שעתם של הקיצוניים
ההצבעה המסיבית למפלגות האיסלאמיות מצביעה על עומקה של הזהות האיסלאמית וחשיבותה של הדת. עשרות שנים של דיקטטורות שהיו אמורות להיות חילוניות לא ידעו להתמודד עם הבעיה
בשלב זה נראה שכשני שלישים מהפרלמנט יהיו צבועים ירוק: כ-40 אחוז - אחים מוסלמים, כ-20 אחוז - מפלגת אלנור הסלפית, וכחמישה אחוז - מפלגת הוסט (מפלגה איסלאמית המציגה עצמה כמתונה). אם אכן אלה יהיו התוצאות הסופיות, האמורות להסתיים בתחילת פברואר, הרי שפרלמנט זה יהיה לאסיפה מכוננת שתנסח את החוקה החדשה שבהכרח תהיה חוקה איסלאמית מבוססת על השריעה. כלומר, חוקי האיסלאם של המאה השביעית.
אלה חוקים שבין השאר מקבעים את נחיתותה של האישה, מכתיבים מערכת חוקים מיוחדת ומפלה למיעוטים ומחזירים למערכת המשפט את העונשים הגופניים כגון כריתת יד לגנב וסקילת אישה על בגידה בבעלה.
לפני מספר שנים פרסמו האחים המוסלמים את משנתם הפוליטית כדי לבחון את תגובת הציבור. נאמר שם במפורש כי לא אישה ולא קופטי יכולים להיבחר לנשיא, וכי לצדו של הפרלמנט שנבחר על ידי העם תפעל מועצת חכמי האיסלאם אשר תקבע את תקפות החוקים בהתאם לשריעה.
במצע הנוכחי של מפלגת האחים המכונה "החירות והצדק" מילים אלה אינן מופיעות, אך נאמר שם כי המדינה תנוהל בהתאם לתרבות ולמסורת האיסלאם - נוסחה מתונה של הנוסח הקודם. האחים המוסלמים, שדוכאו במשך עשרות שנים, המשיכו להיאבק ולהפיץ את משנתם באמצעות הטפה והקמתה של מערכת סיוע ורווחה בכל רחבי מצרים. עכשיו, משהצליחו להגיע לשלטון ב"צורה דמוקרטית", הם יתעקשו להחזיק בו וליישם את תורתם - למען זאת נלחמו ללא הרף במשך שנים רבות.
ההפתעה אינה בניצחונה של תנועת האחים המוסלמים. כל הפרשנים העריכו כי יזכו
אלה איסלאמיסטים קיצוניים המאמינים בקוראן ככתבו ואינם בוחלים באלימות כדי להשיג את מבוקשם, כפי שהוכיחו במהלך מערכת הבחירות, כאשר תקפו את מתנגדיהם והרסו קברים במסגדים (על פי הציווי "אל תעשה לך פסל ומסכה"). הם הצליחו תוך חודשים ספורים להקים מפלגה ותשתית חברתית פוליטית בחלקים נרחבים במצרים והפתיעו את כל המשקיפים.
ההצבעה המסיבית למפלגות האיסלאמיות מצביעה על עומקה של הזהות האיסלאמית וחשיבותה של הדת אצל עמי ערב. עשרות שנים של דיקטטורות שהיו אמורות להיות חילוניות לא ידעו להתמודד עם הבעיה. עתה התברר לכל כי תחת המעטה הדק של המשטרים הערביים חי והתקיים איסלאם פעיל.
אנו רואים זאת בטורקיה, למרות המהפכה של אתא טורק ו-70 שנים של משטר חילוני, ובמיוחד רואים זאת היטב בתוניסיה ובמרוקו, שם זכו המפלגות האיסלאמיות בבחירות, למרות המשטרים היחסית ליברליים במדינות אלה.
ניתן לומר כי המהפכות בארצות ערב, למרות שהתחילו על ידי צעירים חילונים שרצו לשפר את תנאי חייהם ולצעוד לעבר המודרנה, הצמיחו לפחות בשלב ראשוני זה גל איסלאמי המבטא את הזהות האמיתית של עמי ערב.
למצרים מצפה עכשיו תקופה של משברים קשים. האחים המוסלמים כבר הודיעו, אף בטרם פורסמו התוצאות הרשמיות ולפני שנערכו שני הסיבובים הנוספים של הבחירות, כי ידרשו להקים ממשלה מאחר שהם אמורים מעכשיו לייצג את הלגיטימיות של השלטון.
הם אמנם נסוגו מכך מהר לאחר תגובה תקיפה של הצבא, אבל ללא ספק יש כאן מרחב גדול לעימות. האחים המוסלמים יתקלו בהתנגדות של הצבא, שרק לפני ימים ספורים מינה את כאמאל גנזורי ל"ראש ממשלת הצלה לאומית", האמור לכהן עד לבחירות לנשיאות והעברת השלטון מהצבא למוסדות הנבחרים החדשים, בהתאם לחוקה החדשה שתנוסח.
עם זאת, יש לסייג במידה מסוימת את הדברים, שכן, בהתאם למסורת המצרית והחוקות הקודמות, הנשיא הוא בעל הסמכויות העיקריות. יש להניח כי הצבא והכוחות החילוניים יעשו כל מה שביכולתם כדי להציג מועמד אטרקטיבי לנשיאות - אישיות כריזמטית בעלת ניסיון, שתדע להציב את הגבולות להשפעה האיסלאמית. נכון שבשלב אישיות כזו עדיין לא התבלטה, אך הצבא נשאר בינתיים בשלטון והוא ינסה לעשות זאת.
הצבא משמש בתקופה זו כמגן היחידי על אחדותה של מצרים והיחיד המסוגל לשמור על הסדר ולקדם את תהליך הבחירות. המרשל טנטאווי חזר ואמר זאת לאחרונה ואיים בתגובה קשה על כל מי שינסה לפגוע בצבא. במידה מסוימת יש כאן חזרה למצב שלפני הפלתו של מובארק: הצבא הוא השליט האמיתי והוא האמור למנוע את הפיכתה של מצרים לאמירות איסלאמית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם