תנו לתרנגולות לפרוש כנפיים
לא אשכנע אתכם להיות צמחונים. גם אם אינכם מעוניינים להימנע מאכילת בע"ח, הייתם מעדיפים שייגרם להם כמה שפחות סבל
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ומה לגבי אפרוחים? הקטנים המתוקים האלה, עם הפלומה הצהבהבה שפעם אהבנו ללטף, כשעוד היינו ילדים והחיות היו החברות הכי טובות שלנו, והתחננו לאמא שתיתן לנו לקחת הביתה אפרוח, כלב או גור חתולים ששמענו מיילל מתחת לחלון. כמה השתנינו מאז. היום אנחנו כל-כך ציניים ושבעים, נאטמים לעוולות שעלולות לשבש את שגרת ימינו.
כל-כך עייפים ועסוקים בדברים "חשובים". את האפרוחים הרחקנו מעלינו כאילו היו עוד אחד מצעצועי הילדות, שחמלה וחיבה כלפיהם הן רק העתקה של רגשות ויחסים "אמיתיים". המרחק הפיזי מהם מאפשר את ההרחקה הזאת: הרי אנחנו לא רואים כיצד בכל בוקר 15 אלף אפרוחים מתוקים נטחנים בעודם בחיים או נמעכים ונחנקים למוות, רק בגלל שהם זכרים ולא יגדלו להטיל ביצים.
רגע רגע, לפני שאתם נוטשים אותי כי אין לכם כוח לעוד צדקנית שתעשה לכם שחור על הבוקר - אני מבטיחה שלא אנסה לשכנע אתכם להיות צמחונים, אני רק רוצה לבקש מכם משהו פרקטי שבאמת יכול לעזור. כי אני מאמינה שגם אם אינכם מעוניינים להימנע מאכילת בעלי-חיים, הייתם מעדיפים שייגרם להם כמה שפחות סבל.
בעוד שאין דרך לסייע לאותם אפרוחים זכרים פרט להפחתה בצריכת הביצים, ישנה דרך להקל קצת על סבלן של אחיותיהם – 7 מיליון תרנגולות בשנה, המטילות את הביצים הנמכרות בישראל. אותן תרנגולות נכלאות, גדלות, מתנוונות ומתות בכלובי מתכת קטנטנים עם רצפת רשת אלכסונית. התרנגולות מצופפות זו לזו, ולעתים זו על זו, במשך שנתיים. הן נעשות תוקפניות, וכדי שלא יפצעו אחת את השנייה חותכים להן חלק מהמקור. חלקן סובלות מכאבים באכילה כל חייהן. אבל מה זה משנה שכואב להן לאכול, אם ממילא מרעיבים אותן למשך שבועיים כשתפוקת הביצים יורדת?
הכלובים הללו, "כלובי סוללה", נאסרו לשימוש בכל מדינות אירופה, ובקרוב גם ייאסרו בארצות הברית. גם הרעבת התרנגולות. חלק מהמדינות אף אסרו על חיתוך המקור, כי בלולי מעוף אין בו צורך: כשהתרנגולות יכולות לזוז הן גם רגועות יותר. הלולים שם לא הפכו לרשת בתי מלון לחיות, הם עדיין לולים תעשייתיים והתנאים בהם אפילו לא מתקרבים לאלו של בית כלא ממוצע. אבל הם עדיין פחות גרועים משמעותית מאשר מתקני העינויים הקיימים בישראל.
אפשר להיפטר מהכלובים האכזריים הללו גם בישראל, במיוחד כאשר ממילא מתכוון משרד החקלאות להקים בישראל לולים חדשים, ואף הקדיש לכך תקציב די נדיב – 350 מיליון שקל, מכספי המסים שלי ושלכם.
למרבה האבסורד, משרד החקלאות נאבק להעביר תקנות לחוק צער בעלי-חיים אשר נותנות הכשר חוקי ל"כלובי-סוללה". נדרשת מידה לא מבוטלת של חוצפה כדי לעגן כלובים זעירים והרעבת תרנגולות בחוק צער בעלי-חיים, וכולי תקווה שחברי הכנסת לא יתנו יד לסירוס החוק המרכזי שמגן על בעלי-חיים מהתעללות.
חשוב לי לומר לכם שיש מה לעשות: לחתום על העצומה של אנונימוס נגד הכלובים, לא לקנות ביצים שהוטלו בכלובי סבל (אלא ביצי חופש או ביצים אורגניות), להפיץ בפייסבוק סרטונים בנושא, להדביק סטיקר על האוטו, לתלות שלט מהמרפסת, לשלוח מיילים לחברי ועדת החינוך ולבקש שיתנגדו למהלך. המאבק הזה בעיצומו, והצלחתו תלויה בכם.
ביום שבת הקרוב יציינו בארץ ובעולם את יום זכויות בעלי החיים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם