לתשומת לבו של הקורא נתניהו
משכנתאות בגובה 95 אחוז בערבות הממשלה, סובסידיות והשתלטות על נכסים פרטיים. הפתרון הבריטי הימני למצוקת הדיור, יכול לעבוד גם אצלנו
למרות הנתונים האלה, שכולנו היינו מוכנים לאמץ, גם בבריטניה יש מצוקת דיור. וגם שם היא נובעת מבועה. בועת הנדל"ן של לונדון, שיש אומרים שהיא הגדולה והמסוכנת בעולם, מעולם לא התפוצצה. היא נופחה באמצעים יוצאי דופן. בימי הבועה הטובים מדובר היה בהענקה נדיבה של משכנתאות שבהן משלם הלווה רק את הריבית על ההלוואה (משכנתאות בלון). אדם היה משקיע עשרה אחוזים מכספו, מקבל הלוואה, משלם סכום חודשי מגוחך שהתייחס רק לריבית. הנכס היה משמש למגורים או להשקעה. אחרי עשר שנים הבנק היה דורש את סכום ההלוואה עצמו, הקרן. אין בעיה. הרוכש הרי הרוויח הרבה כסף במשך השנים, משום שחסך דמי שכירות והתגורר בנכס, או לחלופין השכיר אותו כהשקעה. במקרה הגרוע ביותר, הוא יכול למכור את הנכס שערכו ודאי עלה בצורה ניכרת, להחזיר לבנק, וליהנות מההפרש. שיטה מנצחת. כך המשקיע נהנה גם מעליית הערך וגם מההכנסה החודשית הקבועה במשך עשר השנים הללו. המצב נהדר, המחירים בלונדון מזנקים, הקפיטליזם עובד.
כמובן שיש כאן כמה הנחות זדוניות, הרות אסון. הראשונה שבהן הייתה ההימור הגדול של שוק הנדל"ן המערבי כולו, שמחירי הבתים תמיד יעלו. ההנחה השנייה היא שמדובר כאן במשקיעים. הרי משקיעים כבר מתגוררים בבית אחד, והם יכולים במקרה הגרוע ביותר למכור את הדירה להשקעה. מאידך, אם מדובר באנשים רגילים, שרוכשים כך דירה למגורים, ההנחה של מכירת הנכס כדי להחזיר את המשכנתה היא צעד מסוכן מאוד. משפחה מתחילה לחיות על בסיס החזר משכנתה נמוך, ואחרי עשר או 20 שנה מתבקשת להשיב סכום אדיר, מגלה שלא חסכה מספיק, נאלצת למכור את הבית, לקוות שמחירו עלה, ולחפש בית אחר. זה לא רק מסובך, זה הימור אדיר, אבל מינוף היה צו השעה.
בשנת 2007 שליש מהמשכנתאות שניתנו בבריטניה היו על בסיס ריבית בלבד. ב-2008 הכלכלה העולמית קרסה לתוך מיתון. הרגולטורים הבריטים הבינו את האסון המתקרב; למזלם, קרה דבר יוצא דופן. שוק הנדל"ן הבריטי לא התרסק לחלוטין, ואחרי ירידה חדה זמנית חזר למחיריו הנפוחים. רק שהבנקים, זהירים הרבה יותר, הפסיקו לתת הלוואות מהסוג הזה; הם גם הפסיקו לממן קבלנים ויזמי נדל"ן. התוצאה הייתה שהשוק נתקע. צעירים לא הצליחו לרכוש. קמה צעקה פוליטית. אנחנו מכירים את הסיפור הזה.
בבריטניה, הגיל הממוצע של רוכשי דירה ראשונה הוא 37 (אנחנו הישראלים נאנחים בכבדות: הרי הם מרוויחים כפול מאיתנו). "זו הבעיה", אמר קמרון השבוע, באירוע הפוטוגני, "אם אין לך הסיוע של הבנק של אמא ואבא, הגיל הממוצע גבוה מדי, ויש כל כך הרבה אנשים שממתינים לדיור או חיים בסביבה צפופה מדי. אנחנו רוצים שבריטניה תתחיל לבנות".
עד כאן הכל ברור. שוקי הנדל"ן הבריטי והישראלי שונים מאוד זה מזה, וכך גם הבעיות בהם. אבל בשני המקומות יש מצוקת דיור. שתי המדינות מונהגות על ידי ממשלות ימין שמרניות, שמאמינות בכלכלת שוק חופשי. בישראל, ראש הממשלה נתניהו שמאמין כי הבעיה כולה נעוצה במונופול של מינהל מקרקעי ישראל, בבריטניה, דיוויד קמרון שמאמין בכל לבו (כמו נתניהו) בצמצום המגזר הציבורי וביוזמה חופשית. בשולי הדברים נעיר כי בסופו של דבר, המצוקה הבריטית די עלובה בהשוואה לשלנו. בבריטניה דרושות כ-70 משכורות ממוצעות לרכישת דירה ממוצעת. בישראל מדובר ב-121.
אז מה עשה קמרון השמרן, תאומו האידאולוגי של נתניהו, צאצאה האידאולוגי של גברת הברזל תאצ'ר? ובכן, הפתעה. הפתעה אדירה, אפשר לומר. הנה האסטרטגיה הבריטית שהציג ראש ממשלת בריטניה השבוע. רמז: מעורבות ממשלתית עמוקה, יוצאת דופן. ראשית, תוכנית שבה הממשלה תיתן ערבויות לבנקים, כדי שאלה יוכלו להציע לזוגות צעירים משכנתה בגובה 95 אחוז מערך הנכס.
דמיינו לעצמם: לקנות דירה ששווה מיליון שקל עם 50 אלף שקל ביד. חכו, זאת רק ההתחלה. קמרון הודיע, וזה ניסוח שלו, על "הגדלת הסובסידיות" ל"דיור בר השגה". זוכרים שהייתה סיסמה כזו בישראל? במשרד האוצר שלנו ובמשרד ראש הממשלה חשבו שזה נורא קיצוני וסוציאליסטי, אבל מתברר שעבור קמרון והמפלגה השמרנית העתיקה ביותר בעולם, זה דווקא הגיוני וחשוב. יש עוד: עידוד מכירת דירות של דיור ציבורי כדי, מדהים, לבנות עוד דירות חדשות של דיור ציבורי. הפינאלה - חקיקה שתאפשר לרשויות מקומיות להשתלט על נכסים שאינם מאוכלסים זמן רב, לתועלת הציבור. פוף, הלך העיקרון השמרני של קדושת הבעלות הפרטית.
נסכם: סובסידיות. משכנתאות של 95 אחוז בערבות הממשלה. דיור ציבורי. השתלטות על נכסים פרטיים. הפתרון הבריטי, הימני, להתמודדות עם
באידאולוגיות כלכליות עבשות אלא מחפשת פתרונות יעילים למצוקות קונקרטיות. את האידאולוגיות העבשות והקיפאון המחשבתי משאירים ללשכות שר האוצר וראש הממשלה שלנו, כאן בירושלים.
2. הקמפיין המעניין ביותר בעולם היום, בלי שום ספק, הוא המרוץ במפלגה הרפובליקנית למועמדות לנשיאות ארצות הברית. ההתמודדות בתוך המפלגה כבר שברה כמה שיאים היסטוריים - החשוב בהם קשור לכך שכמעט בכל מערכת בחירות לנשיאות במאה השנים האחרונות, בשלב הזה, ואפילו חודשים לפני כן, לרפובליקנים היה כבר מועמד מובהק לנשיאות. בקרב הדמים שניטש במפלגה הרפובליקנית כרגע, מועמד שיצליח להשיג 30 אחוזי תמיכה ייחשב לכוכב על. בהתמודדות כל כך מרובת מועמדים, 29 אחוז יספיקו כדי להוביל ולקבל את התואר הנחשק של פייבוריט לניצחון.
המצב הסטטי הזה מתמרץ ומעודד את כל המועמדים, גם הקיקיוניים ביותר, להישאר במרוץ. הם אומרים לעצמם: אם ריק פרי יכול להיות כוכב המרוץ, אותו ריק פרי שרוצה לסגור משרדי ממשלה, רק לא זוכר את שמותיהם, אותו ריק פרי שנראה שיכור כאשר הוא מופיע בנאום בחירות, אז מדוע לא אני. ואם הרמן קיין, לשעבר מנכ"ל רשת פיצריות, יכול כמעט להוביל - למרות תלונות אמינות על הטרדות מיניות - אז גם אני. בהתמודדות פוליטית שבה מיט רומני, אדם חסר כריזמה לחלוטין, יכול להיחשב לפייבוריט הרגיל, אין שום סיבה שרון פול, מועמד רפובליקני חסר סיכוי לכאורה, יפרוש. ואם אחד המועמדים בכלל מהרהר בפרישה, כל מה שהוא צריך כדי להישאר במרוץ זה לחשוב על עוד מועמד, המועמד המוביל נכון לאתמול: ניוט גינגריץ'.
אין דרך כמעט לתאר עד כמה מדובר בתופעה בלתי צפויה. ה"אקונומיסט", עיתון שאיננו נוטה לחוש הומור, ציין השבוע שההתפתחויות במרוץ הרפובליקני "הן כמעט קומיות". הוא כיוון לגינגריץ', אדם שהתפרסם בעיקר כיו"ר בית הנבחרים שנלחם ונלחם בנשיא ביל קלינטון, עד שהעניק לו במו ידיו קדנציה שנייה. במובן מסוים, זה היה תור הזהב (הלא מוצלח) של ד"ר גינגריץ', ידיד ותיק של ישראל. מאז, הפרסומים סביבו שליליים הרבה יותר. הקמפיין הנוכחי שלו כמעט התרסק לגמרי כאשר התברר שגינגריץ' ואשתו קליסטה מחזיקים בחשבון אשראי בבית התכשיטים "טיפאני" ששוויו כחצי מיליון דולר, לפחות. כמעט כל בכירי מטה הבחירות של גינגריץ' פרשו מתפקידם במקביל לפרסום הזה, והאיש נחשב לגמור לחלוטין.
יש גם סיבות אחרות לפקפק באמינותו. מאז עזב את תפקידו בבית הנבחרים, התמקד גינגריץ' בעשיית כסף ובשתדלנות באמצעות קשרים. אין בזה שום דבר לא אמריקאי או מקובל, רק שאנשים שעושים זאת בדרך כלל מתקשים אחר כך בהתמודדות לנשיאות. נטען שהם קיבלו תשלום מחברות התרופות הגדולות כדי לקדם את ענייניהן. ואז הם רצים לנשיאות וצריכים להציג פתרונות אמינים למשבר הבריאות האמריקאי, בלי שיחשדו בהם שזה משום שקיבלו מימון מאותן חברות. מסובך.
אבל החלק המעניין ביותר, והקטלני עבור גינגריץ', הוא חייו הפרטיים. מועמד רפובליקני בדרך כלל מביא עמו מסר שמרני קלאסי על הצורך בחיי משפחה בריאים. תמונות מאושרות שלו ושל אהובתו מהתיכון, היום רעייתו ואם ילדיו, מופצות לעיתונות. לגינגריץ' יהיה קצת קשה להציג תמונה כזו; הוא היה נשוי שלוש פעמים. נסיבות הגירושים שלו הן, ובכן, מאוד בעייתיות. אשתו הראשונה סיפרה ב-1984 ל "וושינגטון פוסט" שהיא אושפזה בבית חולים בעקבות ניתוח. גינגריץ' הגיע לבית החולים יחד עם בנותיו, ולהפתעתה, בעודה מחלימה, הוא רצה לדבר על גירושים. כעבור שנים הכחישה אחת מבנותיו את הסיפור הזה, אבל הנזק כבר נגרם.
הבעיה קצת מורכבת יותר. חצי שנה אחרי שהתגרש, נישא גינגריץ' בפעם השנייה - למריאן גינתר. לקראת 1999 התברר לה שהיא חולה בטרשת נפוצה. "אסקוויר" פרסם ראיון ופרופיל של מריאן ב-2010, ובו היא מספרת על הגירושים שלהם. היא נסעה לאוהיו ליום הולדתה של אמה, אך לא הצליחה לשוחח עם בעלה במשך יום וחצי. זה היה יוצא דופן, הם שוחחו כל יום ולרוב כמה פעמים ביום. לבסוף הוא התקשר אליה ודרש להיפגש מיד, פנים אל פנים. מריאן הייתה באוהיו והתעקשה לדבר בטלפון. הוא אמר לה שיש לו מאהבת. היא לא ידעה שמדובר בעובדת צוות שלו, צעירה מאוד: קליסטה.
מריאן וניוט הזמינו לביתם כומר כדי לדבר על חיי הנישואים שלהם, "אבל גינג ריץ' כל הזמן אמר שהיא מכונית יגואר, וכל מה שהוא רוצה זה שברולט. . . אני לא יכול להתמודד עם יגואר כרגע. . . כל מה שאני רוצה הוא שברולט". ערב קודם הוא נאם נאום נרגש על חמלה וערכי המשפחה. הם ישבו על המרפסת שלהם בביתם בג'ורג'יה, כך מתאר זאת "אסקוויר", ואשתו החולה שאלה אותו: "איך אתה יכול לשאת נאום כזה ולעשות את מה שאתה עושה?".
"זה לא משנה מה אני עושה", השיב לה גינגריץ' לדבריה, "אנשים צריכים לשמוע מה שאני אומר. אין אף אחד אחר שיכול לומר את מה שאני אומר. זה לא משנה איך אני חי". הוא התגרש ממנה לבסוף, והתחתן עם קליסטה. כעבור שנים התברר שהרומן התנהל בתקופה היסטורית מעניינת: בדיוק כאשר יו"ר בית הנבחרים גינגריץ' הוביל את המאבק הציבורי והמוסרי נגד הנשיא קלינטון בשל ההסתבכות שלו עם מוניקה לווינסקי. ועם סיפור כזה, רבותי, גינגריץ' אולי מוביל עכשיו בקרב הרפובליקני, אבל להיבחר, הוא לא ייבחר.
nadav.eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם