שומרי הסף
יש לא מעט פתרונות יצירתיים לטיפול בשוק הרווי של עורכי הדין. להכשיל אותם בכוונה ובמקביל לקונן על זילות המקצוע אינם הדרך
בחינת הלשכה היא המשוכה האחרונה לאחר השלמת תואר במשפטים ושנת התמחות. רוב הנבחנים מקדישים בין חודשיים לשלושה חודשים של למידה אינטנסיבית ושינון סעיפי חוק לקראת הבחינה, ואף משלמים אלפי שקלים עבור השתתפות בקורסי הכנה. כל זאת כדי לשבת שלוש שעות וחצי מול שאלון רב ברירה קנטרני שבודק זיכרון מדויק של סעיפי חקיקה וחריגי חריגים שלהם.
את הבחינה הזאת, כבר הצהירו עורכי דין בכירים, שופטים ואפילו נציגי לשכת עורכי הדין, גם הם לא יכולים לעבור זה כמובן לא מעמיד בסימן שאלה את מקצועיותם בתחום, מכיוון שבשונה מפרופסיות אחרות, דיון משפטי מתנהל כאשר ספרי החוק ופסקי הדין פתוחים. אין שום צורך לזכור בעל-פה את ספר החוקים של מדינת ישראל כדי לייצג לקוח כיאות או כדי לפסוק נכון ובהגינות.
למרות זאת, ואף שבכירים שונים במערכת החוק כבר הצהירו שהבחינה אינה ראויה, ממשיכה לשכת עורכי הדין להעמיד בפני הנבחנים בחינות קשות יותר ויותר כדי לעצור את השיטפון של עורכי הדין המוסמכים בכל שנה. המטרה נכונה, אך הדרך איננה ראויה.
נכון שיש כאן יותר מדי עורכי דין, ונכון שהצפת המקצוע מובילה להוזלתו, לירידת ערכו ורמתו ולפגיעה במערכת המשפט כולה. אבל להכשיל את הנבחנים בכוונה זהו זלזול בוטה בדרך שעברו ובמקצוע עצמו.
בשנים האחרונות הבחינות הופכות קשות יותר ויותר ובבחינה שהתקיימה לפני כחודשיים נכשלו כמעט חצי מהנבחנים. בלשכת עורכי הדין תולים בשנים האחרונות את האשם ברקע האקדמי של הנבחנים. נכון שלעתים קרובות הוא חסר וירוד, אבל זה לא מתבטא בבחינה.
גם חמור, אם ישנן מספיק זמן, יוכל לצלוח את הבחינה. אין כל היגיון מקצועי בשינון הזה, שנשכח שעתיים אחרי הבחינה, וממילא היכולת והידע האקדמי של הנבחנים אינם באים לידי ביטוי בפתרון הבחינה כפי שהיא מנוסחת כיום.
יותר מכך רבים מהסטודנטים המצטיינים בפקולטות הטובות ביותר, שהתמחו במשרדים המצליחים ביותר אצל שופטים עליונים ובפרקליטות - נכשלים בבחינה מתוך לחץ או כי לא היו בידיהם די מזומנים לקורס הכנה.
נכון שישנה בעיה בלימודי המשפטים בחלק מן המוסדות. במהלך התואר שעשיתי באחת המכללות, הרגשתי כי כל מי שמעוניין ויכול היה לשלם - התקבל ללימודים, וכי הוכשרנו בעיקר כדי לעבור מבחנים ולסיים את התואר קיבלנו את מרב ההקלות שהמוסד יכול היה לתת. כשהתכוננתי לבחינות במהלך הלימודים וניסיתי לפתור בחינות של מוסדות אחרים, גיליתי שחסר לי ידע רב, שכלל לא הוזכר בכיתה.
על הפער בין הכלים האקדמיים שמקבלים הסטודנטים במשפטים אמורה לגשר ההתמחות. כולם בסופו של דבר מתמודדים עם אותן בעיות משפטיות באותם אולמות של בתי משפט, אבל אין ספק שזה לא מספיק.
כדי לפתור את חוסר השוויון האקדמי אפשר, למשל, לחבר בחינות ארציות שוות לכל המוסדות בכל תחום לימודים (חוזים, קניין, משפט חוקתי וכו'). אפשר להגיע להסכמה עם המועצה להשכלה גבוהה על הגברת הפיקוח על הפקולטות למשפטים. אפשר אפילו להגדיר בחינת סיום אקדמית, מעשית, שווה ברמתה, שתיבדק על ידי מרצים מכמה מוסדות. אפשר למצוא פתרונות שישמרו על המקצוע, יעלו את רמת הלימודים ובד בבד את רמת הסטודנטים המסיימים.
אבל בינתיים בוחרים שומרי הסף של המקצוע בדרך הקלה, המזלזלת והפוגענית של הבחינה הנוכחית וממשיכים להתלונן על זילות המקצוע.
הכותבת היא עורכת דין ועיתונאית בגל"צ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם