מנצח את המוגבלות: דקל מצייר חלומות
למרות שרק החל ללמוד לצייר דקל שיקרצי זכה בתחרות בינלאומית לבעלי מוגבלויות. "הציורים מראים שבכל אחד יש פוטנציאל לעשות יותר"
דקל שקרצי צילום: אמיר מאירי
דקל , למרות תסמונת הדאון הנחשבת מגבלה, מחזיק בפילוסופיית חיים ברורה: טראומות העבר הביאו אותו להחלטה להתעלם מהן לחלוטין, לא לחשוב יותר מדי על העתיד ולתפוס את ההווה בשתי ידיו, ואפילו יש לו ציטוט. "אתמול היה מה שהיה, מחר זאת מתנה, אבל ההווה זאת הפתעה", אמר בחיוך גדול. "זה מהסרט 'קונג פו פנדה'. אני בכלל לומד הרבה מסרטים מצוירים וסרטי דיסני, יש בהם מסרים חשובים שהמורים שלנו לא מלמדים אותנו".
אף שמקור חלקה של הפילוסופיה בסרטי ילדים, את חלקה הארי הוא הבין בעצמו בעולם האמיתי. "דקל הוא לא אדם שמתעסק במחמאות, כמו שהמילים הרעות כבר לא מעניינות אותו", סיפר עופר, אחיו הגדול. "הוא למד את זה בדרך הקשה, בפעם הראשונה שהוא יצא למגרש המשחקים לבד בגיל שש".
השניים מופיעים יחד בהצגה משותפת "מלאך עם תסמונת דאון", שבה הם מתארים את סיפור הקשר שנוצר ביניהם רק בגיל מאוחר, ומנסים להעביר את המסר של לקבל את האחר. "בסוף ההצגה כולם מוחאים לו כפיים ויש כאלו שרצים לחבק אותו ביציאה, אבל כשאני שואל אותו איך היה, הוא פשוט עונה ש'זה היה'", סיפר האח.
"אני אדיש לזה, אני לא מכניס את המחמאות פנימה", סיפר דקל. "אני מעדיף שלא יחמיאו לי בגלל שאני שחקן כמו שלא אהבתי שמעליבים אותי וצוחקים עליי בגלל התסמונת דאון". לכן , לאלו החיים ומתעסקים בעבר הוא קורא בפשטות: "עבריינים".
אך הוא לא תמיד מצליח להדחיק, וכשקצת קשה לו או לעתים דווקא כשהוא מאושר, הוא פונה לציורים.
"הציורים מאזנים אותי, כשאני נכנס אליהם אני שוכח את הכל", הוא מספר. אביו אמנם היה מורה לציור, אך דקל מספר כי למד לצייר בעצמו. לפני כארבע שנים הוא נרשם לחוג ציור במועדון רעות שמופעל על ידי עיריית רמת גן, וכישרונו הגדול הוא בציור קומיקסים.
באחד הקומיקסים שיצר, "סיפורי נדיניה", הגיבורה קצת שונה משאר הגיבורים. בעמוד השער היא זו שמופיעה בצד ולא במרכז, ושיערה צבוע כתום. "אותה בחרתי לעשות ג'ינג'ית, כי אומרים עליהם שהם שונים מהשאר", סיפר דקל. "אבל אני חושב שהם חכמים יותר מאחרים וגם יפים יותר. הם אלו שצוחקים עליהם בבית הספר בגילאים קטנים. בגלל זה אני אוהב ג'ינג'ים", הוא מסכם בפשטות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם