובכל זאת, המחוקקים הרפובליקנים והמושל החדש מקווים שהרוב הדומם לצדם. הם מקווים שרק מיעוט רעשני ואינטרסנטי הוא שמחולל מהומות, אבל שהציבור הרחב מבין שריסון תקציבי הוא צו השעה, ושאין סיבה שעובדי מדינה לא ייפגעו כלכלית בשעה ששאר האזרחים נפגעים. במפלגה הדמוקרטית מקווים שדווקא הניצחון הרפובליקני המרגיז של הקיץ יעורר את הבוחרים המנומנמים ויבעיר את השטח.
כך או כך, מצבו של אובמה בויסקונסין מטריד, אבל רחוק מלהיות אבוד. במדינה הזאת הוא עדיין מנצח, על פי הסקרים, כל מועמד רפובליקני. את רובם בפער גדול למדי (את פרי ב-11 אחוז , את גינגריץ' ב-14 אחוז , את קיין בשבעה אחוזים), את רומני בפער קטן. לאובמה יש שנה להגדיל את הפער הזה, לרומני יש שנה לנסות למחוק אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם