בעיטת קרן
בעידן כה תחרותי אפשר היה לחשוב כי "קול ישראל" ישקה את הערוגה הנאה שלו ולא יעקור ממנה גם את עורכת "סדר יום" וגם את המגישה
עיתונאית רהוטה, בקיאה בחומר, עשויה ללא חת, בעלת כריזמה מובהקת ופרסונה ציבורית שמשקלה שווה בזהב לכל גוף תקשורת שמחזיק בה. והיא עדיין צעירה, מלאת אנרגיה ומכובדת מאוד על עמיתיה בתעשיית התקשורת. האם קרן נויבך צריכה להפוך לנערת הפוסטר של השידור הציבורי בישראל?
בוודאי, נו. זה הרי אלמנטרי. כל מי שעיניו בראשו מבין שרשות השידור - החולה, המקרטעת והמגמגמת - צריכה להיאחז בנכס הזה בעשר אצבעות ולא להרפות. בטח כשמצבה כה רעוע. אבל מנהליה של נויבך ברשות השידור מעדיפים דווקא לחסל אותה - ועל הדרך, גם להתאבד. כי המטרה מקדשת כל אמצעי.
למי שאינו בקיא בפרטים: לפני כשבועיים החליטו מנהליה של נויבך להדיח אותה מתפקידה כמגישת "מבט שני" בתואנה (הלא תיאמן) שהיא אינה "עוברת מסך". מוכרח אדם להיות רשע שוטה גדול כדי להעלות מילים אלה על דל שפתיו בימינו.
עד כדי כך ריקים הם מסיבות אותנטיות, עד שפשפשו בילקוט הכזבים ודלו משם את הסיבה המופרכת וההזויה ביותר. עד כדי כך מתקשים הם לומר את מה שהכל יודעים: הם לא רוצים בנויבך שם מפני שעמדותיה וקולה אינם עולים בקנה אחד עם זה של השלטון ושל פקידיו, הבוגדים באמון הציבור. אם בדרך יואשמו בשוביניזם בהמי - אדרבה, אין זה מחיר כבד לשלם עבור סתימת פיות בימינו.
אבל זה לא מסתכם בכך: לאחרונה הודיעו הפוליטרוקים לעורכת תוכנית הרדיו של נויבך, מירית הושמנד-מיטרני, על זימונה לשימוע. לא עברו ימים רבים, והמסדרונות התחילו לוחשים: "גם נויבך עצמה בדרך החוצה מ'סדר יום'". השבוע כבר קיימו כמה עשרות עמיתים ותומכים מודאגים הפגנת תמיכה בנויבך מול אולפני "קול ישראל" בתל אביב.
רגע, הנה עובדה שבוודאי אינה ידועה לחלק מהקוראים: "סדר יום" היא תוכנית הרדיו הנשמעת ביותר בישראל כרגע. למעשה, מדובר בנכס הרדיופוני החשוב ביותר שיש היום ל"קול ישראל". בעידן של תחרות קשה על מאזינים - ועל הכנסות מפרסומות - אפשר היה לחשוב כי "קול ישראל" ישקה את הערוגה הנאה והמובחרת שלו ולא יעקור ממנה גם את העורכת וגם את המגישה, מתוך ידיעה ברורה שהדבר יחסל את התוכנית. איזה גוף שידור בעולם לוקח את התוכנית הטובה והמצליחה ביותר שלו ומנסה לחסל אותה? איפה נשמע כדבר הזה?
אה, זה פשוט: הוא נשמע בישראל של בנימין נתניהו ואמיר גילת ומיקי מירו ויוני בן מנחם. הנה כי כן: תעתור נא אגודת העיתונאים לבג"ץ בעניינה של נויבך - גם בעניין המקומם של סילוקה מהמסך על רקע הופעתה החיצונית (שנאמר: תתביישו), וגם בעניין של פירוק המערכת של התוכנית הטובה
ועניין נוסף: לאורך שנים הצליח ועד הטכנאים ברשות השידור לכופף את משרד האוצר, את ממשלת ישראל ואת עם ישראל כולו לרצונותיו. עם טכנאים ברשות השידור, יודעים הכל, לא מתעסקים. והנה, עיתונאי רשות השידור, באחת השעות השחורות והאלימות בתולדות הגוף הזה, ממלאים פיהם מים ומרכינים ראשם בהמתנה למהלומת הגרזן הבאה. מדוע אין הם מתאחדים ומשביתים את הרדיו ואת הטלוויזיה? מדוע אין הם נאבקים עבור חבריהם ועבור עצמם? זה מאוד פשוט. הם מ-פ-ח-ד-י-ם. בדיוק כמו שנתניהו אוהב לומר, ומתברר שגם לעשות.
ובמקום שבו מסתובבים מאות עיתונאים מפוחדים, ראש הממשלה וחבורתו כבר ניצחו. במקום הזה נותר להיאבק עכשיו, ללא תנאי ולא פשרות, על קרב אחד בלבד, הקרב העקרוני והסמלי של השארת קרן נויבך ב"סדר יום" וב"מבט שני". אם לא כן, תהיה זו הודאה שרשות השידור הפכה לביטאון נוסף של לשכת ראש הממשלה. ומי שהדבר אינו מטריד אותו, שוב, אינו ראוי לחיים במדינה דמוקרטית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם