למה לכלב שחורי אין תאבון?
הוא הגיע למרפאה כשהוא סובל מהקאות ושלשולים. בדיקת דם גילתה וירוס אלים. אחרי ששהה בבידוד הוא התאושש. משולחן הווטרינר
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הכלב שחורי. חזר לעצמו צילום: המרפאה של ד''ר יובל סמואל
וירוס הפרוו בכלבים התגלה לראשונה ב-1977 כקרוב משפחה של וירוס הגורם למחלת החתלתלת בחתולים. אף על פי כן הווירוס גורם למחלה בכלבים בלבד (חתולים מפתחים מחלה במקרים נדירים מאד). ההדבקה נעשית על ידי אכילה של דברים הנגועים בצואה מכלב חולה.
בתחילה, הווירוס מתרבה בתאים הלימפתיים בחלל הפה. לאחר מכן, הווירוס תוקף תאים בעלי חלוקה מהירה - תאי המעיים, תאי מח העצם ובגורים עד גיל שבועיים גם תאי שריר הלב (נדיר מאד בימינו). תקופת הדגירה היא קצרה יחסית - ארבעה עד שבעה ימים.
סימני המחלה יכולים להשתנות בהתאם לגיל הכלב, הגזע (רוטווילר ודוברמן בעיקר הם גזעים הרגישים יותר למחלה), מערכת החיסון של הכלב, ופאתוגנים נוספים הקיימים במקביל. הסימנים הנפוצים הם: חולשה, חוסר תאבון, הקאות, שלשולים (לעיתים עם דם בצואה) והתייבשות.
מקרה יחיד מיני רבים
בשלב הראשון נלקחה משחורי שלנו בדיקות דם. בכלבים החולים בפרוו ספירת הדם הלבנה תהיה נמוכה בגלל הפגיעה של הוירוס בתאי מח העצם. תיתכן גם אנמיה בעקבות איבוד דם בצואה, ובנוסף סימני התייבשות. בביוכמיה נראה לעיתים רמת סוכרים נמוכה (גור שלא אוכל) וירידה באלקטרוליטים בעקבות ההקאות והשלשולים.
בנוסף לבדיקות הדם, קיים גם ערכת בדיקה מהירה שמזהה את הוירוס בדגימת צואה מהכלב החולה. כל הבדיקות הראו בוודאות ששחורי אכן חולה בפרוו, ולכן הוא אושפז בחדר הבידוד. וירוס הפרוו
הוא וירוס מדבק ולכן יש לעשות את כל המאמצים בכדי למנוע את התפשטות המחלה לכלבים אחרים במרפאה.
רופא אחד מצוות המרפאה השגיח באופן רציף על מצבו של שחורי לאורך כל תקופת האשפוז. בדיקת דם בוצעה מידי יום בכדי להעריך את מצב המערכת החיסונית של שחורי והתקדמות המחלה.
ברגע ששחורי הפסיק להקיא, הצענו לו אוכל בכמויות קטנות בתחילה ולאט לאט העלנו את הכמות. כאשר ראינו ששחורי חזר לאכול, נראה ערני, ובדיקות הדם הראו על עליה בספירת הדם הלבנה – שחורי הבריא ושוחרר הביתה.
איך מונעים הדבקות במחלה? המקרה של שחורי הוא מקרה יחיד מיני רבים שאנו רואים במרפאה, ולכן חשוב לנו להדגיש שמניעה היא הטיפול הטוב ביותר הקיים למחלת הפרוו. חיסונים שגרתיים (חיסון משושה) מעניק הגנה כמעט מוחלטת מפני הידבקות בוירוס הפרוו. גורים יש לחסן חיסון ראשון בגיל שישה שבועות, ושני חיסונים עוקבים בהפרש של שלושה שבועות כל אחד. לאחר מכן, יש לבצע חיסון מידי שנה.
יחד עם זאת, גורים שקיבלו שני חיסונים עדיין לא מפתחים הגנה מספקת, ולכן ההמלצה היא להימנע מטיולים בחוץ ופגישות עם כלבים אחרים עד מספר ימים לאחר החיסון השלישי. בכלבים בוגרים יש להקפיד על החיסון השנתי לאורך כל חייו של הכלב.
משולחן הווטרינר - סיפורים ממרפאתו של הווטרינר ד"ר יובל סמואל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם