מסמך היסטורי: יומנו של דן מרידור מקמפ דיוויד
ביולי 2000 התלווה מרידור לברק ותיעד את האירועים, המשברים והשיחות מול הפלסטינים. nrg מעריב מציג לראשונה את היומן המלא
- לקריאת היומן המלא של דן מרידור מקמפ דיוויד לחצו כאן

דן מרידור צילום: ראובן קסטרו
ברק פונה למרידור ומציע לו להצטרף. מרידור מהסס. אתה יודע, הוא אומר לברק, שאני לא יכול להסכים לחלק מהדברים. ברק אומר שהוא יודע, ואין לו דרישות בעניין הזה. התנאי היחיד שהציב ברק מראש הוא שיהיה מה שיהיה, מרידור לא עוזב את הועידה לפני סיומה.
מרידור הסכים, ויצא עם המשלחת לארה"ב. הוא התנגד להצעתו של ברק בעניין ירושלים, הוא התנגד לרעיון חילופי השטחים, אבל הוא נשאר עד הסוף. והסוף אמנם ידוע, אבל יומנו האישי של דן מרידור,
שמתפרסם כאן בפעם הראשונה במלואו (קטעים ממנו פורסמו לפני כמה חודשים ב"הארץ"), פותח זווית חדשה ומעניינת על האירועים ההם.
ספרים ומאמרים רבים נכתבו על ועידת השלום שהפכה מבוא למלחמה, אבל יומנו של מרידור, איש הימין הפרגמטי בישראל, לשעבר נסיך ליכוד גאה, מביא את האירועים מזווית ראויה ייחודית ומצטיין גם בכנות וחדות ניתוח.
אפשר ללמוד מהיומן הזה ששום דבר, בעצם, לא השתנה מאז. הוויכוח, אותו ויכוח. אבו-מאזן, כמעט אותו אבו-מאזן (בקמפ-דייויד, קובע מרידור, אבו-מאזן היה הסמן הימני של הפלסטינים). הסוגיות הקשות, אותן סוגיות קשות. העניין היחיד שהשתנה באמת הוא שאז, לפחות הצדדים דיברו ביניהם. היום, גם זה כבר לא.