כנס התקשורת: "עכשיו אנחנו פוחדים יותר"
עשרות עיתונאים הגיעו לכנס החירום בת"א ומתחו ביקורת על הפוליטיקאים. "הם לא עסוקים בנקמה על מה שהיה, אלא במניעת מה שיהיה"
רזי ברקאי, שהיה ראשון הנאומים, אמר שהכנס נערך באיחור והיה אמור להתקיים כבר עם האיום לסגור את הטלוויזיה החינוכית, ושורה של מקרים שאירעו אחריו. אילנה דיין דיברה על הפחד שגורם לשורת החוקים החדשים בכנסת: "הם מפחדים, בטח זה מה שאומרים במסדרונות הכוח ואנחנו מוכרחים להגיד להם ולנו - אנחנו לא. אנחנו בחרנו להיות עיתונאים כדי לספר לאנשים מה שהם חייבים לדעת".
ניר חפץ אמר: "באנו לכאן לא כגילדה מקצועית אלא כדי להגן על העקרונות שלנו. חופש העיתונות חשוב הלכה למעשה כדי לשמור על בטחוננו, על חיינו. ללא חופש העיתונות, לא היתה קמה ועדת וינוגרד, לא היתה נחקרת השריפה בכרמל וגלעד שליט לא היה חוזר הביתה". חפץ הזכיר את המחאה שפרצה בקיץ האחרון ואמר: "כשהיא לא כאן - זהו תפקידנו".
חפץ אף החמיא לתקשורת הישראלית: "המתקפה האחרונה על התקשורת לא מתרגשת בחלל ריק, היא נסמכת על פגמים שרואה הציבור בהתנהלות התקשורת. התקשורת הישראלית היא אחת החופשיות, המקצועיות והמוערכות, היא עושה שירות טוב לדמוקרטיה ולמעמד ישראל בעולם כולו".
דן מרגלית מתח ביקורת על חוסר הגיבוי והפרגון בין עיתונאים מכלי תקשורת שונים בגלל אגו ותחרותיות: "לעתים אנו רואים שאחד מחברנו עולה עם סיפור חשוב ואנחנו לא מדווחים על הסיפור כאילו אם נעשה פולו אפ, אנחנו מפסידים מזה משהו, כאילו כבודנו נפגע. אני ראיתי את המקרה הזה בכמה וכמה הזדמנויות".
מרגלית הוסיף כי "התקשורת איננה מספיק קולגיינית בהגנה על הזכויות הבסיסיות של חופש העתונות ושל הזכות לומר את דברה", וירד מהבמה בעקבות קריאות ביניים על הקשר של ראש הממשלה נתניהו לעיתון ישראל היום ועל כך ששלדון אדלסון הוא בעליו.
העיתונאית אילנה דיין הדגישה "כל מי
"ניסיתי לברר בסוף השבוע למה הפעם זה אחרת ולמה הכינוס הזה חשוב. אותי מפחיד החיבור בין המתקפה על חופש העיתונות לבין המתקפה על מערכת המשפט. מישהו פוחד מעיתונות חופשית ונושכת. מישהו פוחד מבית משפט עצמאי. זה לא מקרי ששתי המתקפות האלה באו יחד. לא נבחנו בקלפי ואין לנו גייסות. גם אנחנו וגם השופטים לא מגלמים את הדמוקרטיה במובן של ספירת קולות אבל אנחנו מאבטחים את הדמוקרטיה".
איילה חסון קראה לעיתונאים להפסיק להתנגח ולהכחיש את התחקירים של מתחריהם, דבר שמשרת את חברי הכנסת ונשואי הכתבות. "פתאום נהיה ז'אנר חדש בעיתונות, שעיתונאים אחרים פתאום נהיו מבקרי התחקיר", אמרה. "רבותי יש לעיתונאי אחר תחקיר סותר לחלוטין - שיוציא אותו - זו חובתו העיתונאית, אבל מה זה כל המלחמות האלו? כאילו נהיינו פוליטיקאים ולא עיתונאים".
העיתונאי רביב דרוקר אמר כי "איבדנו את האמונה שאנחנו יכולים לעשות משהו כנגד כל המאבקים האלה נגדנו מפני שאנחנו מפוצלים מדי ושונאים אחד את השני מדי. הדבר שהכי מעצבן אותי הוא שיש עיתונאים שקוראים לסגירתו של כלי תקשורת אחר. הדבר האחרון שאפשר להגיד לעיתונאי זה אל תבטא את עמדתך, רק שיעשה לעצמו חשבון נפש אם הוא עושה את זה מטעמים נקיים או שהוא סוגר חשבון עם מישהו".
דרוקר התייחס לפרסומים, לפיהם הסירוב לדחות את תשלום חובות ערוץ 10 הוא על רקע פוליטי. "הם לא עסוקים בנקמה על מה שהיה, אלא במניעה על מה שיהיה, של תחקירים שמתוכננים".
דרור פויר, עיתונאי ב"גלובס", הבהיר כי "הפגיעה היא לא רק על ידי הח"כ הנלהב מדי אלא תוצאה של עיתונאים חלשים, בודדים, עם חוזה אישי שהדבר הכי אישי בו הוא מספר תעודת הזהות. הרוב המוחלט של העיתונאים הוא לא טאלנט או מולטי טאלנט, הרוב המוחלט עובד קשה מדי בשביל מעט מדי כסף".
פויר הוסיף כי "זה הזמן להתאגד ולהתארגן. אגודת העיתונאים לא מתפקדת ואף אחד לא רואה אותה ממטר, קולה לא נשמע. האגודה הזו לא עושה כלום".
יאיר לפיד אמר: "אני לא שמח להיות כאן, אני לא רוצה להיות חלק מהברנז'ה השמאלנית של התקשורת, היא גרמה לנזק שנגרם לנו היום". אך הוסיף: "לא הייתי בא הנה אם לא הייתי חושב שאין לנו ברירה. העסק הזה חרג מהתחום של ימין ושמאל. שלטון חסר רסן החליט להשתלט על התקשורת. הם לא עושים את זה למען הימין. הם רק סותמים את הקולות שלא מוצאים חן בעיניהם".
אבי וייס אמר: "זהו מצב חירום, התקשורת בישראל נמצאת במצב שלא היתה מעולם. הסכנה ברורה ואמיתית ולעתים סכנה קיומית.
עוד התייחס וייס למשבר הכלכלי בערוץ המתחרה: "כמנכ"ל חברת חדשות ערוץ 2 אני רואה בדאגה עמוקה במיוחד מה שעובר על חדשות ערוץ 10 בפרט ועל ערוץ 10 בכלל. הוא נמצא בסכנת סגירה ממשית, מבלי להיכנס לנסיבות הכלכליות, חשוב לומר: בפרספקטיבה של עשר שנים של תחרות עיתונאית קשה ובה במידה הוגנת, אפשר לקבוע: התחרות הכרחית לתקשורת הישראלית, מצוינת לצופיי הטלוויזיה ובעיקר חשובה לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
חגי סגל התייחס לתחושת הקיפוח של חלקים גדולים בציבור: "הרצון לבוא בחשבון עם התקשורת נובע מתחושת קיפוח ממושכת מבוססת למדי. מחנה גדול בארץ מרגיש שאופן הדיווח העיתונאי בסוגיות הנוגעות לחיינו הוא בדרך כלל דעה ולא ידיעה, ניגוח במקום דיווח".
אלוף בן סיכם: "אני לא חושב שאנחנו בתחרות על פטריוטיות או דמוקרטיה מול חברי הכנסת. הם פוליטיקאים ואנחנו עיתונאים וכדאי שנהיה כאלה. אם מנסים לאיים עלינו זה מחייב אותנו להיות מקצוענים, להיזהר יותר ולעלות להתקפה, בזה ניבחן ובזה נצליח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם