לעולם בעקבות השמש: החזון של דוד פיימן
גם פרופ' דוד פיימן, כמו דוד בן גוריון, חולם להפריח את הנגב. חזונו כולל עשרות חוות של אנרגיה סולארית שיפעלו ברחבי המדבר ויספקו חשמל לכל הארץ במקום תחנות הכוח הפחמיות. בינתיים, הוא מיישם את זה, ברמת המיקרו, בביתו הפרטי
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
בכניסה לתיאטרון ניצב פסנתר כנף, ולצדו מודעה המבשרת על קיומו של קונצרט חגיגי על בסיס המוזיקה האיכותית של המלחין היהודי ג'אקומו מאיירבר, שחי בין השנים 1791-1864. פרופ' דוד פיימן, הבעלים של הבית הזה, התמסר בשנים האחרונות למפעל החיים המוזיקאלי של מאיירבר, אחרי שלמד כי המלחין המפורסם יותר, ואגנר, עשה הכל כדי להעלים את המוזיקה של הגאון היהודי מאיירבר.
המוזיקה והתיאטרון, בכלל, מאז ומתמיד היו קרובים ללבו של פרופ' פיימן, חבר סגל אוניברסיטת בן גוריון בנגב, אבל את רוב זמנו הוא משקיע, כפי שמרמז האופן שבו הוא מתפעל את ביתו, בניסיון למצוא דרכים לניצול טוב יותר של אנרגיית השמש בישראל. במסגרת ה"דיי ג'וב" שלו, הוא משמש כיו"ר המחלקה לאנרגית השמש ולפיזיקה סביבתית וכמנהל המרכז הלאומי לאנרגית השמש.
לפני כ-35 שנה הוא הכיע לנגב בתור דוקטור לפיזיקה גרעינית המשמש חוקר בכיר מהמכונים לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין. פרופ' עמוס ריצ'מונד קלט אותו בשלוחה הדרומית של אוניברסיטת בן גוריון בשדה בוקר, ובתוך זמן קצר הוא התאהב בחזונו של בן גוריון, ומאז הקדיש את כל עבודות המחקר שלו לאנרגיית השמש. כדי לתת דוגמא אישית, הוא בנה את ביתו שבמדרשת בן גוריון, בעזרת האדריכל אריה רחמימוב, על בסיס עקרונות ניצול אנרגיית השמש.
המבנה הייחודי הוא בעצם בית סולארי פאסיבי. בכל אחד מהחדרים שבו הותקן
בכל אופן, מיותר לציין כי השאלה הראשונה שצצה תוך כדי ביקור בבית הזה, היא בשביל מה, לכל הרוחות, צריך תיאטרון בבית. לבני הזוג דווקא יש תשובה הגיונית למדי: הם חיים באזור מרוחק, כך שהתיאטרון שלהם, המארח בעיקר קונצרטים וסשנים של שירה בציבור, נחוץ ביותר עבור שוחרי התרבות מבין תושבי הסביבה, שנאספים כאן בתדירות גבוהה למדי.
פרופ' פיימן - בן 67, נשוי לעפרה, אב לשלושה וסב לשמונה - מזוהה יותר מכל עם המרכז הלאומי לאנרגיית השמש בשדה בוקר. במחקריו האחרונים הוא עסק בעיקר בשאלות כמו "כיצד ניתן להכניס לרשת החשמל הארצית חשמל המופק מאנרגיית השמש?".
להבדיל מטון הדיבור השליו והרגוע שלו במהלך שיחותינו על נושאי תרבות למיניהם, בכל הקשור למחדלים של אנרגיית השמש בישראל, קל מאוד לחוש בבטן מלאה שיש לו על הנושא. אין צורך לדובב אותו יותר מדי כדי לגרום לו לשחרר חיצים לעבר מדיניות האנרגיה של ישראל, ועושה רושם שיש לו סיבות טובות מאוד לכעוס.
"לפי החישובים שלנו", הוא אומר, "מדינת ישראל יכולה להגיע ל-90 אחוזים של חשמל המופק מאנרגיית השמש, ו-10 אחוזים של חשמל המיוצר מגז. כלומר, לא נצטרך להשתמש בנפט, בפחם או באנרגיה גרעינית לייצור חשמל בישראל. תוכנית כזו תיארך כמה עשרות שנים, ובמהלך התקופה הזאת יוכלו תחנות הכוח הקיימות כיום לסיים את תפקידן, עד שיוחלפו בתחנות סולאריות".
החזון הסולארי של פרופ' פיימן כולל שני סוגים של ייצור חשמל מאנרגית השמש: 1. שדות גדולים של תאים לקליטת אנרגיית השמש, כמו אלה שקיימים היום בקיבוץ קטורה שבערבה. 2. שדות גדולים של מראות המרכזות את קרני השמש על מנת להפוך את האנרגיה הנוצרת מהן לייצור קיטור הדרוש להפעלת טורבינה רגילה לייצור חשמל.
"פיתחתי מראות המרכזות את אור השמש פי אלף", הוא מסביר, "כך אפשר, בייצור המוני, לייצר חשמל מהשמש בעלות של 15 אגורות לקילוואטכיום, אזרחי ישראל משלמים 50 אגורות לכל קילוואט".
למרבה הצער, רוב הזמן פרופ' פיימן מרגיש שדבריו אינם נלקחים ברצינות על ידי הגורמים הרלוונטיים כשהוא מנסה לשכנע את ממשלות ישראל להיכנס לתחום הפקת חשמל מאנרגיית השמש.
"35 שנה אומרים לי במשרד האנרגיה 'ככה' כשאני שואל אותם מדוע אין בארץ אנרגיית שמש במימדים שאני מציע", הוא רוטן, "יש בארץ הרבה סטארטאפים בנושא אנרגיית השמש, אבל הממשלה לא תומכת בהם. הסטארט-אפים האלה מוכיחים שניתן לייצר חשמל יעיל וזול בהרבה משיטת כיסוי הגגות בתאים פוטוולטאים. כל הכיסוי הזה על הגגות יביא לייצור של רק 3 אחוזים מתצרוכת החשמל בישראל, העולה בכל שנה ב-4 אחוזים".
ואולם, ההתעלמות של ממשלות ישראל מהנושא לא גרמה לפרופ' פיימן להרים ידיים. להפך. היא רק דרבנה אותו להמשיך לצעוד לעבר היעד השאפתני שהציב לעצמו. "החזון הסולארי שלי הוא שבנגב יהיו תחנות סולאריות בכל הישובים, ואלה יספקו את רוב תצרוכת החשמל במדינה", הוא אומר, "כל ישוב יבנה חווה סולארית על שטח של 300 דונם כשניתן יהיה להוסיף לכל ישוב בנגב עוד 300 דונם לייצור חשמל מאנרגיית השמש. אם יהיו לנו 40 ישובים שיפעילו חוות של 300 דונם נוספים בכל שנה, נגיע לייצור של מיליארד קילוואט שעה חשמל - כלומר, מחצית מהתצרוכת של מדינת ישראל. אם התכנית הזאת תיבנה נכון, ויינתנו לציבור הטבות על חיסכון באנרגיה, בזבוז החשמל יקטן מאוד. אני חושב שאנחנו צריכים פה חינוך נושא פרסים לחיסכון בחשמל, כמו שעושים בגרמניה".
פרופ' פיימן קורא לממשלה להשקיע במחקר ובפיתוח של אנרגיית השמש ולאגור אנרגיה לזמנים של עננות בשמים. באמצעות תכנית שיטתית, ניתן להגיע, לדבריו, למצב שבו במדינת ישראל לא יהיה עוד זיהום אוויר מתחנות פחמיות. "בספרד יש עשרות תחנות כוח של 50 מגה ווט כל אחת, על שטחים של כ-2000 דונם כל אחת. לנו של יתרונות של טכנולוגיה, אבל שם בונים. אצלנו מדברים עשר שנים על הקמת תחנה סולארית באשלים, ואין כלום. המדינה לא יודעת מה היא רוצה".
שמוליק ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב ויו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל יש מה להגיד על הטענות שמעלה פה פרופ' פיימן. "אני עוסק בכך גם ברמה של אשלים וגם ברמה של המועצות האזוריות", הוא אומר, "ובהחלט ידוע לי שישראל, למרות החלטות הממשלה וההתחייבויות ברמה הלאומית וברמה הבינלאומית, אינה עומדת ביעד שקבעה לעצמה בכל הקשור לניצול אנרגיית השמש. נכון להיום, השימוש באנרגיה חליפית במדינת ישראל מגיע לאחוז אחד בלבד מסך כל ייצור החשמל.
"ש כאן שלושה גורמים שמעכבים את ההקמה של מערכות לייצור חשמל מאנרגית השמש: מנהל מקרקעי ישראל, רשות החשמל והחשב הכללי. כשאני מדבר עם גורמים בחשב הכללי אומרים לי שכדי לייצר חשמל מאנרגית השמש דורש סבסוד גבוה, ושכדי לממנו צריך להעלות את מחירי החשמל. החשב הכללי הוביל את המכרז באשלים בשני מתחמים, אבל אופן ניהול המכרז - כלומר, שפקידי ממשלה מנהלים מכרז מול חברות גדולות וקטנות - נועד מראש לכישלון.
"סופו של דבר, שום חברה לא זכתה במכרז באשלים בנושא של פאנלים סולאריים. אחרי שש שנים הם לא הצליחו להגיע למצב שבו חברה אחת תקים מערכת אחת באשלים. צריך להעביר את הנושא למבקר המדינה, כדי שיבדוק מדוע מדינה שטופת שמש כמו שיראל לא הצליחה, במשך עשור, להגיע ליעדים שקבעה לעצמה. אני, באופן אישי, מאמין באנרגיה סולארית, ואני מקווה שמישהו סוף סוף יתעשת במדינה הזאת".
רוצים גם להשתתף במדור ולספר לנו על אורח החיים הירוק שלכם? פנו אלינו - yarok@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם