לקרוא ולא להאמין

אם החוק שמגן על הסופרים לא יקודם, מצבה העגום של אורלי קסטל בלום עלול להיות מצבם של רבים אחרים. את העיוות הזה לא קשה לתקן

נורית קנטי | 27/11/2011 5:20 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לקרוא את אורלי קסטל-בלום בחולשתה כפי שנחשפה במעריב זו חוויה קשה ולא תרבותית. מי שהמציאה זן חדש של ספרות, מי שמייצרת השתאות או דחייה בקרב הקוראים, אך לעולם לא אדישות, מי שמעוררת מחשבה ומגרה את האינטלקט - נחשפת פתאום במה שבחברה שלנו נחשב כמעט לשיא ההשפלה. מאחורי הסופרת הנשכנית מסתתרת אישה ענייה. מאוד.

הפרסום הזה עורר מיד את הדיון הישן-חדש בדבר הקמת קרן סיוע ממשלתית לסופרים. הקמת קרן כזאת אולי תוכיח כלפי חוץ שהמדינה הזאת בכל זאת מעודדת תרבות ומוקירה ספרות, בניגוד למה שטוענים כולם. עם זאת, הרעיון הזה רחוק מלפתור את בעיותיהם של סופרים ואנשי רוח שנלחמים בשיניים על האפשרות לעסוק באמנות.

אם תוקם קרן לסיוע לסופרים צריך, קודם כל, להגדיר מיהו סופר כמה ספרים צריך להוציא כדי להיחשב לסופר? באילו פרקי זמן? ומה אם כישרון בינוני אך דל אמצעים מוציא כתב יד בהוצאה עצמית מוגבלת ונמכר בחנויות - האם גם הוא סופר? ומה עם סופרי הקוראים האלקטרוניים, שבעתיד הלא רחוק בכלל לא ידפיסו את יצירותיהם? הרי גם כך כמעט כל עם ישראל גרפומן - כותב ומפרסם בצורה זו או אחרת.

כל אלה סופרים? מה קורה אם מגיש הבקשה לקרן הוא סופר שהינו גם בעל מקצוע אחר? ואולי סופר הוא מי שעוסק אך ורק בכתיבת ספרים? למרבה הצער אין כאלה הרבה, פשוט כי אם הם היו מתעקשים רק לכתוב ספרים - הם היו מגיעים למצבה של קסטל-בלום מהר מאוד. ומעל לכל, מי יישב בקרן הזאת ויחליט מי ראוי ולאיזה סדר גודל של סיוע? ברוח הימים האלה, זה לא מופרך להניח שגם כאן יזלגו לשיקולי הקרן שיקולים לא ספרותיים.
בוחרים ספרים לפי מחיר

 אבל המדינה כן יכולה לסייע לסופרים להתפרנס בכבוד מהאמנות שלהם, ואף להבטיח שמי שטוב בעבודתו - ירוויח יותר. מה שדרדר את ענף הספרים בשנים האחרונות, וכפועל יוצא פגע מאוד בסופרים, הוא הריכוזיות הצפופה בענף.

על שוק המכירות השתלטו שתי רשתות שמתחרות ביניהן - מי מוכרת ספרים יותר בזול? הן יכולות להרשות לעצמן לעשות כן, מכיוון שהוצאות הספרים שלא ייאותו למכור לרשתות השיווק ספרים בהנחות ענק מסתכנות בכך שהספרים שלהן לא יוצגו על שולחנות התצוגה; מה שיגרום לכך שרוב הצרכנים שנכנסים לחנויות הספרים

פשוט לא ייחשפו אליהם. נוצר מצב שרוב הקונים בוחרים איזה ספרים לקרוא לפי מחירם ולא לפי איכותם.

מכיוון שהגמול הניתן להוצאות לאור עבור הספרים פחת - קוצצו גם התמלוגים של הסופרים. כך יוצא שסופר שעמל על יצירתו במשך שנתיים, שלוש ואפילו יותר מרוויח שקל, ואפילו פחות, עבור כל עותק של ספרו. המצב הזה מתאפשר בין השאר מאחר שחלק מהמו"לים כבר הבינו היכן מרוחה החמאה והתקשרו בהסכמים כאלה ואחרים עם רשתות השיווק. אחת הרשתות אפילו מצויה בבעלות חלקית של אחת מהוצאות הספרים הגדולות במדינה.

את העיוות הזה לא קשה לתקן, אבל לוקח הרבה זמן. משום מה, חוק שהוצע כבר לפני כשנתיים ומגן על מחירו של ספר מפני מבצעים בשנה הראשונה להוצאתו, הינו תקוע ואפילו לא עבר קריאה טרומית, אף על פי שחתומים עליו ח"כים ושרים מכל קצוות הקשת הפוליטית. החוק הזה הוא הצעד המשמעותי ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות לטובת הסופרים שלה.

היא יכולה גם לעבות את הפרויקט הנהדר שבו במהלך שבוע הספר מקיימים סופרים מפגשים פתוחים עם קוראים ומקבלים על כך תשלום; למשל לקיים פרויקט דומה בבתי הספר לאורך כל השנה. אפשר גם לייצר תכנים ספרותיים בצורה יצירתית באמצעות תשלום לסופרים בטלוויזיה החינוכית.

הרי בלשכת ראש הממשלה טוענים שהטלוויזיה הזו אינה ממלאת את ייעודה ומבזבזת כספי ציבור ורומזים על הכוונה לסגור אותה, אז הנה הזדמנות לפתור או לפחות לנסות לפתור בכנות, שני ביטויים קשים להידלדלותה של הרוח בישראל.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נורית קנטי

צילום: .

עיתונאית ועורכת התוכנית "מה בוער"

לכל הטורים של נורית קנטי

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים