בזהירות ובאופן ברור
עמוס ידלין מחזיק בדעתו של מאיר דגן ומתנגד לתקיפה באיראן. הוא יודע שנדרשות יכולות צבאיות טובות יותר מאשר אלה של ישראל לבדה
מקורות מוסמכים אומרים שבדיונים קודמים הצטרף ידלין במפורש לדעתם של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן והרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי, שהתנגדו בתוקף לתקיפה צבאית אז - וממשיכים להחזיק בדעה הזו גם עכשיו.
ידלין אינו דגן הבוטה, אבל תקראו היטב את דבריו אתמול: משתמע מהם שישראל חייבת לשתף פעולה עם כוחות אחרים, לא רק מפני שנדרשת הסכמה בינלאומית לצעד מרחיק לכת כמו תקיפה באיראן, אלא מפני שנדרשות "יכולות צבאיות טובות משלנו". יש בכך אמירה מפורשת, ככל שיכול אדם זהיר כמוהו לומר, בדבר יעילותה האפשרית המוגבלת של פעולה צבאית של ישראל לבדה - ובהכרח בדבר הטעות שבהחלטתה לבצע אותה, בהינתן מחיר שגם הוא ברור למדי.
האירועים האחרונים באיראן, ככל שאפשר לשפוט אותם בהתחשב בנתוני המרחק והמידע הקטוע, רק מחזקים את המגמה הזו: התגובה האיראנית לסנקציות, ובעיקר ההשתלטות על שגרירות בריטניה, מרחיבה את המעגל ומוציאה את ישראל ממרכזו. בדיוק כמו שרצינו תמיד. המאבק הוא איראן מול העולם ולא איראן מול ישראל - ואין שום טעם לחזור ולמקד תשומת לב באיום התקיפה החד-צדדית של ישראל.
הסיבוב הבא של הדיונים יהיה מכריע
הרצון להרחיב את הגוף ככל האפשר גם הוא מעיד על התנגדות לכיוונים שאליהם דוחפים נתניהו וברק, תוך שאיפה (אולי אופטימית מדי, על פי ניסיון העבר) שביום פקודה ידבר כל שר ויצביע על פי מצפונו והכרתו ולא על פי הכיוונים שיסמנו ראש הממשלה ושר הביטחון.
הדיון האיראני מסרב לעזוב אותנו, ולא רק מפני שכל ידיעה מאיראן, כולל סיפורים על פיצוצים מסתוריים שנגרמו או לא על ידי גופי סיכול זרים, מחזירה אותו לכותרות. ההנחה של כל מי שמקורב למעגל ההחלטות היא שהסיבוב הבא של הדיונים, קרוב לוודאי לקראת האביב הקרוב, עשוי להיות מכריע.
ברק אומר בגלוי שאיראן מתקרבת לנקודה שבה תגיע לרמת מיגון של פרויקט הגרעין אשר תהפוך תקיפה
צבאית לבלתי יעילה. כשמחברים את האמירה הזו ללוחות הזמנים שבהם נוקבים גופי המודיעין, מתקבלת תמונה המובילה לכך שאם הוא ונתניהו אכן רציניים בסוגיה, הם יביאו אותה להכרעה כשיחלוף החורף וההזדמנות המבצעית תתחדש (בהנחה שכל יום שעובר ומכניס אותנו לחורף, מקטין אותה).
נכון להיום, ודברי ידלין מעידים על כך בדרכו הזהירה, השניים נתקלים בהתנגדות גורפת של פוליטיקאים ואנשי מקצוע - שרובם סבורים שגרעין בידי איראן הוא סיכון קיומי, אבל חושבים שתקיפה צבאית היא כרגע הפתרון הגרוע ביותר. הדגש הוא על "נכון להיום": בבוא יום ההחלטה, אנשים אחרים יישבו סביב השולחן, ועליהם תהיה מוטלת האחריות להשמיע את דעתם בגלוי וביושר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם