כתבה בלי בשר: "ניצול החיות חייב להסתיים"
פמלה אנדרסון ומייק טייסון צמחוניים. אפילו אוזי אוסבורן הפסיק לנשנש עטלפים. היום הבינלאומי לזכויות בעלי חיים, שיצוין בשבת הקרובה, הוא הזדמנות טובה גם בשבילכם לעבור לטופו
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ואולם, פעילי הארגונים שמנסים לגרום לכם לנטוש את הסטייק, בתמיכתם של ידוענים שתורמים את שמם ואת זמנם לטובת המטרה, לא משלים את עצמם לרגע. הם יודעים שהמגמה הזאת עלולה להתגלות כמשהו זמני, טרנדי, ושמיליארדי בעלי חיים עדיין מומתים וסובלים בכל רגע נתון. "זה הרי נורא, מזעזע, הדרך שבה מגדלים עופות", אומר השחקן מאיר סוויסה, "לא סתם יצחק בשביס זינגר וישעיהו ליבוביץ' כינו את זה'שואה'. המצב מאד מתסכל, ואני חושב שהמעט שאפשר לעשות זה להעלות את המודעות לנושא הזה. שכל אחד יעשה משהו קטן".
המשהו הקטן שסוויסה מדבר עליו יקרה מחרתיים (שבת, 10.12), כשהארגונים ברחבי העולם יציינו, בשלל מיצגים והפגנות, את היום הבינלאומי לזכויות בעלי החיים. לראשונה מזה תקופה ארוכה נראה כי פעולות המחאה והמודעות זוכות לרוח גבית חזקה: ביל קלינטון, אלן דג'נרס, פמלה אנדרסון ומייק טייסון הפכו בשנים האחרונות לטבעונים, ולאחרונה הצטרף אליהם גם אוזי אוסבורן, שהבין, כנראה, שיש דברים מזינים יותר מראש של עטלף והודיע שהפך לצמחוני.
כשהאו"ם מוציא דוחות חריפים על הנזק האקולוגי שנגרם כתוצאה מייצור מזון מן החי, ואפילו אל גור, שהיה מגדל בקר בעברו, מעודד הפחתה של צריכת בשר, לכולם ברור שיש מספיק סיבות טובות לעבור לצמחונות גם בלי להיות אוהב חיות מושבע.
"אני חושבת שבאופן כללי יש התעוררות קטנה למקום האכפתי הזה", אומרת השחקנית לימור גולדשטיין, צמחונית מגיל 6. " אם לפני 15 שנה הייתי ציפור נדירה, אז היום השוליים הרבה יותר חודרים למרכז. אם פעם הירוקים נחשבו'ווירדוז', היום זה כבר מאוד מקובל וצמחונות היא חלק מהתופעה. זזנו ממקום מאוד אדיש ומאוד ציני למקום אחר".
ועדיין, על אף האופטימיות, מי שמקבל את הרושם של מהפכה אמיתית בתנועה עלול לטעות. הליכי החקיקה שנועדו להקל על מצב בעלי החיים הם הליכים ארוכים, מייגעים ותלויים במאבקים של עמותות דלות תקציב מול לובי של תעשיות עשירות. בשטח, המצב עדיין קשה. "צריך להבין באיזה סדר גודל של ניצול מדובר, והוא חייב להסתיים", אומר ארז קצב, פעיל בעמותת "אנונימוס".
"כשמדברים על רווחה לבעלי החיים, מדברים מקסימום על לא לדחוס אותם על רשת פוצעת כל החיים ולתת להם מרחב מינימלי שיאפשר להם קצת לפרוס כנפיים או להסתובב. מדברים, בעצם, על תנאים גרועים מצינוק בתור מה שיש לשאוף אליו. כשמדברים על'המתה הו מאנית' של אפרוחים, מתכוונים לכך שיהיה, אולי, פחות אכזרי לזרוק אותם חיים למכונת טחינה או חשמול, במקום להפקיר אותם למות מקור בפחי אשפה".
איך ניתן להסביר את ההשלמה האנושית עם האכזריות הזו? גולדשטיין סבורה שמדובר בהדחקה. "אנחנו, בני האדם, פשוט מעדיפים לא לדעת על כל מיני עוולות", היא אומרת, "הידיעה עליהן גורמת לאי נוחות גדולה ואפילו לתחושה של חוסר אונים, אז נאחזים בזה ש'אין מה לעשות'. בעבר, כשביקשתי מבעלי שיצפה בתיעוד של מה שקורה במשחתות, הוא פשוט סירב לראות, כי זה היה הורס לו את ההנאה מהבשר. הרי זו אינפורמציה איומה ונוראה. מה שכן, עכשיו הוא כבר צמחוני".
ההדחקה והדרך שבה בעלי החיים נתפסים היא לא רק מנת חלקם של הצרכנים, אלא גם של היצרנים. "פעם נסעתי לכנסת להפגנה נגד פיטום אווזים", מספר קצב. "וכשהגעתי ראיתי שרוב המפגינים שם הם אנשים מבוגרים ושקטים. אחד מהם אפילו הביא לי לטעום כבד אווז. בנקודה זו הבנתי איפה אני נמצא ואמרתי לעצמי 'יו, איזה אידיוט אני! אני בהפגנה ההפוכה, של המפטמים, בעד הפיטום'.
"אבל השהות שלי שם יצרה הזדמנות לדבר איתם, אז שמעתי אותם, הקשבתי להם, וראיתי שהם בכלל לא טוענים שהאווזים לא סובלים, או שאין עינוי בלדחוף צינור מתכת בכוח לגרון שלהם ולנפח להם את הכבד פי 10. הם בסך הכל אמרו 'אתה לא מבין, האווז נועד בשביל שיפטמו אותו'. ברגע הזה הבנתי שאני מבין. אני מבין טוב מאוד שאווז, כמו כל בעל חיים לא'נועד' שמישהו יפתח בו מחלה שתגרום למערכת העיכול שלו להתבקע".
"ב-1985 ראיתי כתבה על האופן שבו הורגים כלבים חסרי בית באקדח מסמרים", מספרת אתי אלטמן, מייסדת "תנו לחיות לחיות". "כעקרת בית שלא נחשפה לדברים האלה עד אז, הזדעזעתי והחלטתי לשנות את המצב של בעלי החיים בישראל. בעיני, בעלי החיים הם חסרי הישע שזקוקים לעזרה יותר מכל. לבני אדם יש הרבה גופים וארגונים ולשכות שעוזרים, גם אם לא מספיק, אבל לחיות אין עזרה כלל". אלטמן מתרעמת על כך ש"אין תקציב רציני לעיקור ולסירוס של חתולי רחוב ושל כלבים".
"מייאש אותי גם לראות את הכלובים האיומים של התרנגולות", היא אומרת, "כשבעולם עוברים לשיטות בלי כלובים".
הבעיה היא שהצמחוניים והטבעונים הם עדיין מיעוט זניח למדי באוכלוסייה. "מייאש אותי שאני טבעוני כבר שש שנים וזה לא השפיע על אף אחד מהמשפחה שלי", אומר קצב. "הם אפילו לא קונים ביצי חופש. כלום. אם אנשים שכל כך קרובים אליי נחשפים לזוועות של תעשיית הבשר ממני באופן אישי לא משנים את התנהגותם, איך הציבור הרחב ישנה אותו?".
זו בדיוק מטרתו של היום הבינלאומי לזכויות בעלי חיים: העלאת המודעות. "אני בדרך לצמחונות בזכות הבת שלי, שהכניסה אותי לנושא הזה", מספר סוויסה, "זה נותן משהו גם לי וגם לה. אני מרגיש שאני שותף לרעיון דון קישוטי. הרי האלימות מתחילה בחיות ונגמרת בבני אדם. יום המודעות הזה הוא חשוב ואין לי פה שום מטרת פרסום. להיפך: אני משתמש בשם שלי כדי לקדם רעיון שהוא נאור בעיני".
"יש המון דברים שאפשר לעשות", מוסיפה גולדשטיין. "כמו למשל לתמוך בעצומות שיקראו למשרד החקלאות לשפר את תנאי כליאת התרנגולות. זה יאפשר להקל במעט על השואה שעוברות מיליוני תרנגולות. אני חושבת גם שידוענים יכולים להתגייס יותר. אני כן רואה שמביאים מפורסמים לימי אימוץ לכלבים, ואני, באופן אישי, הייתי חלק מקמפיין נגד פרוות. זה עדיין קיים, אבל היה יכול להיות הרבה-הרבה יותר".
"אני מציע לכולם לצפות בהרצאה של גארי יורופסקי ולשתף אותה עם חברים", אומר פעיל זכויות בעלי החיים אורי לורבר, "זה הנאום הכי טוב ששמעתי מעודי. לא פלא שההרצאה הזאת השפיעה על חייהם של כל כך הרבה אנשים. לכו לשוק או לחנות טבע וקנו מאכל או חומר גלם מהצומח שבחיים לא ניסיתם", ממליץ קצב. "סייטן, טופו, אזוקי. נסו לאכול את זה. אתם אולי תרוויחו תענוג קולינרי, אבל מה שבטוח זה שבעלי החיים ירוויחו חיי סבל שלמים שייחסכו מהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם