חנוך דאון: למה דאום רוצה לסגור את החינוכית?
"דאומיזם" הוא תופעה פסולה שבה איש תקשורת המקורב לשלטון קורא לסגור כלי תקשורת אחר - ובוגד בקבוצה שממנה בא
חנוך דאום, למה הוא רוצה לסגור את החינוכית? צילום: איציק בירן
וממש לא ברור על מה הוא מדבר. אה, על הקטע הזניח שבו התבקשה תחקירנית ב"ערב חדש" לינוק באמצעות קשית מאיזשהו מתקן חליבה שחובר לעטין עז או משהו כזה כדי להדגים משהו. ועל זה מתנצלים פה כאילו מי יודע מה. ואף אחד לא מתנצל על כך שאפשרו בכלל בכנס העיתונות דיבור ירוד, מעליב וחסר שחר כל כך כמו דיבורו של דאום. והרי מישהו הזמין אותו.
לעצם העניין: עם טיפוסים כמוהו, כשלא ברור אם הוא הלוחש על אוזנו של ידידו נתניהו או שראש הממשלה לוחש על אוזנו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בטווח זמן מיידי בלי כמה ממרכזי התרבות שלנו; בלי רשות השידור, בלי החינוכית, בלי ערוץ .10 עם דיאטת כאסח של "האח הגדול" בקשת פעמיים בשבוע, פלוס כל הקדימונים שיתפרסו על שאר משדרי קשת - ועם דמויות בסגנון ג'קי מנחם, אלירז שדה וליהיא גרינר הרי זה מה שהנפיק לנו "האח הגדול" בעונותיו האחרונות. וזוהי חזות מדכאת למדי. שפרה כבר לא כאן.
בואו נבין רגע מה זה להיות בלי רשות השידור, שהדאומיזם התוקפני מבקש לסגור זה להיות, למשל, בלי גאולה אבן הדעתנית והחריפה של השעה שש בערב (למה העבירו אותה אגב מהשעה שבע? לא מגיעה למבוגרים בינינו אלטרנטיבה ל"גיא פינס?" ואני לא מתכוון לכדורגל שתפס את מקומה של גאולה אבן בערוץ 1 בשעה זו).
זה להיות בלי איילה חסון המעולה של ימי שישי בערב (אה, שכחתי. דאום הוא חובש כיפה. הוא לא רואה טלוויזיה בשבת). זה להיות בלי יעקב אחימאיר ו"רואים עולם" הקלאסי שלו. זה להיות בלי "גלובוס" האנין והמשכיל של דודו ויצטום ואורן נהרי. זה להיות בלי "פוליטיקה" התוססת והמעולה לפעמים. ובלי "מבט שני" ובלי "הסיפור האמיתי" ובלי תוכניות תרבות אנינות כמו "דיוקן" של אלדד זיו. ובלי תוכניות יהדות ייחודיות כמו "פרשת השבוע" עם דב אלבוים או "הבית היהודי" של מוצ"ש ובלי "מבט" של מרב מילר וינון מגל.
נכון, תמיד יש סיכוי שנזפזפ ל"רואים עולם" ונמצא שם כדורגל או כדורסל (וזה רע מאוד בעיניי, עדיף היה למתג את ערוץ 1 כערוץ איכות נטול ספורט המוני), אבל עדיין ערוץ 1 הוא במיטבו ערוץ למבוגרים, בשעה שערוץ 2 ו10- פונים בעצם במידה רבה
לקהל הילדים עם תוכניות כמו "הישרדות" ו"בית ספר למוזיקה." גם החינוכית מציעה לנו כמה וכמה משדרים עצמאיים שאין להם תחליף, מ"תיק תקשורת" עם עמנואל רוזן, דרך תוכנית הראיונות המלוטשת והמבודחת של עינב גלילי ועד לתוכניות הילדים הקלאסיות ("פרפר נחמד" ו"רחוב סומסום," שעדיין אין טובות מהן).
כל זה עוד לפני שאנחנו מדברים בכלל על הרדיו, על כל רשתותיו המקצועניות. רשת ב' עם משדרי החדשות האיכותיים שלה, רשת ג' הנפלאה עם השירים העבריים (תשמעו, למשל, את תוכניתה המקסימה של תלמה אליגון על השירים והסיפורים מאחורי השירים), ורשת מסורת ורשת א' (עם תוכנית ספרות נדירה ומצוינת שעורכת הדסה וולמן). ואת כל זה רוצה חנוך דאום להכרית ולעשות את זה תוך כדי ביזוי. יסלח לו אלוהים. כי אני לא סולח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם