האדם המושחת ביותר בוושינגטון
רגע אחרי צאתו מהכלא, מגלה הלוביסט האמריקאי רב העוצמה וחובש הכיפה, ג'ק אברמוף, איך עובדת השיטה. ראיון עם "העסקן"
מן הסתם העובדה שמדובר בחבר הקונגרס החזק ביותר בזמנו לא פגמה בקשר ביניכם.
"אין ספק שהוא חבר הקונגרס המשפיע ביותר שעבדתי איתו".
על כמה חברי קונגרס הייתה לך השפעה באותן שנים?
"בסביבות מאה. הייתה לי השפעה על יותר מ-300 חברי קונגרס, אבל ברמה של אחיזה אמיתית, הייתי אומר שבסביבות מאה".
מהבחינה הזאת דיליי היה בחברה טובה, אחד מרשימה ארוכה של חברי קונגרס שתפקדו ככלים על לוח השחמט הפרטי של אברמוף. אבל מערכת היחסים ביניהם גרפה את הכותרות הצעקניות ביותר בגלל הניגוד שבין מעמדו הציבורי הרם לאחיזה הכמעט מוחלטת שהייתה לאברמוף על פעילותו הפוליטית. מערכת היחסים ההדוקה ביניהם שלחה את שניהם לכלא - דיליי לשנתיים וחצי שנות מאסר ואברמוף לשש שנים (שמתוכן ישב שלוש וחצי). הפרשה בכיכובו עוררה כל כך הרבה הדים והתגלגלה גם לסרט ההוליוודי "העסקן", בו גילם קווין ספייסי את דמותו של אברמוף.
העיתונות האמריקאית דיווחה בפירוט על מסעות גולף ראוותניים שאברמוף מימן לדיליי, בני משפחתו ועוזריו הקרובים בסקוטלנד, רוסיה ועוד שלל אתרים ברחבי העולם. "אבל זה קרה לא רק עם טום דיליי אלא עם עוד חברי קונגרס אחרים", חשוב לאברמוף להדגיש. "בדרך כלל הטיולים האלה היו קשורים ללקוחות שונים שייצגתי בכל מיני מקומות. במקרה של הטיול בסקוטלנד, זו באמת הייתה חופשה, למרות שדיליי נפגש במהלכה עם כמה בכירים בפוליטיקה המקומית. באופן כללי, הטיולים עם חברי הקונגרס היו מאז ומתמיד דרך מעולה לחזק את מערכת היחסים שלך איתם".
טיולי יוקרה לא היו הדרך היחידה לרכישת השפעה. בבעלותו של אברמוף גם שתי מסעדות. "השילוב של הכל ביחד מביא להשפעה הגדולה שיש ללוביסט. אתה לא רק לוקח אותו לסקוטלנד, אתה לא רק מזמין אותו לארוחת ערב, אתה לא רק קונה לו כרטיסים למשחקי ספורט, אתה עושה הכל עד שאתה מגיע למצב שאתם כל כך קרובים שאתה למעשה הופך להיות חלק מהצוות שלו. מה שאומר שאם הוא צריך עזרה בגיוס כספים, אז אני הולך ומגייס עבורו כספים. ואם הוא צריך לשכנע חבר קונגרס אחר בעניין מסוים שהוא רוצה לקדם אז אני הולך ועושה את זה עבורו. לוביסטים צריכים גישה לאנשים עם כוח. לוביסט עם רעיונות טובים ובלי גישה לחברי קונגרס לא שווה כלום, אותו דבר לגבי לוביסט עם קשרים טובים שלא יודע להציג את הרעיונות שלו בצורה ברורה כך שחברי הקונגרס יתמכו בהם. צריך שילוב של שניהם".
אברמוף היה התגלמות התכונות עליהן הוא מדבר. רב מג פוליטי, תמנון רב זרועות שבחישותיו בצמרת הפוליטיקה האמריקאית הורגשו ברוסיה, פקיסטן, דרום אפריקה, מלזיה, רוסיה - וגם ביישוב בית"ר עלית. הוא גדול הלוביסטים שידעה וושינגטון, והמושחת שבהם. העובדה שהוא יהודי אורתודוקסי, חובש כיפה, רק עושה את הסיפור שלו צבעוני ואקזוטי יותר.
הוא נולד באטלנטיק סיטי, בירת ההימורים של החוף המזרחי, בן לאיש עסקים אמיד שכיהן כנשיא חברת האשראי דיינרס קלאב. תפיסת עולמו השמרנית של האב קירבה אותו לכמה מהפוליטיקאים הרפובליקנים הגדולים של זמנו, בהם הנשיא דווייט אייזנהאואר, שאותו פגש לא פעם על מגרש הגולף. כשהיה בן עשר עברה המשפחה לבוורלי הילס. שם, בין אחוזות המיליונרים לעצי הדקל, הוא גילה את אלוהים והחליט לחזור בתשובה.
"כילד פגשתי את הסבתא רבתא שלי, שהייתה האדם הדתי האחרון במשפחה שלנו ומי שגרמה לי להבין שמשהו חסר אצלנו מבחינה דתית", הוא מסביר את החלטתו לאמץ אורח חיים דתי. "בערך בגיל 12 התחלתי לחשוב על הדברים האלה יותר ויותר, ובהמשך קניתי ספרים וקראתי על הנושא. וככל שקראתי יותר, כך החלטתי שאני רוצה להיות דתי.
"באותה תקופה לא הייתה תנועה גדולה של חזרה בתשובה, וגם לא יותר מדי ספרים באנגלית בנושא. אבל מה שיכולתי לקנות קניתי. ואז ההורים שלי לקחו אותנו לראות את'כנר על הגג', שהשפיע עלי מבחינת האופן שבו ראיתי את העולם. זה לא שרציתי לחיות בשטעטל באירופה, אבל הבנתי שאני רוצה להיות מעורב יותר מבחינה
אברמוף סיים את אוניברסיטת ברנדייז בבוסטון עם תואר במשפטים. בתקופת לימודיו נחשף, לראשונה, לקיומו של פלח גדול של יהודים דתיים והחל לשמור מצוות באופן מחויב יותר. במקביל הצטרף למפלגה הרפובליקנית. בראשית שנות השמונים הוא כיהן כיו"ר תא הסטודנטים של המפלגה במדינת מסצ'וסטס ובהמשך היה ראש תנועת הסטודנטים הרפובליקנית הלאומית. כבר אז הוא טווה רשת עניפה של קשרים עם מנהיגים צעירים ברחבי ארצות הברית, הקים ארגונים שונים למטרות נקודתיות והוביל תפיסת עולם רדיקלית, כמעט משיחית, שלא הייתה מביישת את ג' ורג' בוש הבן בימיו הטובים. ב-1986, כשהיה בן 28, מונה על ידי הנשיא רונלד רייגן, שהכיר אותו מפעילותו בקמפיין הבחירות שלו, לכהן במועצה שהייתה אחראית להקמתו של מוזיאון השואה בוושינגטון.
הקשר שלך לפוליטיקה התחיל כבר בקולג'. בשום שלב לא חשבת להתמודד על תפקיד ציבורי בעצמך?
"האירוניה היא שלא נכנסתי לפוליטיקה כי לא רציתי שהחיים האישיים שלי יימרחו על כל עמודי העיתונים, מה שכן קרה בסופו של דבר. אין ספק שהפוליטיקה תמיד הסעירה אותי, אבל הסיבה שלא רציתי להתמודד על תפקיד ציבורי היא שראיתי מקרוב מה קורה לפוליטיקאים ואיך התקשורת הורסת להם את החיים. צחוק הגורל הוא שזה בדיוק מה שקרה לי בסוף".
במקום להיכנס לפוליטיקה, אברמוף בחר בקריירה בשואו ביזנס, עם שורה של הפקות קולנועיות שלא הותירו חותם ממשי בהוליווד. כבר אז, 5,000 קילומטרים מהמסדרונות עתירי התככים של וושינגטון, הוא הצליח להתבלט בזכות כמה מהמאפיינים האישיותיים שיהפכו אותו בעתיד לגדול הלוביסטים שידעה וושינגטון. דוגמה בולטת היא "עקרב אדום" מ-1989, סרט פעולה שגרתי בתקציב גדול יחסית, בכיכובו של השרירן דולף לונדגרן.
מלכתחילה היה ג'ק אברמוף מפיק סרטים ותועמלן אידיאולוגי בתוך חליפה אחת. במרכז עלילת "עקרב אדום" לוחם קומנדו רוסי בשם ניקולאי, שנשלח להתנקש בחייהם של מהפכנים אפריקאים, נחשף לשיטות הפעולה האכזריות של ברית המועצות ומחליט לעבור צד ולהילחם לצדם המהפכנים שהוא אמור לחסל. התברר שרוב המימון לסרט, כ-16 מיליון דולר, הגיע מממשלת האפרטהייד בדרום אפריקה, שראתה בסרט אמצעי לקעקע את התמיכה העולמית הגוברת במפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני שעמדה בחזית המאבק בשלטון הלבן במדינה. הכסף עבר דרך צד שלישי, "קרן החופש הבינלאומית", ארגון פוליטי שמומן ונוהל על ידי פעילים לבנים ביוהנסבורג במטרה להילחם בהשפעתה של ברית המועצות ולהיאבק בתנועת המחאה של נלסון מנדלה.
דרך "קרן החופש הבינלאומית" אברמוף פגש את מי שהפך למורו הרוחני, הרב דיוויד לאפין, יליד דרום אפריקה, שאחיו, הרב דניאל לאפין, נחשב לאחד היהודים המשפיעים ביותר בוושינגטון. דניאל לאפין הוא זה שהציג את אברמוף בפני טום דיליי. "העקרונות והאמונות של המפלגה הרפובליקנית ושל הנשיא שלנו קרובים יותר לחזונו המוסרי של אלוהי אברהם יותר מאשר כל אדם אחר", אמר לאפין בארוחת ערב חגיגית לכבודו של הנשיא ג' ורג' בוש האב. אברמוף יילך בעתיד בעקבותיו כשידגיש את נקודות ההשקה בין הארגונים היהודיים לנוצרים אוהבי ישראל מסוגו של דיליי.
העובדה ש"עקרב אדום" הוא סרט כוחני ורווי אלימות לא הפריעה לאברמוף לייסד בהמשך את ה"ועדה לקידום ערכי היהדות בתעשיית הבידור", ארגון קצר חיים ונטול השפעה שקם במטרה למתן את סצינות המין והאלימות בתוצרת ההוליוודית. גם כאן היה רמז מקדים לסגנון ההתנהלות של אברמוף, שלא היסס להקים ולפזר ארגונים בכל פעם שזה התאים למטרותיו האישיות.
כשנכנסת להוליווד קיווית להתבסס כמפיק גדול, או שהיו כאן שיקולים אחרים, עסקיים ואידיאולוגיים?
"עשיתי את זה בעיקר מסיבות עסקיות. זה נכון שהפקתי סרטים עם מסרים פוליטיים, כך שהיה פה שילוב של השניים, אבל באמת רציתי לקדם קריירה קולנועית והפקתי גם סרטים ללא אופי פוליטי.'עקרב אדום', שהוא הסרט המצליח ביותר, היה פוליטי, אבל סרט ההמשך'עקרב אדום2' לא היה כזה. בכל מקרה, לא נשארתי בתעשייה יותר מדי זמן, כי ב-1994, כשהרפובליקנים זכו ברוב בקונגרס, חזרתי לעבוד כלוביסט".
1994 הייתה שנה טובה לרפובליקנים באמריקה. בבחירות באותה שנה, בהנהגתו של ניוט גינגריץ' - כיום מועמד לנשיאות - זכתה המפלגה ברוב בשני בתי הקונגרס וסיימה בכך 40 שנה של שלטון דמוקרטי בגבעת הקפיטול. כמו במפצים פוליטיים קודמים, גם כאן תפסה המפלגה הרפובליקנית את המושכות כשהיא מונעת על ידי שילוב של עלבון צורב, יצר נקמה ותאוות כוח שלוחת רסן.
אברמוף לא בזבז יותר מדי זמן בטרם תפס את מקומו בסדר החדש. משרד עורכי הדין המצליח פטרסון, גייטס, רוולאס ומידס מיהר לשכור את שירותיו כאיש הקשר למפלגה הרפובליקנית. בזכות התפקיד הזה העלה אברמוף בחכתו דג שמן במיוחד שהכניס לו בשנים הבאות 80 מיליון דולר.
בתקופה זו עסק אברמוף בשתדלנות מטעם שבטים אינדיאניים שרצו להקים בתי קזינו בשטחי השמורות שלהם ולהגיע בכך לעצמאות כלכלית. עכשיו עמד אברמוף בחזית המאבק לסיכול הצעת חוק שנועדה להטיל מיסוי של תעשיית ההימורים האינדיאנית. בעל הברית שלו בקונגרס היה טום דיליי.
הקשר בין השניים לא עצר בשמורות האינדיאניות. בשנים הקרובות הוא יחצה יבשות, אינטרסים ומגרשי גולף בכל העולם. אברמוף ייצג כלוביסט את חברת האנרגיה הרוסית "נאפטסיב", שהזרימה לכיסו, ולכיס של אד באקמן, יועצו הקרוב של דיליי, סכום של 3.4 מיליון דולר- 60 אלף דולר מתוכו הוקדשו למימון טיול תענוגות של דיליי, בקמן ואברמוף לרוסיה. בהמשך הוזרמו לכיסים של אברמוף ובאקמן עוד שלושה מיליון דולר דרך הארגון "רשת המשפחה האמריקאית", שהקימו באקמן ואברמוף ב-1996. מטרת הכסף, כפי שהתברר, הייתה "להשפיע על טום דיליי כך שיצביע בעד הצעת החוק שתאפשר לקרן המטבע הבינלאומית להעניק סיוע כלכלי לחברות רוסיות". דיליי תמך בחוק.
עכשיו כבר התבסס דפוס קבוע של אינטר סים-תמורת-ערימות-דולרים במערכת היחסים שבין אברמוף לדיליי. כך במקרה של איי מריאנה הצפוניים, קבוצה של 15 איים הנחשבים לשטח חסות אמריקאי, שאברמוף נשכר לייצג את האינטרסים שלהם תמורת 6.7 מיליון דולר. המשימה שלו הייתה לסייע לחברות הפועלות באיים להמשיך לשמור על מעמדן כיצרניות אמריקאיות ובמקביל להיות פטורות מחובת הציות לחוקי העבודה האמריקאיים ומתשלומי שכר המינימום הקבועים בחוק. אברמוף הבין שהדרך הקצרה לתמיכה של דיליי עוברת דרך מיטות השיזוף בחופי האיים הפסטורליים והחל לשגר אותו ואת אנשי צוותו לטיולי תענוגות של הכל כלול. כשחזרו, שזופים ומרוצים, התפנו לניסוח הצעת החוק שהעניקה לאיים פטור מציות לחוקי העבודה האמריקאיים. בהמשך הוא טווה קשרי עבודה עם ממשלת מלזיה, שביקשה לשפר את מעמדה בארצות הברית, ועסק בשתדלנות עבור הצבא הפקיסטני.
"כן. לא הסכמתי לייצג אנשים שהתנגדתי לפעילות שלהם ממניעים אידיאולוגיים. למשל, לא הייתי מוכן לייצג אנשים או ארגונים שהיו בעד הפלות. סירבתי לייצג את הסינים. הסעודים פנו אלי ודחיתי אותם. לא הייתי מוכן לייצג מה שהיה מנוגד לאמונה שלי".
עם הצבא הפקיסטני דווקא לא הייתה לך בעיה.
"לא ייצגתי את הצבא, ייצגתי את בנזיר בהוטו, שהייתה אז ראש הממשלה, ואחד הדברים שעשיתי היה לנסות וליצור קשרים בינה לבין ישראל, כך שגם במקרה הזה הייתה לי אידיאולוגיה שהניעה אותי. לצערי, היא הודחה לפני שהספקתי להביא את זה לכדי מימוש. כך גם במקרה של מלזיה. זה לא שאהבתי את ראש הממשלה שלהם, אבל הוא עצר פעילים איסלמיים שחזרו מאפגניסטן, והיה חשוב לי לעודד את זה. כך שגם שם הייתה לי אג'נדה משלי".
ואולי אתה בסך הכל מנסה למכור לעצמך סיפור כיסוי אידיאולוגי על מה שעשית בשביל הכסף?
"עשיתי הרבה יותר כסף במקומות אחרים. כל מה שהרווחתי מממשלת פקיסטן לא השתווה למה שעשיתי בחודש אחד מהשבטים האינדיאניים. אני לא אומר שלא עשיתי דברים בשביל כסף, זה היה עסק, אין ספק בכך. אבל במקביל עשיתי הרבה דברים שקיבלתי עליהם כסף קטן, אם בכלל".
כמה גבוה היה התעריף שלך?
"התחלתי מתשלום ראשוני של 150 אלף דולר בחודש, כשבנוסף היו עוד תשלומים שהגיעו לכמה מיליוני דולרים בחודש. השבטים האינדיאניים שילמו לי קצת יותר מ-80 מיליון דולר בסך הכל, אני לא זוכר את הסכום המדויק".
טום דיליי לא היה הפוליטיקאי היחיד שהחזיק בכרטיס הנוסע המתמיד שהנפיק אברמוף. פוליטיקאי בכיר נוסף הוא חבר הקונגרס מאוהיו בוב ניי. ניי נידון ב-2007 לשנתיים וחצי מאסר בפועל לאחר שהודה בקבלת שוחד - שכלל גם חופשות משותפות בסקוטלנד - מאברמוף.
"אני לא חושב שלג'ק אברמוף הייתה בעלות עלי. אבל האם היינו מעורבים ביחד במעשי שחיתות? אין ספק", אישר ניי בראיון שהעניק לאחרונה לתוכנית התחקירים "60 דקות ". ניי מספק הסבר מפתיע לתלות הגדולה שלו באברמוף, שמעיד על כוחו הפוליטי הגדול של הלוביסט היהודי. "רציתי להיות היו"ר הבא של בית הנבחרים, וג'ק אברמוף היה עבורי אור היום היפה שאמור היה לסייע לי להגיע לטום דיליי שאיתו הייתי מסוכסך", הסביר .
אחרי שבילה עם חבריו החדשים במסעות שיט וקיט, הבין אברמוף שחבר קונגרס שבע הוא חבר קונגרס מאושר. לצורך כך הקים בשנת 2002 את מסעדת היוקרה "סיגנצ'ר", ששכנה ביעד מובחר במיוחד - שדרות פנסילבניה, בנקודת האמצע שבין הבית הלבן לגבעת הקפיטול. המסעדה הפכה תוך זמן קצר לסיפור הצלחה גדול, והייתה מלאה מדי יום בעשרות לוביסטים, יועצים, חברי קונגרס ובכירי ממשל שהיו מוכנים לשלם 74 דולר לסטייק תמורת הזכות להתחכך זה עם זה.
"זה היה המקום של כל המי ומי, וככה בד יוק הם רצו את זה", סיפר ל"ניו יורק טיימס" מייקל רוזן, אחד השפים במסעדה. "ג' ק אהב את תשומת הלב של כל מי שהיה שם". במהלך 17 חודשים, בשנים 2002 ו-2003, חשף העיתון, מימנה המסעדה ארוחות חינם בסכום של 180 אלף דולר. טום דיליי, בוב ניי ועוד עשרות פוליטיקאים שאברמוף הזמין אכלו שם על בסיס קבוע - ובחינם. "בשלב מסוים, כדי לבקש דרינק היית צריך להעיף מהבר עוזרים של הנשיא ג' ורג' בוש", סיפר ניי.
בהמשך פתח אברמוף את Stacks, המסעדה הכשרה הראשונה בוושינגטון, שלא כל כך הצליחה ונסגרה. היו לו גם ארבעה תאי צפייה פרטיים באיצטדיוני ספורט בעלות של מאות אלפי דולר בשנה, שבהם אירח פוליטיקאים על בסיס קבוע.
"שילמתי יותר ממיליון דולר בשנה בשביל כרטיסים לאירועי ספורט וקונצרטים, במושבים הכי טובים", מתגאה אברמוף. "היו לי שני עובדים שכל התפקיד שלהם היה להזמין כרטיסים". נשמע מוגזם? לא כשמקשיבים להסבר שלו ש"חבר קונגרס או סנטור היו יכולים לקחת איתם למשחקים 20 אנשים ממחוז הבחירה שלהם".
יש דרך אחרת לתאר את זה מלבד שוחד?
"זה מאה אחוז שוחד. ללוביסט יש קשרים עם חברי קונגרס, וחלקם מנצלים את זה כדי לפנות אליו בכל עניין שהם רוצים. הלוביסט צריך להיות שם בכל רגע שחבר הקונגרס רוצה משהו, בין אם זה כרטיסים למשחק ספורט, לארגן למשפחה מקום במסעדה לארוחת ערב, לעזור בקבלה של הילד לאוניברסיטה או לארגן פרסום חיובי בתקשורת. כל מה שאתה יכול להעלות על דעתך. לוביסט טוב הוא האיש שנמצא שם בשביל לעשות את זה עבורם. אני הייתי באמצע של כל זה, ולא ממש חשבתי שזה שוחד. כשאתה חושב על שוחד, אתה בדרך כלל חושב על שופטים, לא על פוליטיקאים, אבל לצערי, זה כן היה שוחד, ולרגע לא עצרתי וחשבתי מה אני עושה שם".
יש בג'ק אברמוף משהו נעים, מפתיע לטובה. בניגוד להרבה עבריינים מורשעים שמנצלים את הבמה שניתנת להם בשביל לנסות לטהר את שמם בהסברים צולעים, הישירות שלו מרעננת. כך, למשל, הוא מדגיש שהכוח העצום שהחזיק לא הוגבל רק לפוליטיקאים מושחתים; גם חלקים גדולים מהתקשורת היו בידיו. "זה חלק מהסקנדל. אני מדבר איתך על העיתונים הגדולים, מה'ניו יורק טיימס' דרך ה' וושינגטון פוסט' ועד ה'וול סטריט ג' ורנל', בעיקר דרך עמודי הדעות של אותם עיתונים. אתה לומד להכיר עיתונאים שבתמורה לתשלום המתאים יפרסמו את טור הדעה שאתה רוצה".
מה הייתה הדרך המושחתת ביותר לקנות אחיזה בתודעתו של חבר קונגרס?
"הדרך היעילה ביותר שמצאתי היא להציע עבודה לחבר הקונגרס או לאיש מהצוות שלו. אני, וזו דוגמה אחת, סידרתי עבודה לאשתו של סגן ראש הצוות במשרד של טום דיליי. גם אם הוא מתחיל לעבוד אצלנו רק כעבור שנתיים, מהרגע שהאיש קיבל את ההצעה, המשרד של אותו חבר קונגרס נשלט על ידינו באופן מוחלט. לחלקם הצענו משכורת של 300 אלף דולר בשנה, לאחרים 200 אלף דולר, מה שחשוב זה שהצענו להם את הג'וב. מהרגע שראש הצוות, לדוגמה, של הפוליטיקאי יודע שבעוד שנתיים הוא הולך לעבוד אצלי, בכל רגע נתון המחשבה שלו נתונה לאיך הוא הולך לעזור לי כדי שהחברה שהוא יעבוד בה בעתיד תהיה מצליחה יותר, וזה אומר שהוא עושה גם דברים שאפילו לא חשבתי עליהם".
זה נכון שהיו מקרים שבהם היית כותב את הצעת החוק שהציגו הפוליטיקאים רק כדי לוודא שהיא מנוסחת בצורה הטובה ביותר ללקוח שלך?
"ברור. זה מה שלוביסט טוב עושה. זה קורה כל הזמן. חברי קונגרס כל הזמן מבקשים מהלוביסט שיכתוב את הצעת החוק ויחזור אליהם. זה נורא, אבל זה קורה כל הזמן".
הם בכלל קוראים את החוק לפני שהם מעלים אותו?
"לפעמים כן ולפעמים לא. בסופו של דבר מישהו במשרד קורא אותו, אבל לא כולם. אין ספק שזה אחד הדברים שהכעיסו כל כך הרבה אנשים".
איפה ההשפעה שלך נעצרה?
"הייתה לי השפעה כל הדרך עד לבית הלבן. עבדו אצלי 40 אנשים שהיו להם קשרים בבית הנבחרים, בסנאט ואם צריך היה להגיע לצמרת הממשל היינו עושים את זה. כך אצל ביל קלינטון וכך במקרה של ג' ורג' בוש".
אם כי בוש טען באחת ההזדמנויות שהוא לא הכיר אותך.
"צריך להבין שללוביסט טוב אין שום אינטרס בלפגוש את הנשיא מעבר לתמונה משותפת שהוא יכול אחר כך לשים אצלו במשרד. הנשיא לא עובד ברמה של הדברים שאתה מנסה לקדם. לוביסטים לא מתעסקים ברמות של יחסים בינלאומיים אלא ברמות הרבה יותר נמוכות שהנשיא על פי רוב לא מגיע אליהן".
בוש יכול לטעון שהוא לא ממש מכיר את אברמוף - למרות שש תמונות משותפות שלהם - אבל מחומר החקירה ברור שהידיים של הלוביסט חובש הכיפה נכנסו לעומק כיסיהם של כמה מהעוזרים הבכירים של הנשיא לשעבר. בין השאר נחשף כי במשך שלוש שנים, מ-2001 עד 2004, נערכו 345 מפגשים או שיחות אישיות בין אברמוף ואנשיו לבין גורמים שונים בבית הלבן, כמו גם 71 שיחות טלפון ו-69 תכתובות אי-מייל. בעשרה מקרים לפחות הנמען היה אסטרטג הניצחון של בוש ויועצו הקרוב, קארל רוב.
על אף שאברמוף טוען כי במשחקי השליטה בוושינגטון בוש לא היה רלוונטי במיוחד, לפחות במקרה אחד הוא לא היסס להציע למכירה את זמנו של הנשיא לשליט גבון עומר בונגו, במסגרת עסקת חבילה שעבורה ביקש תשעה מיליון דולר. "מאחד המסמכים עולה כי בקיץ 2003 אברמוף ניסה להחתים את הנשיא בונגו בתור לקוח", חשף ה"ניו יורק טיימס". " לצורך כך הוא הציע לטוס לגבון מיד לאחר חופשת גולף בסקוטלנד". אברמוף הציע להביא למדינה האפריקנית חברי קונגרס וסנאטורים ממקורביו. עשרה חודשים אחר כך אירח בוש את הנשיא בונגו בבית הלבן.
שנה קודם לכן אברמוף גרף 1.2 מיליון דולר עבור פגישה שארגן בין הנשיא בוש לבין ראש ממשלת מלזיה מהאטיר מוחמד. למרבה התדהמה, לאחר חשיפת הפרשה הודה מוחמד כי היה מודע לתשלום שהועבר ללוביסט טרם הפגישה, אך הכחיש כי זה הגיע מממשלתו. "נכון שמישהו שילם את הסכום, אבל זו לא הייתה ממשלת מלזיה", אמר.
אתה בעצם הסיבה שבגללה כל כך הרבה אנשים אומרים שוושינגטון מושחתת מהיסוד.
"ברור. ואני אחד הקולות שאומרים שזה חייב להגיע לכדי סיום. בגלל זה כתבתי את הספר שלי. הבנתי שטעיתי, שלא הייתי צריך להיות מעורב בדברים כאלה, ולכן החלטתי לחזור בתשובה ולנסות לשפר דברים. אני מנצל את הניסיון שלי כדי להציע דרכי פתרון מתאימות".
אובמה גייס במסע הבחירות שלו 750 מיליון דולר מוול סטריט, ויש טענה שהתרומות האלה מאפשרות לחברות הפיננסיות לשלוט בנשיא.
"מה שאנשים לא מבינים זה שיש דברים לא חוקיים, אבל זאת לא הבעיה, כי רק מעט אנשים עוברים על החוק. הבעיה היא עם הדברים שהם כן חוקיים. חוקים שפוליטיקאים מחוקקים כדי לאפשר להם לגייס כספים מלוביסטים, לקבל סיוע מוול סטריט, מהאיגודים המקצועיים, מהתאגידים הגדולים. הדברים האלה הם שחיתות חוקית, וזו הבעיה הגדולה, כי זה הפך להיות חלק מהשיטה. אין לי בעיה שאנשים יגייסו כמה כסף שהם רוצים, הבעיה שלי היא עם אנשים שמקבלים סיוע מהממשל ואחר כך תורמים כספים. אם אתה מקבל סיוע ממשלתי מכל סוג שהוא, בין אם זה בחוזה רשמי, בתמריצים שונים או בהטבות כספיות, צריך להיות ברור שאסור לך לתרום כסף, כי בסופו של דבר זה הופך לשחיתות ברורה. זה משפיע על המערכת ומאפשר לאנשים שתורמים לגייס עוד כסף מהממשל. צריך לשים לזה סוף".
אברמוף טוען כי חשיפת הפרשה בכיכובו היא לא יותר מהעמדת פנים של הפוליטיקה האמריקאית, שממשיכה גם היום להתפלש עמוק במי המדמנה שבהם שחו הוא וחברי הקונגרס המועדפים עליו. "מאז החליטו על רפורמות מזויפות שכל המטרה שלהן היא לעקם את השיטה", הוא מדגיש. "אתה יכול להזמין חבר קונגרס לארוחה כל עוד הוא עומד ולא יושב. למעשה, זה חמור עוד יותר. אתה אמנם לא יכול יותר להזמין חבר קונגרס לארוחת צהריים בעלות של 25 דולר, אבל אתה כן יכול לקחת אותו לארוחת צהריים לצורך גיוס תרומות פוליטיות, להעניק לו צ' ק של 25 אלף דולר, לקרוא לזה תרומה פוליטית וליהנות מאותה גישה ומאותה קרבה בדיוק לחברי הקונגרס".
האם קיבלת פניות מגורמים רשמיים בישראל שרצו להיעזר בהשפעה שלך בוושינגטון?
"כן".
אתה יכול לפרט?
"לא".
אז אברמוף לא בחש בפוליטיקה הישראלית, אבל זה לא אומר שהוא נשאר לגמרי לא מעורב. במהלך ימי האינתיפאדה השנייה העביר אברמוף לשמואל בן-צבי, מתנחל מבית"ר עלית וחבר מקליפורניה, כוונות תרמיות, חליפות הסוואה, ציוד לראיית לילה, אפודי מגן וגם רכב שטח SUV אחד. בן-צבי הורשע ב-2007 באחזקת כלי נשק בביתו ללא היתר.
"לא ישנתי הלילה", כתב בן-צבי לאברמוף באוקטובר 2001. " נכנסנו שוב לבית ג'אלה, הבנים מהכיתה שלי העמידו עמדות צלפים וחיפו על שאר הגדוד שנכנס פנימה. בשתיים בבוקר אני מקבל שיחות לנייד שלי: 'שמואל שמעת את הירייה הזאת? זה עבר מעל הראש שלי'. אני מסתכל על צוריאל, ואני לא רואה אותו. הם למדו להכין חליפות הסוואה בסדנה שלי. הייתי גאה. אני מקווה שלא ניסוג כל כך מהר. קרוב לוודאי שניכנס גם לאבו סנאנא בחברון. כל זה קורה בשטח שקטן יותר מבוורלי הילס, חמישה מיילים רבועים".
כמה חודשים אחר כך הגיעה התשובה של אברמוף באי-מייל שכותרתו "סדנת צלפים ליחידה 202" ובו הוא כותב: "אם היו לנו עוד תריסר אנשים כמוך החולדות כבר מזמן היו גמורות". בן-צבי מתקשה לכבוש את התרגשותו נוכח הג' יפ שקיבל במתנה וכותב לאברמוף: "עכשיו, כשיש לי גלגלים, אוכל להיות הרבה יותר אפקטיבי אתה עשית את זה למעני, אח שלי זה ממלא אותי בחיים חדשים. . . אני מרגיש כמו מפקדי הטנקים ביום כיפור. כשהם שמעו שהתגבורות בדרך, הם הרימו את המושבים שלהם מחוץ לצריח של הטנק ונעו קדימה".
מה אתה יכול לספר לנו על הקשר שלך לשמואל בן-צבי?
"הלכנו ביחד לתיכון. יום אחד, אחרי שלא היינו בקשר במשך שנים, הוא יצר איתי קשר דרך האינטרנט ואמר שהוא גר בבית"ר עלית ושהערבים יורים עליהם, ושהם לא יכולים לקבל את הסיוע המתאים וזקוקים לציוד מסוים. לא קניתי לו שום ציוד לחימה, קניתי לו ציוד לראיית לילה וחומרים בסיסיים כמו ספרים, ג'יפ".
מה לגבי הטענה שהציוד ששלחת לו הוצג במסווה של תרומה לצבא?
"אני לא יודע שום דבר על זה. ייתכן שהוא עשה דברים שאני לא מודע להם. כל מה שאני יודע זה שהוא ביקש דברים, חשבתי שהבקשות שלו הגיוניות ורציתי לעזור לו. הרגשתי מאוד רע עם כל מה שקורה שם. לא יכולתי לדעת מה הוא עושה עם זה בדיוק, אני באמריקה והוא שם, אבל ברגע שהקריאה לעזרה הגיעה, אמרתי כן".
ב-2004 התחילו לבקוע סדקים ראשונים בארמון הזכוכית שבנה אברמוף. תחילה פרסם ה"וושינגטון פוסט" כתבת פרופיל גדולה שממנה עלה כי הוא גבה מארבעה שבטים אינדיאניים סכום הגבוה פי עשרה מהתעריף של כל לוביסט אחר בוושינגטון. במקביל נחשפו תמלילי אי-מיילים שבהם אברמוף מכנה את השבטים ששילמו לו 80 מיליון דולר בכינויים מעליבים במיוחד, כמו "טיפשים גמורים" ו"מפגרים לגמרי". " אנחנו הולכים להרוויח דולרים רציניים מהקופים האלה", כתב . "הם היצורים הכי מפגרים עלי אדמות".
עכשיו התברר שאברמוף בנה על גבם של אותם קופים אימפריה כלכלית שאפשרה לו לשמן עשרות חברי קונגרס, לממן להם ארוחות ערב, כרטיסים למשחקים והופעות ולהטיס אותם לחופשות ברחבי העולם. "התגובה הראשונה שלי הייתה'מה הסיפור הגדול?', הוא נזכר כעת, "לא הבנתי על מה הם מדברים. זה בדיוק מה שאמור לעשות לוביסט".
בשלב הבא פתחה ועדת הסנאט לענייני אינדיאנים בחקירה שבמסגרתה זומן אברמוף למסור עדות, ובחר לשמור על זכות השתיקה. ב-2005 הוגש נגדו כתב אישום על הונאה כספית שביצע במסגרת שותפתו בחברת אוניות ההימורים "סנקרוז". בינואר 2006 הודה אברמוף בשלושה סעיפי אישום הנוגעים להונאה בסכום של 45 מיליון דולר של ארבעה שבטים אינדיאניים ונידון לשש שנות מאסר.
אלא שבכך לא תמו הצרות שלו. בספטמבר 2008 הורשע אברמוף בבית משפט פדרלי בעבירות של שוחד שכללו מימון של מתנות יקרות, ארוחות פאר וטיולים שהעניק לחברי קונגרס ופוליטיקאים בתמורה לטובות פוליטיות עתידיות. על העבירות האלה הוא נידון לארבע שנות מאסר שירוצו במקביל לעונש שכבר ריצה.
ארבע שנים אחר כך קשה להפריז בחשיבותה של הפרשה שטלטלה את וושינגטון בעוצמה. יחד עם אברמוף הורשעו כ-20 פוליטיקאים, בהם חברי הקונגרס טום דיליי ובוב ניי, סגני שרים, יועצים לנשיא בוש, עוזרים פרלמנטרים בכירים וראשי ארגונים שנפשו, חגגו, התלבשו וסעדו על שולחנו. הוא שוחרר מהכלא בדצמבר 2010 והחל לעבוד כמנהל חשבונות בפיצרייה. עכשיו, עם צאת ספרו "Capitol Punishment" הוא מדבר לראשונה עם התקשורת.
תגיד, נראה לך סביר לגבות 80 מיליון דולר משבטים אינדיאניים?
"גביתי מהם 80 מיליון והם הרוויחו בזכותי שישה מיליארד, כך שהם לא חשבו שאני גובה מהם יותר מדי. לכל אחד מהשבטים האלה היה נציג בקונגרס, וברגע שהנציגים שלהם הודחו ובמקומם נבחרו נציגים חדשים, הם התחילו להאשים אותי בכל מיני דברים. אבל האנשים שאני ייצגתי מעולם לא האשימו אותי בזה".
ולגבי הסכום עצמו, 80 מיליון, אין לך בעיה עם זה?
"בוא נגיד את זה כך: אף אחד לא הכריח אותם לעשות איתי עסקים. היו להם עורכי דין שישבו וניהלו משא ומתן מול עורכי הדין שלי. היה לנו חוזה כתוב. וכאמור, הם הרוויחו שישה מיליארד דולר, כך שאני לא חושב שגביתי מהם יותר מדי. ובכלל, את רוב הכסף שהרווחתי נתתי לארגוני צדקה או למטרות חברתיות, כך שבאמת שחשבתי שאני אחד הלוביסטים הכי מוסריים שהיו בוושינגטון".
מה היה הדבר הקשה בכלא?
"העובדה שהם לא נתנו לי לצאת ללוויה של אמא שלי". בפעם הראשונה קולו של אברמוף נסדק מעט. "הם עשו את זה כי הם פחדו מהפרסום הגדול שיתלווה לכך, אבל אני לא מצליח להבין את זה. מדובר באמא שלי. כל אסיר יוצא ללוויה של אמא שלו, חוץ ממני, וזה אחרי שהתנהגתי בצורה טובה במשך תקופת המאסר. באופן כללי, הם התייחסו אלי בצורה טובה, למעט כמה פעמים ששמו אותי בבידוד. פעם אחת בעקבות אי הבנה על רקע ניסיון שלי לקבל ספר תורה, ופעם אחרת אחרי שהעברתי לאסיר אחר ספר תורה שקיבלתי. בהתחלה היו כמה פעמים שהרגשתי שהם מענישים אותי רק כדי להוכיח לי מי הבוס. הם חששו שאני ארצה לקבל שליטה גם שם ולכן הענישו אותי בלי סיבה, אבל לא היה בכך צורך, כי לרגע לא חשבתי שאני הבוס בכלא".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם