חבר מכוכב אחר? שובו של העגולשון שחור הגחון

אם היא שרדה 60 שנה, כנראה שהיא לא לבד ויש שם עוד פרטים. אחרי שהחזירו את הצפרדע הנדירה לטבע, מחכים החוקרים לפגוש אותה ואת בני משפחתה שוב. תגלית מסעירה, 5 דקות מקריית שמונה

אביב לביא | 25/11/2011 9:57

תגיות: עגלשון שחור הגחון, שמורת החולה

"זה היה שוק טוטאלי", אומר ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי של רשות הטבע והגנים, "מרוב הלם אפילו לא פתחנו בקבוקי שמפניה". שקדי עדיין נסער מהמפגש בשמורת החולה עם העגולשון שחור הגחון, כ-60 שנה אחרי שעולם המדע היה משוכנע שהצפרדע הקטנה נכחדה מעל פני הפלנטה. "זה כמו לפגוש מישהו שחזר מהעולם הבא", הוא אומר, "ממש תחיית המתים".

◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק

תגליות מדעיות כאלה הן לרוב נחלתם של יערות אקזוטיים בבורניאו או ג'ונגלים באמזונס, ואינן נוטות להיוולד חמש דקות מקריית שמונה. מי שהחמיץ את החגיגה הוא פרופ' היינריך מנדלסון, מהאבות המייסדים של הזואולוגיה הישראלית שנפטר לפני תשע שנים. מנדלסון, שאר בשרם של המלחין פליקס מנדלסון והפילוסוף משה מנדלסון, גילה את העגולשון באזור החולה ב-1940 ותיעד אותו במרץ.

צילום: רויטרס; עריכה: ערן אבירם

מדובר בצפרדע באורך כשבעה סנטימטרים, ששמה נגזר מהלשון העגולה והבטן השחורה, המכוסה נקודות לבנות. באותן שנים התגלו באגם החולה כמה פרטים, אבל לאחר המבצע הגרנדיוזי (והמגלומני ) של ייבוש החולה, העגולשון נעלמה, ומאז לא נודעו עקבותיה. פחות משני עשורים לאחר שהאדם פגש בה לראשונה היא הפכה לאגדה מקומית. חוקרי טבע נשבעו למצוא אותה, אבל החיפושים בצפון ישראל ואפילו בלבנון העלו חרס.

גם יורם מלכה, פקח שמורת החולה, הבטיח למצוא את העגולשון. אמר ועשה. ביום שלישי שעבר הוא יצא לסיבוב שגרתי בשמורה, כשצפרדע כהה ולא מוכרת חצתה את השביל. מלכה הנרגש לכד אותה, הבין שהוא מחזיק בפיסת היסטוריה, ועד מהרה התקבצו סביבה כמה מבכירי חוקרי הטבע בישראל. החבורה נעזרה במסמך שחיבר מנדלסון ב-1943, שבו תיאר כל פרט בגופה של העגולשון, כולל המרחק המדויק בין העיניים. אחרי שהחוקרים הגיעו לזיהוי ודאי, אומר שקדי, "ביקשתי שייקחו ממנו דגימת רוק, קצת עור וחתיכה מרקמה נוספת, כדי שנוכל לאפיין את ה-DNA שלו".

שלו או שלה? לא ברור. החוקרים סבורים שמדובר בנקבה, אבל אברי המין של הצפרדע פנימיים, והוחלט

להימנע מפעולות פולשניות לבירור הסוגיה. אחרי ההתרגשות והצילומים, הגיע רגע ההתלבטות הקשה: מה לעשות עם האורחת הנדירה. שקדי הכריע לטובת שחרורה והחזרתה לטבע, לא רחוק ממקום הפגישה המרגשת בין הצפרדע לפקח.

"ההיגיון אומר שאם היא שרדה 60 שנה, כנראה שהיא לא לבד ויש שם עוד פרטים", אומר שקדי, "אבל כמה בדיוק? ומה תהיה ההשפעה אם נחזיק פרט אחד בשבי? אין לנו דרך לדעת. החלטנו שלא נעשה שום דבר שיסכן את המשך הקיום שלה, ובגלל זה גם לא הכנסנו מתחת לעור צ'יפ לאיתור, מחשש שהוא לא ייקלט טוב. זו הרגשה משונה לשחרר בעל חיים בידיעה שאולי בני אדם לא יראו אותו יותר לעולם. אם זה מה שיקרה, אז יצאתי אידיוט".

aviv67@gmail.com