ביחד עם הרוח: מי רוצה להקים טורבינה בשיתוף?
בן גוריון חלם על הפקת חשמל מהרוח. הבירוקרטיה מפריעה. הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות יצליח היכן שאחרים התקשו?
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
על איזה רוח דיבר בן גוריון? הרי כולם יודעים שאנחנו לא ממוקמים בצפון אירופה לדוגמה, היכן שנושבות רוחות חזקות במיוחד. ואמנם, אנחנו לא מחזיקים במשאב רוח כמו של דנמרק למשל, אך הרוחות הנושבות בישראל כל השנה חזקות מספיק על מנת להפיק חשמל באופן כלכלי במספר מקומות.
למעשה, במקומות האלה הכלכליות של אנרגיית הרוח גבוהה בהרבה מזו של ייצור חשמל מהשמש. לפני כחודש הוציאה הרשות לשרותים ציבוריים: חשמל (רגולטור החשמל הישראלי, הקובע את תעריף החשמל – ייצור וצריכה) תעריף לייצור חשמל מטורבינות רוח גדולות של 49 אגורות לקוט"ש (עם תוספת של 4 אגורות לקוט"ש למקימים ב-3 שנים הקרובות). 49 אגורות זה מספר נמוך בהרבה מהתעריפים לייצור חשמל מהשמש מתחנות גדולות, תעריף שנע בין 80-100 אגורות לקוט"ש לערך.
הסיבה פשוטה ונובעת מכמה סיבות: אנרגיית הרוח היא אנרגיית שמש מרוכזת. מקור הרוח בחימום לא שווה של פני כדור הארץ, והתוצאה של מערכת הזרימה המורכבת שנוצרת היא שישנם אזורים רבים בהם כמות האנרגיה ברוח גבוהה בהרבה מזו שבשמש; טורבינות הרוח הינן טכנולוגיה בשלה ומפותחת, עם ניסיון רב וייצור בהיקף גדול מה שהוריד את העלויות באופן דרסטי מאז תחילת הייצור בשנות ה-80.
אז לכל הרוחות, למה אנחנו לא רואים עוד טורבינות רוח בנוף ארצנו? למה אנחנו לא מתיישרים עם חזון בן גוריון? התשובה הקצרה היא בירוקרטיה. הבירוקרטיה הכרחית כשמדובר על פיתוח כל מתקן תשתית גדול, ובכלל, כל מה שיש לו השפעה על הסביבה והתושבים.
טורבינות רוח עונות על ההגדרה הזו, כמו תחנות סולאריות, טורבינות גז וכדומה. על מנת לייצר כמות רבה של חשמל מהרוח – והפוטנציאל בישראל מוערך כרגע באופן גס כ-2,000-10,000 מגאוואט הספק מותקן – נרצה להתקין כמות רבה של טורבינות רוח. זאת יש לעשות לאחר סקר השפעה נופי, סקר השפעה על בעלי כנף, פרסום התוכנית לציבור ושיתופו בהליך התכנוני. כל זאת נעשה בעולם בדרכים שונות, על ידי הגדרות המגיעות מהמחוקק, רק שאצלנו עדיין לא יצאו הנחיות כאלה.
הסיבה שחוות עסניה למשל, חוות הרוח היחידה בישראל – הקיימת מ-1991, לא החליפה את הטורבינות הישנות שבה עדיין, היא אותה בירוקרטיה. זהו אתר כלכלי מאוד ואתם יכולים להבין שהטכנולוגיה השתפרה מאוד ב-20 שנה האחרונות, ובעלי החווה רוצים מאוד להחליף את הטורבינות. אבל כל המועצות האזוריות בארץ מחכות להנחיות ממשרד הפנים לגבי הליכי התכנון לטורבינות בגדלים שונים, ובגולן אין יוצא מהכלל.
הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות קם במטרה לקדם את ניצול אנרגיית הרוח, השמש והתייעלות אנרגטית. הקואופרטיב מעונין להיות חלק מהקמה של חוות רוח בישראל. אנחנו רוצים לאפשר שיתוף התושבים (קהילה) המקומיים וכל מי שיראה את חוות הטורבינות בהשקעה בחוות הרוח, ובהליך התיכנוני של הקמת החווה/טורבינה.
לעומת זאת, הפרויקטים שאנו מקדמים, פרויקטים שאני מוביל יחד עם צוות מתנדבים של הקואופרטיב, הינם דוקא בתחום טורבינות הרוח הקטנות-בינוניות. אלו פרויקטים של הקמת טורבינות בתחום ה-15-50 קילוואט, תחת תעריף החשמל מהרוח המיועד לטורבינות קטנות שיצא בסוף 2009 (תמונה אופיינית בתחתית הקישור הזה, תמונות של תהליך ההקמה בפוסטר הזה).
מאז שיצא תעריף זה אגב, בקול תרועה עז של משרד התשתיות, הותקנו כמות מסחררת של 8.5 קילוואט בארץ. מספיק כדי לספק חשמל לבית שלם בישראל. למה אתם שואלים? כן, בירוקרטיה כמובן. או ליתר דיוק – החוסר שלה. אז אנחנו עובדים באי וודאות, כמו כל השוק, אך כבר יצרנו קשר עם כמה בעלי קרקע ואנו מתחילים לפתח קשרים עם התושבים באזור על מנת ליצור קואופרטיב מקומי, עסק-חברתי, שבשותפות עם הקואופרטיב לאנרגיות מתחדשות ישקיע בהקמת טורבינה או יותר בשטח מתאים. אנו עושים זאת כדי לקדם את ניצול אנרגיית הרוח בישראל ,לקדם את ההבנה של גודל בעיית האנרגיה, והגודל ההולם של פתרונות אנרגיה נקיים ומתחדשים – שרוח, יהיה חלק מהותי ממהם!
הכותב, חנן עינב-לוי, הוא יו"ר ועד המנהל של הקואופרטיב, ממיסדיו ופעיל ותיק בקידום התחום
◄לאתר הקואופרטיב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם