אהובה אלפרון: "שם המשפחה רודף אותנו"
רעייתו של יעקב אלפרון, שחוסל בפיצוץ מטען ברכבו לפני שלוש שנים, מדברת על החיים בלעדיו, על תחושות האשמה ועל הילדים
אהובה אלפרון, רעייתו של יעקב אלפרון צילום: ראובן קסטרו
ביום שלישי יעלו בני משפחת אלפרון לקבר שבבית העלמין ברעננה כשהם יודעים שגם השנה רוצח אביהם, מי שנחשב למלך העולם התחתון, עדיין מהלך חופשי. לרגל יום השנה למותו, נזכרת אלמנתו של אלפרון בפגישה הראשונה שלהם, אומרת שהיא כועסת בעיקר על מערכת החינוך הישראלית ומספרת מה חשה כשהמשטרה עצרה את בניה באמצע הלילה. בנה הבכור, דרור אלפרון, מרצה בימים אלה עונש מאסר בגין סחיטה באיומים. שני בנים נוספים, אלעד ועומר, נעצרו בעבר ושוחררו.
את אלפרון הכירה אהובה בגיל 20. היא שירתה בקבלה של בית החולים מאיר במסגרת השירות הלאומי, והוא כבר היה מוכר בעיתונים ובעיקר בתחנות המשטרה. "חבר של יעקב הרגיש לא טוב והוא לקח אותו לבית החולים. לפני אותו יום לא ידעתי מי זאת משפחת אלפרון ומי זה יעקב אלפרון. במשך כמה ימים יעקב רצה לצאת איתי, וכשהסכמתי גיליתי את סוד קסמו: השתיקה וההקשבה".
אבל לצאת עם אדם מסוגו זה לא עניין פשוט.
"אחרי שלושה דייטים עצרה אותנו ניידת משטרה ליד הבית של הוריי. השוטר, שהכרתי משירותי בבית החולים, יצא מהניידת ושאל אותי: 'אהובה, עם מי את ברכב?', עניתי:'יעקב'. השוטר שאל: 'איזה יעקב?' אז כמובן שאלתי אותו, והוא אמר: 'יעקב לוי'. השוטר התעקש וביקש ממנו תעודת זהות. אחרי זה הוא שאל אותי: 'ההורים שלך יודעים עם מי את כאן בחוץ?', אני בכלל לא הבנתי. שאלתי אותו: 'תגיד, אתה בסדר?' בינתיים ראיתי את יעקב זז באי-נוחות בכיסא, ואז הוא אמר לי: 'נהיה בקשר'. לאחר שיעקב הלך, השוטר אמר לי עם מי הייתי ברכב ובפעם הראשונה בעצם התוודעתי לשם יעקב אלפרון. שבוע לאחר מכן, כשראיתי שהוא לא יצר קשר, אני התקשרתי אליו. אחרי שבעה חודשים התחתנו".
מה מצאת ביעקב?
"ביעקב היה אוסף תכונות מקסים: כנות, יושרה, הזכות לכבוד והחובה לכבד. הוא נתן לי רשת ביטחון מהיום הראשון. הוא העצים אותי. היה לי נוח שהוא היה ככה ופשוט נתן לי ללמוד".
"אני מאשימה את עצמי בגלל מה שהילדים שלי עוברים"
"זאת הייתה זוגיות טובה. הוא היה 15 שנה בבתי כלא, אבל המרחק עשה לנו טוב", מספרת אלפרון, "בכל פעם כשהוא השתחרר, הזוגיות שלנו עמדה במבחן בהצלחה. גם הילדים לא הרגישו שהוא לא היה כאן. הוא היה מעורב בכל מה שקורה איתם, והנוכחות שלו תמיד הורגשה. יעקב
לא גנב. הוא היה אדם שקם כל בוקר והלך לעבוד. כשהמשטרה הייתה מגיעה, הייתי שואלת אותו:'יעקב, מה קרה עכשיו?' הוא לא שיתף אותי, בעיקר כי הייתי עם הילדים. יכול להיות שנרדמתי בשמירה עליו כי הייתי עסוקה בעצמי, בבית ובילדים. אבל סמכתי עליו".
נשמע שאת מאשימה את עצמך.
"אני מאשימה את עצמי בגלל מה שהילדים שלי עוברים, אבל אין בכוונתי לשנות את שם משפחתי. אני נושאת אותו בגאון. השם הזה מנציח בן אדם מאוד יקר לי. החברה אף פעם לא קיבלה אותי ואת יעקב, אבל אני מקווה שהיא תקבל את הילדים שלנו. לאנשים קשה להתנתק משם המשפחה, אבל אנחנו לא משפחת פשע. אנחנו משפחת אצולה".
למה הכוונה במשפחת אצולה?
"אני הכשרתי וגידלתי את ילדיי במו ידיי. הענקתי להם את החינוך הטוב ביותר. הילדים שלי הם אצולה, הם ילדים שתרמו למדינה. אלו ילדים שגדלו ברעננה, ילדי צופים, ילדים שסיימו בהצטיינות את לימודיהם. אני לא נכשלתי, גידלתי את ילדיי כפי שציפו ממני".
את חושבת שהצלחת בגידול ילדייך?
"בהחלט. עם עובדות לא מתווכחים: הראיה היא שילדיי שירתו את המדינה ועוד יתרמו. הילד השני מסיים לימודים בהצטיינות. בתי, קים, שאני מאוד גאה בה, שירתה כמפקדת בקורס חובשים וכיום היא לומדת באקדמיה מספר אחת בעולם למשחק, אצל לי שטרסברג בניו יורק".
שם המשפחה רודף אתכם?
"אין לי ספק ששם המשפחה רודף אותנו. אבל הכעס שלי מופנה עד היום למערכות החינוך, למורים ולגננות. לכל אלו שליוו את ילדיי הרכים ויודעים בדיוק כמה הם היו זכים וטהורים. היכן הם?"
אין בך פחד שבסוף הבנים יגמרו כמו יעקב?
"לצערי, הממסד יצר את הילדים האלו ואת השם שלהם. אני, ככל הורה, חוששת ופוחדת כשהם עולים לכביש או יוצאים למסיבה. ועדיין, אני חושבת ששילמנו את מחירנו לעולם הזה. ילדיי מעולם לא לחצו יד לעולם העברייני. הם לא גדלו והתחנכו בפרובינציה של בריונים שכונתיים. כולנו זועזענו בעקבות רצח אב המשפחה, ולא נשכח לעולם את הפגיעה בנו. אבל דווקא מהמקום של הכאב הם מבינים שהמלחמה שלהם צריכה להיות עם הספרים והמחברות. לדעתי, לא כל אחד היה יכול להיות יעקב אלפרון. אף אחד ממשפחתי ומילדיי לא ירצה להגיע ל' טופ' הזה שייחסו לו. הם מבינים ויודעים שאני לא אוכל לשאת עוד אובדן. הילדים שלי הם הדבר היקר לי ביותר. זה מה שנשאר לי".
ילדיי יודעים שלא אוכל לשאת עוד אובדן. אהובה ויעקב אלפרון. צילום: שוקי יוסף
איך אמא מרגישה כששוטרים נכנסים הביתה ולוקחים את הילדים שלה מהמיטה?
"כהורה, פשוט בא לך למות. זה רגע שאת חווה ופשוט לא מאמינה שדבר כזה קורה. מה זה? אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? לעולם? כשזה קרה עם יעקב, הוא היה אדם בוגר ושילם את חובו לחברה. אדם שעבר עברה, שישלם את המחיר. אסור לשפוט אדם על פי הייחוס שלו, בגלל השם שלו או בגלל שהוא הבן של".
יש לך הרבה ביקורת על מערכת המשפט?
"הרבה פעמים הרגשתי שבתי המשפט הטו את הכף לטובת הממסד. זאת הייתה התחושה האישית שלי. מבחינתי השופטים הם הדבר הכי קדוש, לא פחות מרב גדול. אין לי מילה אחת רעה להגיד על מערכת בתי המשפט. אבל כאמא שילדיה נעצרו פעם אחר פעם, אני מנסה להבין את המערכת. הרבה פעמים כשהגעתי לבתי המשפט היה רשום'היכל הצדק', ואני שאלתי את עצמי: היכן הצדק? הרבה פעמים הרגשתי שבית המשפט עושה משפט, אבל לא בהכרח צדק".
מה יעקב היה אומר לך על המשפחה היום?
"'תמשיכי, אהובה. לא יכולתי לשמור עליכם מלמטה, עכשיו אני אשמור עליכם מלמעלה'. יעקב זה הכוכב שלי והשומר שלי. אלה שגורמים לי לסבול כאן, יסבלו למעלה. אבל יש בי גם כעס כלפיו. יש בי כעס ויש בי הבנה. יש בי רצון ללכת לפעמים לבית העלמין, לקבר של יעקב, ולהגיד לו:'הייתי מתחלפת איתך'. ההתמודדות היא קשה מאוד ולפעמים מביאה אותי לסף שבירה. כדי להתגבר אני מוצאת את עצמי בוכה ומשתפת את בני הבכור, ואז אני מתחזקת".
גיל: 46, אלמנה ואמא לשבעה. מגורים: רעננה. בעלת תואר דוקטור כפול: בפילוסופיה ונטורופתיה. כיום מנהלת בביתה בוטיק-קפה בשם "אהובלי"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם