חרדים לפריפרייה
בעוד הממשלה מושכת את ידה מהחינוך בפריפריה, תנועות חרדיות מבססות את כוחן בקרב האוכלוסייה המוחלשת. התוצאה: הפריפריה נעשית קיצונית ומרוחקת עוד יותר
כ-30% מהתלמידים בישראל, לומדים במוסדות תורניים. כאשר הנתונים מצביעים על גידול חד במספר התלמידים בצהרונים ובמערכת של 'מעיין החינוך התורני', בייחוד בפריפריה, בה מושקעים מירב המאמצים.
המציאות הישראלית, היא מרדף בלתי נלאה. מרדף אחרי המשכנתא וניסיון לכסות את המינוס בבנק, כשבין לבין ההורים מבקשים לתת חינוך מעשיר לילדיהם, בתקווה לשבור את מעגל הקסמים, ולהעניק להם חיי רווחה טובים יותר. בשכבות החלשות המצב גרוע הרבה יותר.
מול אוזלת היד של משרדי הרווחה והחינוך, במתן עזרה לתושבים, עומד מערך שלם ומאורגן של תנועות חרדיות הממלאות את החלל הריק. להורה בפריפריה מאוד כדאי לשלוח את ילדיו לגנים וצהרונים שעלותם זולה מאוד, ובהמשך לבתי ספר תורניים. מה עוד, שהוא זוכה להסעות, סיוע חברתי ולעיתים אף הומניטארי כמו מזון וביגוד. לכן אין פלא, שיתמוך בתנועות החרדיות ובעיקר במפלגת ש"ס, הפועלת בשכונות ובערי הפריפריה.
אך הבעייתיות בדבר, היא שמערך הלימוד החרדי ברובו הגדול, לא מכיל בתוכו לימודי ליבה, ואינו מעודד שירות צבאי. הצעירים מהפריפריה לא זוכים לרכוש ידע מעשי ובסיסי כדי להשתלב במשק הישראלי, וכתוצאה מכך, שיעורי האבטלה שבין כה וכה נמוכים, רק גדלים. השכונות והפריפריה לא רק שלא ישתלבו במערך הכלכלי-חברתי בשיראל,
תסתכלו על מצרים
פעילות של תנועות דתיות רדיקליות, בקרב אוכלוסיות חלשות איננה תופעה חדשה. התחזקותה של תנועת האחים המוסלמים בעולם הערבי, ובפרט במצרים היא בזכות פעילות ה'דעוה'. הכוונה היא למתן שירותים סוציאליים, סיוע במזון וחינוך מוזל, שמעניקה התנועה לאזרחים מיעוטי היכולת. כך היא מושכת אליה קהל ותמיכה, אותו היא מתרגמת להצבעות בבחירות המקומיות ובהתאמה בבחירות הכלליות.
לפני כשנה איש לא האמין שהתנועה תזכה בבחירות ותנהיג את בירת העולם הערבי. איש, מלבד האחים המוסלמים, שדגלו בעיקרון ה'צבר' (סבלנות) ובתמיכת העם קנו את עולמם.
בפריפריה בישראל, יושבת אוכלוסייה שברובה חשה זיקה למסורת ולדת. במצב של אין-אונות מצד המוסדות, מקור הזהות היחידי שמעניק מחסה ואוזן קשבת הוא פעילות התנועות החרדיות. ולראייה, שיעורי ההצבעה לש"ס בשנים האחרונות גדלו בעיקר בערים כמו: חדרה, באר שבע, טבריה, מגדל העמק, נהרייה, וקריית גת. בבית שמש, לדוגמה, ראש העיר המכהן הוא ממפלגת ש"ס.
אך ש"ס אינה הבעיה. הרי היא עצמה יצור כלאיים, שנוצר בעקבות האפליה העדתית. כדי להשתלב באורח החיים הדתי, היה עליה לאמץ את הקיצוניות החרדית ואת קוד הלבוש הליטאי, שכלל לא היה קיים בקרב יהודים מארצות ערב והאסלאם.
נושאת האשמה העיקרית לקיצוניות החרדית, היא דווקא ממשלת ישראל. שני כובעים חובשת ישראל: יהודית ודמוקרטית. גל החוקים האחרונים ישראל הוכיח שדמוקרטית היא עדיין לא. אך יש לומר, גם לא כל כך יהודית.
כיהודי שומר מסורת אני מודע למצב העגום של היהדות בישראל. הפסיפס היהודי לרבדיו וגווניו, נחסך מהתלמיד הישראלי, בתי הכנסת הציבוריים על סף כליה, ומנעד האמונה בישראל נע בין חרדיות קיצונית, לבורות חילונית מוחלטת בערכיי היהדות.
אמונה היא דבר נפלא, אך חשובה יותר היא המנהיגות שמובילה אותה. ללא השכלה רחבה, ובלי מתינות ושזירה של אורח חיים משותף לכלל האוכלוסייה, כמו צבא, הפריפריה רק תלך ותתרחק עוד יותר משאר מדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם