אחרי המאסר, זה הזמן להניח לפרשה

אלו שמאמינים בחפותו של קצב וגם אלו ששמחים לאידו צריכים להניח לפרשה ולאפשר לו לשלם את חובו לחברה. כפי שחתמו שופטי העליון את פסק דינם: "תם ונשלם"

נועם שרביט | 7/12/2011 12:26

תגיות: משה קצב

בבית הסוהר מעשיהו נסגר היום המעגל שנפתח ב-5 ביולי 2006. מעגל שנפתח בפגישה שבה נשיא המדינה, משה קצב התלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, על סחיטה. דווקא א' מבית הנשיא, שפתחה את תיבת הפנדורה, נותרה מחוץ לתמונה בשלב מוקדם יחסית, וזו רק דוגמה אחת להפתעות הבלתי פוסקות שסיפקה הפרשה.

כל כך הרבה תהפוכות וגלגולים - משפטיים ותקשורתיים - ידענו בפרשה, ובראשם העובדה שהמאשים הפך עד מהרה לנאשם ובהמשך לאנס מורשע. מי חזה לפני חמש שנים שכך יתגלגל התיק: חקירת המשטרה, ההחלטה להעמיד לדין, מופע האימים של קצב, פרישת פרופ' דוד ליבאי מייצוגו, ישיבות השימוע שבסופן גובש הסדר טיעון מפתיע שהסעיר את המדינה, החתימה על הסדר הטיעון שהביאה להתפטרות קצב מכס הנשיאות, הדיונים בבג"ץ נגד ההסדר והמצב האבסורדי שבו הפרקליטות נאלצה לחשוף את החורים בתיק, פניית הפרסה המטורפת של קצב כשביטל את ההסדר, השלמות החקירה בהן נערך עימות בין קצב לא' ממשרד התיירות, נאום האימים השני של קצב, הגשת כתב האישום החמור על אונס, ההרשעה והעונש שנלווה לה, הערעור לעליון, טענת ההגנה המפתיעה ליחסים בהסכמה, דחיית הערעור והבקשה למשפט חוזר.

מערכת אכיפת החוק הוכיחה שאכן כולם שווים בפני החוק. היא אמנם אינה חפה מטעויות, כמו זו שעשה מזוז בעצם גיבוש הסדר הטיעון, אך אלו נעשו בתום-לב. "מדינת ישראל נגד משה קצב" היתה כותרת המסמך המדהים שחשף מה התרחש בלשכות הנשיא ושר התיירות, וחשף דפוס פעולה מצמרר של האזרח מספר 1.

בית המשפט קבע שלאישה יש זכות לסמן קווים אדומים

בית המשפט העליון, בדחותו את הערעור, שב וקידש את עיקרון האוטונומיה של האישה והזכיר שלכל אישה זכות על גופה, ואיש אינו רשאי ליטול זאת ממנה. "לאישה יש זכות, בכל עת, לקבוע "קווים אדומים". גם אם היא קלת דעת, גם אם התנהגותה "מזמינה", גם אם היא מאוהבת באותו גבר והיה ביניהם רומן, אין זה חוסם את האפשרות להרשיע באונס אם הבעילה נעשתה שלא בהסכמתה המלאה.

קצב בוודאי מבכה שתי החלטות גורליות שקיבל, וכנראה הוכתבו לו בידי הכבוד העצמי: החזרה מהסדר הטיעון, וחוסר המסוגלות להודות שהיו יחסים בהסכמה. על טעויות, כידוע, משלמים.

אלא שלעיתים המחיר כבד מאוד.

כמעט חמש שנים וחצי חלפו מאז "פרשת קצב" פרצה לחיינו, ועדיין קשה לעכל שמי שהיה נשיא המדינה ייכלא היום למשך שנים מאחורי סורג ובריח, תחת התיוג של עבריין מין סדרתי. הביטוי "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" קיבל לפתע משמעות מוחשית יותר מתמיד.

שישה שופטים בשתי ערכאות הרשיעו פה-אחד את קצב, אך עדיין יש המאמינים בחפותו. מנגד, יש השמחים לאידו עם כניסתו היום לכלא. אלה גם אלה, צריכים להניח לפרשה ולאיש משה קצב ולאפשר לו לשלם את חובו לחברה. כפי שחתמו שופטי העליון את פסק דינם: "תם ונשלם".