
מחיר הפשרה במערכת הבריאות
המתמחים חזרו לעבוד, המומחים התכנסו בייאושם, מיטב המוחות עלולים לברוח לחו"ל והציבור ימשיך לסבול. צריך להתעורר כבר

החולים מקבלים רופאים מרוסקים צילום: מקס ילינסון
אם כל כך טוב, למה כל כך רע? בהסתדרות הרפואית מסבירים שהדרישה הראשונית התמקדה בתורנויות, בתקנים ובשכר על זה בדיוק שבת ד"ר אידלמן רעב, וכשנתן את הביס הראשון מול המצלמות כבר חתמו לו על אלף תקנים, שש תורניות והעלאת שכר במקצועות המצוקה בפריפריה. "כשיש משהו בכיס רוצים דברים נוספים," אומר ד"ר אידלמן, "זה לגיטימי."
האמת קצת יותר מורכבת. שלושה שחקנים מרכזיים משלמים את מחיר הפשרה שנכפתה השבוע על הרופאים. הסקטור הראשון הוא המתמחים והמומחים מהמרכז. מאחר שאינם פריפריה קיבלו הכי פחות.
הבעיה היא שבמרכז יושבים אנשי המקצוע הטובים ביותר החוד של החנית. הסוכר של מלח הארץ. מאחר שבמרכזים הרפואיים הגדולים התקציבים גבוהים יותר, הציוד מתקדם יותר והמקרים המורכבים יותר, נבחרים לשם גם המתמחים והמומחים הטובים ביותר, ואלו, מטבע הדברים, מקבלים את ההצעות המפתות ביותר בחוץ. הסכנה היא שיממשו את האופציה לפרוש בנימוס מהמגרש הלא מתגמל, לשגשג כיועצים בכירים בחברות פרה-רפואיות או להרוויח הון תועפות כרופאים בכירים בחו"ל.
הסקטור השני שנפגע מההסכם הוא הרופאים המומחים. מאחורי מאבק המתמחים בקו החזית מסתתרת קבוצה גדולה של רופאים המסיימים את ההתמחות ונותרים עם מחצית משכורתם בידם. מנכים להם תוספת מתמחה מההסכם, כ2,000- שקלים בחודש. תורנויות הם לא יעשו (וגם לא ירצו לעשות), שמשמעותן כרכיב בשכר הוא כמעט שליש מהנטו. מה נשאר לצעיר שלמד שבע שנים רפואה וסיים ארבע שנות התמחות? 6,500 שקל בחודש.
המפסיד השלישי הוא הציבור שמקבל כבר מהשבוע רופאים מרוסקים, מרומים, נואשים. אנשי אידאל וערכים שמדפדפים בגיליונו של חולה כמי שכפאם שד; שמחייכים בכוח, בחצי פה, מול מצוקתו ופחדיו של מועמד לניתוח; שאמונתם התמימה בקדושת
המקצוע נסדקה אנושות.
חובה על האוצר, משרד הבריאות, ההסתדרות הרפואית, השופט בדימוס והשופט בפועל לזכור שרפואה היא עמוד תווך של חברה בריאה. שעליהם לנצל הפעם את חלון הזמן החדש ביעילות אבל גם בחמלה ובנדיבות.
שומה על פקידי האוצר להבין שחוקים של הסכם יש לכבד, אבל יש לכבד לא פחות את זכותו של אדם להתפרנס בכבוד. כל העוסקים במשבר במערכת הבריאות צריכים לרשום לפניהם שאם לא יהיו תנאים נאותים לעבודת הקודש של רופא הנלחם בייסורים ובמוות, הראשונים שישלמו את המחיר יהיו הם ואנחנו. עליהם לעשות הכל ולהתגמש למען הבריאות, להתעלות, לרכך ולהוסיף למען המצרך החמקמק, החיוני הזה, שכשהוא קיים לא מבחינים בו - אך אי אפשר בלעדיו.