א' ממשרד התיירות: "הסיוט שלי נגמר"
המתלוננת שעדותה הכריעה את קצב, צפתה בשידורים החיים בטלוויזיה. "פסק הדין כל כך ריגש אותי. הבינו שאני לא נקמנית, לא קלת דעת"
אני יודע שגם הבחורות שקצב אנס והטריד לאורך השנים הזילו דמעה של כאב, אבל גם אושר. זהו יום עצוב, כי טעינו להעמיד בראש המדינה אנס, שקרן ונוכל, כפי שקבעו אתמול (שוב) שלושת שופטי בית המשפט העליון. אבל זהו גם יום שמח. אירוע מכונן.
משפטו של משה קצב קבע נורמות חדשות. אחרי פסק הדין של אתמול ברור לכל נשיא, שר, פוליטיקאי או קצין בכיר כי כללי המשחק השתנו. היום קשה יותר לנצל את המעמד. אין צ'פחות על התחת כמו בעבר, אין יד מתחת לחולצה, אין שיח מעיק על סקס בחדרים סגורים והטרדות מיניות חסרות תגובה.
משפט קצב הציף את הבעיה. בעלי התפקידים מכירים מהיום במגבלות הכוח שלהם מול העובדות שלהם.
הנשים מצדן לא מוכנות לשתוק, ויש מי שמוכן להקשיב להן ולהאמין בהן. וכך, כל הניסיונות של פרקליטי האלפיון העליון לערער את אמינותה של א' ממשרד התיירות בחקירות שתי וערב, וכל המאמצים ותרגילי החוקרים הפרטיים שעשו מקורביו של קצב להכפיש את שמה עלו בתוהו. א' ממשרד התיירות יצאה מנצחת בכל הערכאות, וקברה עמוק באדמה את כל הגרסאות המפוקפקות וטענות האליבי של קצב.
תיק קצב הוכיח גם שיש בישראל שוויון בפני החוק. יש מערכת משפטית חסרת פניות, ומי שצריך בא על עונשו גם אם הוא נשיא מדינה, וגם אם זכה לקבל את כל הפרוטקציות בדרך הארוכה שלו לגזר הדין החמור.
במקרה הזה אין לנו לסמוך אלא על דברים שאמר משה קצב עצמו, כאשר כיהן כנשיא המדינה בספטמבר 2006. "מערכת המשפט היא מהמערכות האמינות ביותר. אזרחי המדינה יכולים להיות גאים במערכת המשפטית, ביסודות שלה, באיתנות שלה, בערכיה ובנורמות שהציבה לחברה כולה", כך אמר.
צריך לזכור תמיד שאת המהפכה הגדולה חוללה א' מלשכת הנשיא, צעירה שברירית, היום בת 35, שעדותה לא זכתה להיכלל בכתב האישום או אפילו בעסקת הטיעון המפורסמת שנחתמה עם קצב. א' מלשכת הנשיא היא הראשונה שהבינה כי אדם כמו קצב לא ראוי לכבוד רב או ליחס מיוחד, ולכן ניגשה אליו ביולי 2006 ותבעה פיצוי על כל מה שעולל לה.
מעניין, אגב, מה היה קורה אילולא תבעה א' פיצוי כספי או שקצב היה מסכים לפצות אותה והעניין לא היה מתגלגל ליועץ המשפטי לממשלה. איפה הוא היה היום, ונורא יותר, איפה אנחנו היינו?
קצב היום בן 66. השדרן גבי גזית גילה אתמול כי בשיחות שהיו לו עם קצב לקראת סוף הקדנציה הוא סיפר לו על כוונתו לחזור לפוליטיקה ולהתמודד על ראשות הממשלה.
אילולא א' מלשכת הנשיא שפוצצה את כל הפרשה, וגם א"כ ממשרד התחבורה שהעניקה לה עדות תומכת בראיון מפתח שפורסם במעריב ביולי 2006, יכול להיות שקצב היה היום נשיא חייכן בגמלאות, סמל חברתי ומוסרי, צופה פני שלטון. ברור שהחברים הטובים שלו, שבינתיים למדנו בבית המשפט על אופיים ודרכי פעולתם, היו מריצים אותו לראשות הליכוד.
אתמול
זו בושה לקצב ולאאאאא למדינת ישראל שהפחדנים האלה מזוז ואברבנאל יעשו חשבון נפש טוב טוב
יש עוד יום משמעותי לפנינו, שם תיסגר הדלת ומי יודע, אולי המעגל כולו".
נדמה לי שיש לא' מלשכת הנשיא סיבה לדרוש חשבון נפש, בעיקר מאלי אברבנאל, פרקליט המחוז. מזוז הסכים לעסקת הטיעון המפורסמת, שכל המתלוננות ראו בה בגידה משפטית, אבל בהמשך הגיש ללא חשש נגד קצב כתב אישום על אונס. אברבנאל התייחס לכל התיק ובעיקר לא' מלשכת הנשיא בזלזול גמור.
אתמול הסתבר גם שכל הטענות שהעלו המתלוננות נגד קצב היו צודקות. השופטת עדנה ארבל הביאה את העדויות במשפט שפרשו את השיטה של קצב. בית המשפט האמין לא' ממשרד התיירות, לא"כ ממשרד התחבורה, לנ"א ונ"ר, לל' וגם לה'. כל אחת חיזקה את עדותה של השנייה. כל אחת סיפרה על שיטות הציד והמלכודת של נשיא המדינה לשעבר. הפאזל הרכיב פרופיל של אחד הטיפוסים הנוראיים שידענו כאן. שווה יהיה לעקוב מעתה ואילך אחרי התביעות האזרחיות שמתכננות חלק מהמתלוננות נגד קצב.
א' ממשרד התיירות היא הגיבורה האמיתית בפרשה. קשה להאמין שהיא הצליחה לעמוד, כמעט לבד, במסע התלאות והייסורים שהיה יכול למוטט כל אדם נורמלי. א' נאנסה פעמיים בברוטאליות בידי קצב.
בהמשך סבלה ממסכת מניפולציות מרושעת של קצב ומקורביו. בחמש השנים האחרונות, מאז החלה החקירה, היא עברה סרט נוראי בחקירות משטרה, בעימותים מול קצב עצמו במשטרה ובבית המשפט, וגם במפגשים אינסופיים עם פרקליטים, ביניהם כאלה שפקפקו בגרסתה. קצב וחבריו לא הפסיקו להכפיש אותה.
א' ממשרד התיירות חצתה את כל המכשולים בגבורה. מי שנכח אתמול בבית המשפט ושמע את המשפטים הראשונים בפסק הדין שקראה השופטת מרים נאור, הבין כי א' ממשרד התיירות הכריעה את הנשיא לשעבר.
השופטים לא פסקו לשבח את המהימנות של העדה, ופסלו את כל הטענות של קצב. "א' ממשרד התיירות לא מניפולטיבית ולא מתוחכמת או נקמנית", אמרה נאור. בהמשך היא פסלה מכל וכל את סיפור הרומן שניסו פרקליטיו של קצב להדביק למערכת היחסים שלו עם א' ממשרד התיירות.
באותם רגעים בדיוק הדם אזל מפניו של הנשיא לשעבר. הוא הבין שהוא בדרך לכלא. הוא שקע לתוך הספסל, גביניו הצטמצמו, פיו נסגר ועיניו התרוצצו. גם השורה הארוכה של קרובי המשפחה, רובם חובשי כיפה סרוגה, נעה באי נוחות. מאוחר יותר יפזרו גם הפרקליטים של קצב את התסכול העמוק שלהם, ויאמרו שלא ייתכן לסמוך כך על עדה אחת ולפסול את כל טענות ההגנה. כנראה שאפשר.
אתמול שוחחתי עם א' ממשרד התיירות. את אנחת הרווחה שלה אפשר היה לשמוע בכל העיר. "אני לא מאמינה שהגענו לרגע הזה", אמרה א' מהתיירות. "לא האמנתי שבסוף הצדק יצא לאור והאמת תתגלה. פסק הדין כל כך ריגש אותי. כל כך שמחתי שהאמינו לי. הבינו שאני לא בחורה קלת דעת, לא נקמנית. לא העללתי על אף אחד. להפך. העלילו עליי".
"אני מרגישה שהסיוט שעברתי אחרי כל השנים נגמר", הוסיפה א' מהתיירות. "האנשים שמקורבים אליי יודעים מה עברתי, ואיזו מסכת הטרדות וטריקים הפעילו עליי. תודה לאל, המשכתי לעבוד, לנהל, לדאוג למשפחה שלי".
אמרתי לא' שהיא קבעה דפוסים אחרים במדינה. עשתה מהפכה. "אני עוד לא מעכלת את מה שעברנו. רק היום אני מתחילה להבין את המשמעות", היא אמרה. שאלתי אותה איך היא מרגישה כלפי העונש שהוטל על קצב. "ההרשעה חשובה לי יותר מהעונש", אמרה א'. " מצדי שיישב שבוע בכלא. מספיק שהוא הורשע. שכולם יידעו היום שגופן של הנשים אינו הפקר".
א' ראתה את השידורים החיים בטלוויזיה בדירתה של חברתה הטובה אסי בתל אביב. "אף אחד לא מכין אותנו למצב הזה", ביקשה אסי לומר. "אני לא מבינה איך א' לא קרסה, איך היא המשיכה להיות אמא נפלאה לילדים שלה. אנחנו יושבים מול הטלוויזיה, שומעים את הקולות, יוצאים החוצה, שומעים את האנשים שמדברים על א' ולא מבינים את האבסורד. א' הובילה מהלך שנכפה עליה וחוללה מפנה עצום".
ועוד מסקנה, הפעם לאומית. אתמול פרסמתי ב"מעריב" קטע שעורר סערה רדיופונית. "חברי הכנסת שבחרו בקצב כנשיא ידעו היטב מיהו. רובי ריבלין, ציפי לבני, לימור לבנת או מיכאל איתן הבינו שמדובר באיש בינוני שאין מאחוריו מפעל חיים או עבר צבאי מפואר, והוא לא סמל של מדע, תרבות עברית או יהודית מפוארת. כולם ידעו שמדובר בעסקן מצטיין, אלוף המינויים הפוליטיים והדילים במרכז הליכוד.
"סביר להניח שידעו גם על מעלליו המיניים. בפוליטיקה הצפופה שלנו אין הרבה סודות, כולם בולשים אחרי כולם, וכולם מספרים על כולם. המתלוננות נגד קצב עברו בעצמן לעבוד במשרדיהם של בנימין נתניהו וצחי הנגבי".
הפוליטיקאים שהוזכרו טענו כי לא ידעו דבר על מעלליו של קצב, אחרת לא היו בוחרים בו. נניח שהם צודקים. למה הם בכל זאת בחרו בקצב ביולי 2000 ולא בשמעון פרס? מתוך שיקולים פוליטיים צרים, בעיקר אישיים. הם היו חייבים לו. הם ידעו שניצחונו מקצר גם את תקופת כהונתו של ראש הממשלה באותם ימים, אהוד ברק.
בעוד שנתיים וחצי יעמוד נשיא חדש לבחירה. רובי ריבלין, פואד בן אליעזר ודליה איציק הוזכרו בין המועמדים. האם ראוי להפקיד את הבחירה שלהם בידי חברי הכנסת שעושים את החשבון הפוליטי ולא את החשבון הלאומי? האם לא הגיע הזמן להעביר את בחירת הנשיא לידי העם?
shalom.red@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם