שמן למדורה: החלטה במשקל כבד
בממשלה נזכרו להילחם בתופעת ההשמנה. חבל שביבי וליצמן לא מגלים במאבק הזה את הנחישות שהם מגלים בקרב מול המתמחים
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
הניסיון המאוחר והרופס של הממשלה לעצור את התפשטות המגיפה המסוכנת בעולם המודרני - מגיפת המזון המערבי - הוא למעשה הודאה נוספת בכישלון תפיסת השוק החופשי. הרי חטאה של הממשלה עד היום, שלא שונה בהרבה ממקבילותיה במערב, הוא חטא אי ההתערבות: המדינה התייחסה לשוק המזון כאל מגרש שיש לאפשר לשחקנים שפועלים בו להסתדר לבד. התאגידים ייצרו וינסו למכור, ואנחנו נחליט מה לקנות. ירצו - יאכלו; לא ירצו, יאכלו משהו אחר. זה נשמע מצוין, רק שזה לא עובד.
כי השוק לא באמת חופשי. ילד שמרגע שעיניו נפקחות בבוקר כל חושיו מותקפים בפרסומות אגרסיביות למוצרי זבל נחותים - חטיף ברדיו, שניצל מעובד על דופן האוטובוס, ממתק בשלט החוצות ודגני בוקר עתירי סוכר בהפסקת הפרסומות בטלוויזיה - לא באמת חופשי לבחור. הקולות המפתים מציעים לו מכל עבר עסקה שאי אפשר לסרב לה, בטח לא כשאתה בן שמונה ואין לך כלים להבין שההנאה המיידית תגבה ממך מחיר כבד בטווח הארוך.
הילדים האלה זקוקים להגנה מפני "כוחות השוק" הארורים, אלה שגורמים לכך שענבים הופכים למוצר יוקרה בעוד חטיפים ירודים בשקיות פלסטיק נוצצות נמכרים במחיר השווה לכל נפש, אלה שאחראים לכך שכל ממתק מהונדס זוכה לקמפיין השקה חגיגי ורק למלפפון אף פעם אין פרזנטור.
המדינה הייתה אמורה להיות חומת ההגנה ששומרת על הילדים מפני כל זה, אבל היא שברה שמירה. במקרה הטוב והחריג שבו להורים יש ידע ומודעות, נטל השמירה עובר אליהם. זה, אגב, נטל כבד מאוד. בעידן שבו
כשלעצמן, רוב המלצות משרד הבריאות הגיוניות: הגשת פירות וירקות ככיבוד תיחשב הוצאה מוכרת, מזונות עתירי שומן טראנס יוצאו מהחוק, יוגבל פרסום מוצרי ג'אנק בשעות צפיית הילדים ועוד. רק שכל אלה הם ניסיונות קלושים לעצור את השיטפון, ומה שדרוש הוא שינוי של כיוון הזרימה.
שינוי כזה צריך להתחיל מהתודעה. הגיע הזמן להודות שסימנו את האויב הלא נכון. בעוד על התעשייה הכימית הוכרזה מלחמה, תעשיית המזון היא אטרקציה לאומית שמארחת קבוצות מגנים ובתי ספר. כל פרודת גז שנפלטת בארובה של מפעל ברמת חובב מנוטרת משבעה כיוונים (ולא, אני לא תמים - המצב רחוק מלהיות מושלם), אבל את הניטור של תכולת הוופלים - שמשפיעה על בריאות הציבור ואיכות חייו הרבה יותר - שכחנו לבצע.
לא, אני לא מצפה שהמדינה תאסור בחוק על תושביה, גם הפעוטים, לאכול זבל, אבל ברצותה, יש לה שפע כלים להרחיק אותם ממנו ככל האפשר, כלים שבהם היא משתמשת באגרסיביות בתחומים משקיים אחרים. אחרי הכל, חוץ מסבל אנושי צרוף עומדים כאן על הפרק גם כשישה מיליארד שקל בשנה (!) שגובה ממערכת הבריאות מגיפת ההשמנה (לפי תחשיבי הממשלה).
על חטיף מעובד באריזת פלסטיק צריך להטיל מסים כבדים שמגלמים את הנזק הבריאותי והסביבתי שהוא יוצר, ובכספי המסים הללו לסבסד מלפפונים, עגבניות ותפוזים. פרסומות לג'אנק צריכות להיות מוגשות כמו פרסומות לסיגריות - עם אתרעה מבהילה מפני השפעות המוצר - והלחם שמחירו בפיקוח צריך להיות זה מהקמח המלא ולא להפך. מי שרואה בכך פטרונות והשבתה של שמחת החיים, כנראה אף פעם לא ראה ילד בן 15 שמזריק לעצמו אינסולין. עוד קצת שמחת חיים כזו ואבדנו.
aviv67@gmail.ccom
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם