ארץ השמש העולה
עדיין רחוקה משקיעה
אחרי שנים רבות של תחזיות פסימיות על עתידה של יפן, מתברר כי היה מוקדם מדי להספיד. אפילו אסון הטבע לא שבר את רוחו של העם
הקולות הפסימיים הללו נשמעו לא רק באירופה, בארה"ב ובאסיה, שם רבים שמחו לאידה של יפן, אלא במידה רבה גם ביפן עצמה. היפנים, כמו הישראלים, נוטים לעבור מהר מאופוריה לייאוש. מו"לים זריזים הוציאו ספרים על סופה של יפן והקהל היפני, האוהב שיבהילו אותו, קרא אותם בשקיקה. הפסימיסטים היפנים נתלו בפרשנים המערביים, שניבאו את קצה הקרוב של יפן, בעוד שהפרשנים המערביים נתלו בנבואות האיוב היפניות. כך הזינו רואי השחורות אלה את אלה ויצרו תמונה של מדינה מתמוטטת ואבודה.
על התמונה הפסימית הזאת נוסף האסון של ה-11 במרץ השנה, שכלל רעידת אדמה בעוצמה גבוהה מאד, צונאמי אדיר שהרס ערים שלמות והביא למותם של כ-20 אלף איש והתמוטטות של הכורים הגרעיניים בפוקושימה, שגרמה לזיהום רדיו-אקטיבי בקנה מידה גדול. רואי השחורות קיבלו חיזוק לנבואותיהם ורוח הנכאים ביפן הגיעה לשיאים חדשים.
אכן, מצבו של המשק היפני אינו טוב. השוק הפנימי חלש, בשוקי הייצוא קיימת תחרות סינית וקוריאנית קשה, הין היקר מקשה על היצואנים, סין עקפה את יפן כמעצמה הכלכלית השנייה בעולם, החוב הלאומי של יפן גואה ומסתכם כבר בלמעלה מ-200% מן התוצר המקומי הגולמי, האוכלוסייה מזדקנת והתיירים הפסיקו להגיע.
הצעירים כבר אינם ששים לעבוד קשה כמו פעם ושעור ההתאבדות ביפן הוא מן הגבוהים בעולם. הקרינה הרדיו-אקטיבית מזהמת שטחים ניכרים בסמוך לכורים שבצפון-מזרח וקיים חשש שהיא התפשטה גם למקומות אחרים.
ישראלי המגיע בימים אלה ליפן, מצפה לראות מדינה מסכנה, תורים למזון ואוכלוסיה מבולבלת וסובלת. לכן, מה רבה הפתעתו כאשר הוא נתקל בכרכים המודרניים ביותר בעולם, רמת חיים גבוהה, שפע של סחורות בחנויות, מסעדות מכל סוג מלאות אדם, תחבורה ציבורית משוכללת ביותר, עובדים חרוצים, מיעוט שביתות, היעדר הפגנות אלימות, בתי מלון מפנקים, פעילות תרבותית ענפה, ניקיון מבהיק בכל מקום, רמת פשיעה נמוכה, בידור משוכלל, נשים אלגנטיות במיטב האופנה, טכנולוגיה משוכללת בכל אשר יפנה, תקשורת ענפה ומתוחכמת, אוניברסיטאות מן המובילות בעולם ופעילות ספורטיבית עשירה.
הישראלי הזה שמע לפני צאתו מן הארץ כי המשק הישראלי הוא סיפור הצלחה, בעוד שהמשק היפני הוא סיפור כישלון. אך כעבור ימים ספורים ביפן הוא מוכן להתחלף ומרגיש כי "הלוואי עלינו" מה שיש להם.
למרות הקינות על "השמש השוקעת" ו"השמש החולה", המצב של יפן רחוק מהתמוטטות. התוצר הגולמי
הצמיחה הכלכלית של יפן היא אמנם נמוכה והסתכמה לפני האסון בקרוב לאחוז אחד בשנה, אך שיעור הצמיחה הזה לא היה רחוק מזה של ארה"ב (2.8%) או בריטניה (1.2%) באותו זמן. הצעירים היפנים מתקשים למצוא מקום עבודה, אך שעור האבטלה ביפן הוא רק 4.1%, כמחצית מזה שבארה"ב (9%) או בבריטניה (8%).
המוצרים היפניים ממשיכים להצטיין בחדשנות ובאיכות גבוהות מאד. אשתקד רשמו היפנים 33,000 פטנטים בארה"ב, פי 10 ממה שרשמו הבריטים (3,000) ופי 33 ממה שרשמו הישראלים (1,000), הידועים בחדשנותם. מאז 1949 זכו 17 יפנים בפרסי נובל במדעים. החברה היפנית מזדקנת, עקב הצמצום בילודה והתארכות תוחלת החיים, אך זה המצב גם בקוריאה ובמדינות אירופיות שונות.
היפנים צופים בדאגה שבעוד שלוש שנים, כל אדם רביעי בארצם יהיה זקן, אך זוהי במידה רבה טעות אופטית. אדם בן 65 מוגדר כיום ביפן כזקן ורוב היפנים יוצאים לגמלאות בגיל הזה. אבל זוהי תוצאה של הגדרה מיושנת. כיום אדם בגיל 65 בעולם המפותח עדיין אינו זקן ואין סיבה שייפול על כתפי הצעירים. אם יעלו את גיל הפרישה ל-70, יתברר ששיעור הזקנים ביפן אינו כה גבוה.
יפנים רבים סבורים כי המדינות המתחרות בהם – סין, קוריאה, הודו, ארה"ב ואירופה – נמצאות במצב הרבה יותר טוב מזה של ארצם וניצחונן על יפן ברור. אך האמת רחוקה מכך. החברה היפנית יציבה ומאורגנת הרבה יותר טוב מאשר החברות בארצות המתחרות בה.
אין בה הפערים החברתיים העצומים, המתח בין השלטון הקומוניסטי והמשק הקפיטליסטי, דיכוי החירויות, המיעוטים הלאומיים המתוסכלים, זיהום האוויר והשחיתות הרבה שקיימים בסין ומסכנים את התקדמותה. אין בה הסכנה הצבאית הגדולה מן השכנה הצפונית, הנאמנויות המחוזיות והאלימות הפוליטית המאפיינים את קוריאה. אין בה העוני הרב, הריבוי האתני והלשוני העצום והתשתיות הרעועות של הודו.
היא אינה מעורבת במלחמות ואין בה מתח גזעי ותופעות פשיעה כמו בארה"ב. היא איננה מסוכסכת בתוך עצמה והאיחוד שלה אינו רופף כמו זה שבאירופה. החוב הלאומי שלה גדול מאד, אך ברובו זהו חוב פנימי. פירוש הדבר הוא שהיפנים ממשיכים לסמוך על הממשלה שלהם שתחזיר להם את החוב וממשיכים לרכוש ממנה איגרות חוב. בניגוד למדינות אחרות הנמצאות במשבר כלכלי, הין היפני דווקא עולה כל הזמן.
השלטון המרכזי מגלה אוזלת יד והיעדר מנהיגות ובחמש השנים האחרונות התחלפו חמישה ראשי ממשלה, אך השלטון המקומי מתפקד יפה. באסון שפקד את צפון-מזרח המדינה גילו ראשי הרשויות המקומיות אומץ לב, תושייה וכושר מנהיגות מפתיעים.
חברת החשמל של טוקיו, שהיא בעלת הכורים בפוקושימה, התנהגה בחוסר אחריות וחוסר הגינות כלפי הציבור, אך העובדים של החברה גילו נאמנות ומסירות שאין כמותן. הם לא שבתו, לא נטשו את עבודתם ולא דרשו הטבות כספיות. לבושים בחליפות המגן הכבדות והבלתי בטוחות הם עמלו יומם ולילה בחודשי הקיץ הלוהטים, כדי לבלום את הקרינה, כשהם מסכנים את בריאותם ואת חייהם.
הפוליטיקאים היפנים אכזבו, אך האנשים הפשוטים מכול שכבות הציבור התנדבו בהמוניהם לפנות את ההריסות ולעמול בתנאים מסוכנים כדי להציל אחרים. מיליוני אנשים תרמו כסף ועבודה. אפילו היאקוזה, העולם התחתון, שיגרה מאות משאיות של מזון ותרופות לאזורים הנפגעים, מבלי לדרוש קרדיט על כך. מתנדבים זקנים ביקשו להישלח לעבודה בכורים המסוכנים, בטענה שממילא לא נותר להם זמן רב לחיות.
בניגוד למקומות אחרים בעולם, לא היו מעשי ביזה בערים שנהרסו. המתנדבים שמצאו כסף ודברי ערך בהריסות הבתים מסרו אותם למשטרה. הסיפור על התורם המסתורי שהשאיר סכום של כ-40 מיליון ין בשירותים, עם פתק שזוהי תרומתו לנפגעים, מוכיח כי הוא לא חשש שמא האדם שימצא את הכסף יקח אותו לעצמו. חברה עם מסירות, כושר ארגון וחוט שדרה מוסרי כמו יפן אינה צריכה לחשוש לעתידה.
פרופ' בן עמי שילוני מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים הוא החוקר הבכיר ביותר לענייני יפן בישראל ופרסים מחקרים רבים על ההיסטוריה והחברה היפנית. המאמר מתפרסם במקביל גם באתר iAsia.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם