הזמן לסיים את עריצות המיעוט
זהו לא הליכוד שהכרנו. זהו ליכוד טוב פי כמה. ליכוד שסוף סוף מתחיל לבטא את רוח החירות של ז'בוטינסקי ולהעז ולשלוט פשוט משום שנבחר על ידי הרוב
מי שמאזין לזעקת השבר העולה מן התקשורת נוכח הצעות החוק האחרונות עשוי לחשוב שהתחוללה בישראל הפיכה צבאית – אולי פינושה התעורר לתחיה והשתלט על הכנסת.
טוב, אז בואו נעשה קצת סדר בעובדות וגם נזכיר קצת נשכחות ונראה שלא איום על הדמוקרטיה יש כאן – אלא בדיוק להפך, ניסיון נואש כמעט להצילה.
את הסכמי אוסלו, העבירה ממשלת השמאל בראשות יצחק רבין באמצעות רוב דחוק שנקנה בשוחד המיצובישי המפורסם לח"כ אלכס גולדפארב. מדובר בהסכמים שהחריבו את עולמם של רבים ותקעו מדינה שלמה בתהליך אובדני שעד היום איננו מצליחים להיחלץ ממנו. איש לא דיבר אז בתקשורת על עריצות הרוב, להפך – התקשורת, במקום להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה, הפכה עצמה לכלבי התקיפה של הדיקטטורה.
את הרוב הדרוש לגירוש 10,000 תושבי גוש קטיף העביר שרון באמצעות פיטורי שרים בממשלתו. לרוב ה"דמוקרטי" הזה הוא קיבל כמובן את אישור הבג"צ והתקשורת הפכה בגלוי ובמוצהר את שרון לאתרוג, כל עוונותינו נמחלו ובלבד שיוציא לפועל את הגירוש והחורבן המיוחלים.
התוצאה: טילים הנורים מחורבות גוש קטיף הישר לבאר שבע. אבל נעזוב את ה"זוטות" הקטנוניות הללו. העניין הוא שגם אז איש לא ביכה את עריצות ה"כאילו" רוב. להפך אז הגיע דן
אין דבר יותר גרוע מעריצות הרוב? נו, אני לפחות מכיר דבר אחד גרוע הרבה יותר מעריצות הרוב - עריצות המיעוט.
צודק מרידור. זהו לא הליכוד שהכרנו. זהו ליכוד טוב פי כמה. ליכוד שסוף סוף מתחיל לבטא את רוח החירות של ז'בוטינסקי ולהעז ולשלוט פשוט משום שנבחר על ידי הרוב וליישם מדיניות לאומית ולא את מדיניות השמאל.
לא בכדי מכוונות רוב ההצעות של הח"כים החדשים והמצויינים מהליכוד כלפי מערכת המשפט והתקשורת. שתי המערכות הללו אינן נבחרות על ידי הציבור, מבטאות אג'נדה אנטי לאומית מובהקת ומייצגות את דעת המיעוט.
המערכות הללו התרגלו לאחוז בשלטון כמלקחיים, לעצב את האג'נדה הציבורית על פי השקפת המיעוט ההולך וקטן ולהצר את צעדיהם של נבחרי הרוב. כך הגענו למצב בו כשאתה בוחר שמאל אתה מקבל שמאל, וכשאתה בוחר ימין אתה מקבל שמאל.
את הרודנות הזו, את חוסר היכולת של הרוב היהודי/לאומי/ימני/מסורתי – להביא עצמו לידי ביטוי באמצעות בחירות דמוקרטיות, מבקשות ההצעות הסופר דמוקרטיות הללו להתחיל ולתקן. ולפתע – זעקות שבר נוראות. מי שהתרגל לשלוט בלי בחירות חש פתאום שהחגיגה לקראת סיום והוא מפעיל את כל התותחים.
"חוק ההשתקה", הם מכנים את החוק שנועד למנוע הכפשה של אזרחים. כי לעיתון יש את כל התקציבים ואת כל סוללות עורכי הדין, והוא יכול לכתוב עליך מה שבא לו, ואתה – לך תוכיח שנגרם לך נזק, למי יש בכלל כוח לנהל מערכת משפטית מול המפלצות הענקיות הללו.
בסוף זה נגמר בשתי שורות התנצלות שאיש כבר לא מקשר לכותרות המרעישות ולתמונות שפורסמו. "איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי", שר אריק איינשטיין, "איך אתה ישן אחרי שפיכת הדם..."
אבל את השיר הזה, של עמוד התווך של הזמר הישראלי, לא תשמעו כלל בתקשורת. "כלבי השמירה" לא שומרים על הדמוקרטיה – הם שומרים על עצמם, שומרים שלא תשמעו, שלא תתחילו לחשוב בעצמכם חלילה ולחוק שבא להגן עליכם מההכפשה הם קוראים חוק ההשתקה.
כמה אורווליאני. אגב, שלא יהיה ספק – לא שיקרת לא שילמת, אבל הם רוצים את הזכות להכפיש – לא לחשוף אמת ולא בטיח. לכו תקנו את הדיסק. או כנסו באינטרנט. הקשיבו לשיר הזה וכבר תבינו הכל.
טוב, על חוק השימוע, חוק שמקובל בכל דמוקרטיה נורמלית כבר לא אכתוב. יכולתי לשפוך הערב חמשת אלפים על הקוזאקים הנגזלים הללו הזועקים מרה ומזילים דמעות תנין. יריב לוין, זאב אלקין, דני דנון וכל הדור החדש שצמח במפלגת השלטון, אתם הנסיכים האמיתיים. בזכותכם ז'בוטינסקי יכול להתחיל לחייך. אל תוותרו. בזכותכם אולי עוד תהיה לנו פה דמוקרטיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם