הצהרה מהדהדת
מינויו של תא"ל ניצן אלון דווקא לפיקוד מרכז הוא אמירה ברורה ונחוצה שהקיצונים לא יקבעו לצה"ל מי יפקד ואיפה
ההחלטה למנותו דווקא לאלוף פיקוד מרכז היא הצהרה של ממש מצדם של שר הביטחון והרמטכ"ל. העיתוי שלה, בסיומו של שבוע פרעות בשטחים, עושה את ההצהרה הזו למהדהדת. והנה משהו שמדגיש את העניין עוד יותר: שעות ספורות לפני המינוי אלון לא ידע שיתמנה לאלוף פיקוד מרכז, ויש רגליים לסברה שהמינוי הוחלט בין ברק לגנץ ביממה האחרונה.
כמפקד הקודם של אוגדת איו"ש, היה אלון המטרה המועדפת של פורעי הסדר בשנה האחרונה, והקצין הראשון שהשתמש בגלוי בביטוי "טרור יהודי". הוא גם קשר בין פעולות "תג מחיר" לבין מעשי טרור של פלסטינים שבאו אחריהם.
אפילו ההנהגה הממוסדת של המתנחלים ביקרה אותו לא אחת, בלי קשר לניסיונות של הקיצוניים להגיע לביתו. מינויו דווקא לפיקוד מרכז הוא אמירה ברורה ונחוצה שהקיצונים לא יקבעו לצה"ל מי יפקד ואיפה.
בהקשר זה אי אפשר שלא להיזכר בלחצים שהופעלו כדי למנוע את מינויו של י', מועמדו של יובל דיסקין ליורשו בשב"כ. בצה"ל, הודיעו ברק וגנץ אתמול, זה לא יעבור.
אלון הוא קצין איו"ש מנוסה ושירת קודם גם כמפקד חטיבת עציון. הוא מכיר את השטח, בקי מאין כמוהו ברגישויות שבו, הוכיח שמירה על יושרה מקצועית והכין היטב את הכוח לאירועי ספטמבר האחרון. לא פחות מהמינוי הספציפי חשובה הצטרפותו למטכ"ל, שם הוא צפוי להיות בולט גם כאלוף צעיר.
גם המינויים האחרים שעליהם הוכרז אתמול מעניינים. נועם תיבון, שקדם לאלון באיו"ש, היה קורבן לא פחות ממנו לאותו סוג של הטרדות, כולל רמיזות על נטייתם הפוליטית של בני משפחתו. קידומו לאלוף, אחרי זמן לא מועט בעמדת המתנה, הוא ראוי בהחלט.
אבל ראוי גם לשאול בנוגע לתפקיד שנבחר לו: תיבון, שגדל בסיירת מטכ"ל, עבר אחר כך לצנחנים ופיקד על חטיבת הנח"ל, לא פיקד על שום מסגרת גדולה בחזית הצפון ולא על אוגדת שריון
תפקיד מפקד הגיס בלבנון הוא ספציפי לשעת חירום ומצריך ידע רב בזירת לחימה שאין דומה לה בצה"ל. צה"ל כבר חווה על בשרו את משמעותם של קצינים מצטיינים, שלא הכירו את רזיה של הגזרה הזו על בוריים. גנץ גם דחה לאחרונה את הרעיון למנות לסגן מפקד הגיס הזה קצין מנוסה כמו תא"ל (מיל') צ'יקו תמיר.
צריך לקוות שתיבון יקדיש כל דקה מזמנו ללימוד הזירה הזו - ושיהיה לו זמן ללמוד. גם היותם של שני המצטרפים החדשים למטכ"ל בוגרי פיקוד המרכז ואמ"ן, וחסרים ניסיון צפוני של ממש, אינה מחזקת את יכולותיו של המטה הכללי בזירת הלחימה המשמעותית מכולן.
שי אביטל חוזר לצה"ל אחרי עשור, לתפקיד שלא היה קיים קודם. אביטל היה מפקד סיירת מטכ"ל וראש מטה פיקוד הצפון, ואמור להקים גוף חדש, שצה"ל מתחבט בו זמן רב וטרם הצליח להעמיד אותו כראוי.
משימתו של אביטל תהיה להכניס בו תוכן: צריך לקוות שקיבל משר הביטחון ומהרמטכ"ל רוח גבית והבטחה לגיבוי של ממש, שכן הניסיון מעיד שגופים חדשים קמים בצה"ל בקושי, ומול רוח נגדית חזקה של הגופים הקיימים.