
מתכון לאנרכיה
התמונות שמגיעות בימים האחרונים מכיכר השחרור בקהיר הן העתק כמעט מדויק של המהפכה שאילצה את חוסני מובארק להתפטר
יותר מאלף איש נפצעו. כמו לפני עשרה חודשים ניסו השוטרים להניס את המפגינים מן הכיכר אך כשלו, ובסופו של דבר הם עצמם נאלצו לסגת משם ולהימלט בעור שיניהם. התמונות שמגיעות בימים האחרונים מכיכר השחרור בקהיר, וגם מערים אחרות, הן העתק כמעט מדויק של מה שכונה במצרים "מהפכת ה-25 ינואר ". זו שאילצה את מובארק להתפטר ופתחה, כך האמינו כולם, דף חדש בתולדותיה של מצרים המודרנית.
בהבדל אחד ענק. בינואר השנה, הצבא המצרי היה יקיר המפגינים. הוא זה שהכריח את מובארק לפרוש. הוא זה שהרחיק את משטרת המהומות מן הרחובות. הוא זה שהגן בטנקים ובכלי הרכב המשוריינים שלו על שלומם של אלו שנשארו בכיכר. הוא זה שהבטיח עתיד חדש של חופש ודמוקרטיה לאזרחי המדינה. לא עוד.
מקץ עשרה חודשים "ירח הדבש" בין הרחוב המצרי לצבא מצרים הסתיים. נכון שהצבא הוא עדיין המוסד המכובד ביותר על ידי המצרים, אבל הגנרלים, חברי המועצה הצבאית שמנהלת את מצרים מאז הפיכת ינואר, איבדו בתוך עשרה חודשים את יוקרתם ואמינותם וחשודים כעת, במידה לא קטנה של צדק, כמי שמנסים "לגנוב" את הישגי המהפכה.
מקץ עשרה חודשים הגיע הרחוב המצרי, על מרכיביו השונים, למסקנה, שהמועצה הצבאית בעצם עושה כל שבכוחה כדי להימנע מלקיים מה שהבטיחה לאמור: להעביר את השלטון מוקדם ככל האפשר לידים אזרחיות. היא מנסה "למשוך זמן". היא קובעת שבחירות לנשיאות יתקיימו רק בעוד שנתיים. היא מבקשת להבטיח כי בכל מצב פוליטי שיווצר במצרים, יישמר מעמדו הדומיננטי של הצבא. משהו שמזכיר את מעמדו הרם והמכריע של הצבא בטורקיה, עד שהגיע ארדואן.
הקש ששבר את גב הרחוב המצרי והוציא את ההמונים לרחובות היה המסמך, שחובר בהשראת הצבא כבסיס לחוקה העתידית של מצרים, ובו נקבע הצבא יהיה חסין גם בעתיד מביקורת פרלמנטרית. אז נפרץ הסכר. מפגיני תחריר, שקראו מחר להפגנת מיליון איש בכיכר, דורשים מן הצבא התחייבות ברורה לוותר על השלטון לטובת מועצת נשיאות אזרחית זמנית ולקיים בחירות לנשיאות לכל המאוחר באפריל השנה.
אפשר להבין מדוע נאחזים ראשי הצבא בקרנות המזבח. ויתור של הצבא על מעמדו המיוחד בהוויה הפוליטית המצרית פירושו ויתור על אחיזה בנכסים כלכליים אדירים, מפעלים וחברות ששווים מאות מיליארדי דולרים כמו גם ויתור על טובות הנאה רבות השמורות לקציני הצבא וחייליו. שלא לדבר על כך שמישהו במעלה הדרך עלול פתאום להיזכר ולהזכיר לכולם שהצמרת הצבאית מונתה כולה על ידי חוסני מובארק והגנרל טנאטאוי היה שר הגנה וחביבו של הנשיא המודח.
הצמרת הצבאית של מצרים, שהתכנסה אמש לדיון חרום כדי לדון בהצעת ההתפטרות של ממשלת מצרים - מהלך שלבדו לא יצליח להרגיע את המפגינים - עומדת בפני ברירה
מצד שני - אם תחליט המועצה הצבאית להתפטר מכל תפקידיה ולהפקיד את השלטון בידי גורם אזרחי כלשהו - אין שום בטחון שגורם כזה יוכל לבדו להעלות את מצרים בחזרה על הפסים, בעיקר בהתחשב בריבוי המפלגות והזרמים הפוליטיים, שצצו מעל לפני השטח אחרי הדחתו של מובארק. מצב כזה, שבו הצבא מותר על השליטה ומתקפל בקסרקטיניו היא מתכון לאנרכיה וטומן בחובו, מטבע הדברים, גם סכנות רבות גם לקיומו של הסכם השלום עם ישראל.
הדרך היחידה להצלת מצרים מאנרכיה היא דרך הפשרה. הצבא יצטרך לשכנע את הרחוב כי אינו שואף להחזיר את הדיקטטורה ולהחליף את מובארק בשליט יחיד אחר. הרחוב המצרי יצטרך להודות בכך שהצבא הוא הערובה היחידה למניעת התפוררותה של המדינה שפעם הייתה מנהיגת העולם הערבי.