לחשוף את הסודות בקרח של גרינלנד
מדענים חוקרים את שכבות הקרח של האי הקפוא כדי להבין כיצד הן משתנות ומדוע הן נמסות. המידע יסייע ללמוד יותר על שינויי האקלים בכדור הארץ
מדענים אספו מידע רב ועשיר מהקרח בגרינלנד. המידע סיפק להם פרטים על אקלימים שהתרחשו לפני יותר ממאה אלף שנה, כולל טמפרטורות, משקעים, כיסוי עננים ואירועים חריגים כמו התפרצויות געשיות שהותירו עקבות של אפר.
"ככל שנדע יותר על העבר, כך נוכל לחזות שינויי אקלים בעתיד", אמר טרוור פופ, חוקר אקלים מאוניברסיטת קופנהגן. "גרינלנד היא המקום הטוב ביותר כדי להתנסות בתהליכים ממקור ראשון. מישהו אמר לי פעם שזה המקום שבו הגומי פוגש את הכביש בכל הנוגע ללימוד שינויי האקלים".
אחד הארגונים הבולטים בחקר האזור, מכון אלפרד וגנר למקחר קטבים וימים (AWI) הגרמני, אפשר לסי-אן-אן הצצה לתוך משימה בקוטב, המציגה את אחד ממטוסי המחקר המתקדמים ביותר - "פולאר 6".
"מדובר במשימה בעלת שני יעדים", אמר דניאל סטיינהג', גיאופיזיקאי שמוביל את המיזם. "מצד אחד, אנחנו מטיסים משימות מכ"ם מעל הקרח כדי לחדור את מאה עד מאתיים המטרים הראשונים. אז אנחנו ננחת בכמה מהמקומות לאורך נתיב הטיסה כדי לקדוח בקרח הרדוד ולהשיג תוצאות נוספות".
מטרת המשימה הייתה לפתח שיטה טובה יותר למיפוי של השכבות העליונות של שכבת הקרח הארקטי של גרינלנד (בערך 150 מטר מתחת לקרקע), זאת על מנת לשפר את המודלים לתצפיות האקלימיות. בעזרת אלו, יתאפשרו תחזיות של התפתחויות עתידיות בטמפרטורות, ומשקעים, ולאסוף מידע על המסת קרחונים.
המחקר הפך לדחוף יותר אחרי התגברות באירועי מזג אוויר חריגים כמו הוריקנים שהעלו את השאלה כיצד המסת הקרחונים העולמית תורמת לתופעת מזג האוויר הזו.
ספ קיפסטול, חוקר קרחונים ב-AWI, אומר שמדענים אינם בטוחים לגבי השפעתם של בני האדם על שינויי האקלים, אך למפעלים ולחומרי הלוואי שהם מייצרים ללא ספק יש השפעה. "אנחנו עושים כל כך הרבה שמשהו חייב לגרום לשינוי, אך אנו לא יודעים מה הוא אותו השינוי וכמה הוא חמור. לכן אנחנו מנסים לשפר מודלי אקלים“, הסביר קיפסטול.
המשימה של AWI לקוטב תבחן ותשפר מודלים של איסוף נתונים על המסת קרחונים. אחרי שבוע שבו ציידו את ה"פולאר 6" באנטנות ובתוכנות מחשב מתקדמות, יצאו החוקרים לבסיס צבאי אמריקאי לשעבר בגרינלנד שבו מתגוררים כ-600 בני אדם ובו נמצא מסלול הנחיתה הארוך ביותר על האי.
ה"פולאר 6" הוא כלי טייס מיוחד במינו. שלדת המטוס לקוחה מהדקוטה DC-3, מטוס בו השתמשו צבא ארה"ב וצבאות נוספים במלחמת העולם השנייה וגם אחריה, על מנת להעביר מטענים. למרות שה"פולאר 6" עשוי להראות כמו כלי טייס ישן, הוא למעשה מצויד במנועים ובמערכות בקרה מתקדמות ביותר, דבר ההופך אותו לשווה ערך לכל מטוס מודרני אחר.
חלקה הראשון של המשימה כלל סקירה של האזור בעזרת רדארים עד לאמצע מעטה הקרח. אחרי טיסה מעל חלק מהפיורדים הקסומים בעולם, הגיע ה"פולאר 6" לקרחונים בשולי עומק השטח של גרינלנד. לקח למטוס עוד שעתיים להגיע לאזור הסריקה.
הקרח פה הוא כמו משטחי המלח בנבאדה, אין גבעות או עמקים, אין סימנים כלשהם, ולכן קשה מאד לטייסים להבחין בין העננים לבין הקרקע. "התנאים הקיצוניים שבהם אנחנו פועלים אינם משהו שאפשר ללמד", אמר קפטן אריק בנגטסון מ"פולאר 6", בעת שניווט בין משטחי הקרח. "צריך להיות מנוסה בטיסה בתנאים האלה ואתה תמיד שם לב למזג האוויר כי הוא משתנה מהר מאד".
אחרי שלוש שעות באוויר החל סטיינהייג' לתפעל את המחשבים והמכ"מים. "המכ"ם חודש לעומק של 150 עד 200 מטר בקרח", אמר סטיינהייג', בעת שעקב אחרי כמה מסכים במטוס. "המידע המועיל ביותר מגיע מעומק של 100 עד 120 מטר, ואחרי זה הוא משתבש, אבל המידע מהעומקים האלה מועיל".
המידע שאוספים המכ"מים של ה"פולאר 6" הוא חלק מהניסיון למפות תנאים בשכבות העליונות של מעטה הקרח. הקרח בשכבות אלו מורכב משלג דחוס אשר ירד בגרינלנד בעבר והתהדק במהלך שנים רבות תוך צבירת משקעים נוספים שירדו עליו. שכבות הקרח יוצרות מעין טבעות עצים כך שכל שכבה מייצגת תקופה מסויימת ומרמזת על תנאי אקלים באותו הזמן.
"אם נוכל להבין את העבר ולאסוף נתונים עליו, נוכל להריץ אותם בתוכנות מחשב ולהתקדם ולנסות לצפות איך ישתנה האקלים בעתיד", אצר סטיינהייג'. "הבעיה היא שבכל פעם שאנחנו אוספים מידע חדש, ישנן בנוסף שאלות חדשות. יש כל כך הרבה משתנים המשפיעים על האקלים העולמי - דבר המקשה משמעותית על תחזית של איך הוא ישתנה בעתיד".
אבל כל פיסת אינפורמציה גם עונה על שאלות קודמות בנוגע להתפתחות האקלים.
החלק השני של המשימה של AWI כלל שימוש במקדח כבד אשר המדענים העמיסו על המטוס והנחיתו באמצע מעטה הקרח על מגלשיים על מנת לקדוח אל ליבת הקרחון. מדובר בשיטה ייחודית, מאחר שהעברת המקדח נעשתה בעיקר באמצעות אמצעי תחבורה מיוחדים ניידים שונים. בעזרת היכולות של ה"פולאר 6", משימה זו נעשתה פשוטה מהרגיל.
ספ קיפסטול מפקח על פעולת הקידוח, והוא מביא 30 שנות ניסיון לשטח. אחרי נחיתה קשה על הקרח בלבה של גרינלנד, קיפסטול וצוותו מקימים את המקדח ומתחילים לעבוד.
הליבות אשר שלפו המדענים מן הקרח יעברו ניתוחים מדעיים במעבדות בחודשים שאחרי סיום המשימה, אך כבר בשעת החפירה ניצל קיפטסול את ניסיונו כדי להראות סימנים שמצביעים על כך שעברו על האזור עונות קיץ חמות במיוחד בשנים האחרונות.
"על הקרח ניתן להבחין בשכבות אשר נמסו," אמר קיפסטול. "הן בולטות במיוחד, ובחורים שכבר קדחו פה ב-30 השנים האחרונות, לא זוכרים שכבות כה בולטות. המסת השכבות מעידה כי עונות הקיץ היו חמות במיוחד בשנים האחרונות, כך ששכבת הקרח נמסה ואז קפאה שוב במהלך החורף".
ההערכה הראשונית הזו נשענת גם על נתונים שאספה נאס"א מלווייןמעקב הקרח שלה. סוכנות החלל תיעדה המסה חסרת תקדים בקוטב הצפוני בקיץ האחרון, שכ-97 אחוז בערך מהקרח היבשתי הראה סימני סיכון. בשנים רגילות, בערך 50 אחוז ממעטה הקרח מתחילים להפשיר בתקופה זו. ניתן לזהות את התהליך מהאוויר בעת ש"פולאר 6" טס מעל גרינלנד - אגמי מים כחולים וצלולים מקרחונים שנמסו גדלים תחת השמש הקיצית של הקוטב הצפוני.
קיפסטול ויתר החוקרים בילו שבע שעות בקידוח המעטה. העבודה נעשתה בשעות הלילה מכיוון שבמשך היום הקרחונים מפשירים כך שהמשטח רך מידי ואי אפשר לקדוח – עוד הוכחה לעלייה בטמפרטורות.
בדומה למרבית המדענים, קיפסטול אינו מוכן לשער כמה בני האדם תורמים למגמה זו, אך הוא כן מודה כי האנושות לוקחת סיכון גדול. "אנחנו עורכים ניסוי עם כוכב הלכת שלנו ואין לנו מושג מה יהיו התוצאות. כל מה שביכולתנו לעשות הוא לנסות ולצפות את ההשפעה, אך יש כל כך הרבה משתנים בסבביה שהופכים תהליך זה למורכב", אמר.
הדיון על שינויי אקלים טעון פוליטית ולכן קשה לגבש אינפורמציה אובייקטיבית. בקצרה, חוקרי אקלים יאשרו את העובדות הבאות: כדור הארץ הפך חם יותר. טמפרטורות עולות דרמטית מאז המהפכה התעשייתית, אך עדיין לא ברור אם ואיך בני האדם משפיעים על התחממות כדור הארץ מכיוון שהיו גם בעבר תקופות חמות יותר ואחרות קרות יותר. עלייה בטמפרטורות והמסת קרח יובילו לעלייה בגובה פני הים ועלולים לגרום למזג אוויר קיצוני יותר ולעיתים תכופות יותר.
מעט מאוד ברור בחקר האקלים כיום ומשימות כמו זו של מכון אלפרד וגנר למחקר קטבים וימים בגרינלנד, מנסות לשפר ולהוסיף לנתונים הקיים על מנת ליצור תמונה מדויקת יותר של עתיד כדור הארץ שלנו. התצפיות שלהם הופכות מדויקות יותר עם כל משלחת, אך כל משימה גם רוקמת שאלות חדשות, שעשורים שלמים יידרשו כדי לענות עליהן.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר רשת CNN
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם