השנים שלי בעיראק: כתב CNN נפרד

מייקל הולמס התלווה לכוחות האמריקאיים שפלשו לעיראק ב-2003. כעת, לרגל סיום המלחמה, הוא נזכר בעבר וחושב על הצפוי בעתיד

מייקל הולמס | 16/12/2011 17:39

תגיות: עיראק

כשנכנסו לעיראק באפריל 2003, ניתן היה לבחור באיזה מצב רוח להתמקד; התשישות על פניהם של חיילי המארינס שלחמו כל הדרך מכווית, השמחה על פני המקומיים "המשוחררים", מבטי החשדנות והבוז על פני רבים אחרים. וזה היה עוד לפני שהתחילו מעשי הביזה ולפני שבגדד נראתה, מחלון חדרי שבמלון "פלסטין", כאילו היא עולה באש.

זה היה הראשון מבין 12 מסעות לעיראק. חלק מהביקורים היו פחות דרמטיים מאחרים, אבל בכולם הייתה נגיעה למוות ולסבל. בעודי יושב במשרד בבגדד וכותב שורות אלה, קשה להאמין שעברו תשע שנים מאז שהגענו לעיר לראשונה.

מייקל הולמס נזכר בתמונות מעיראק. צילום: CNN

חברים בארה"ב ששמעו שאני חוזר לכאן, שאלו אותי: "זה נגמר, נכון?". זה נכון, לפחות לגבי האמריקאים, לפחות במובן הצבאי. עבור העיראקים - עוד לא, רחוק מכך.

אחת הבעיות הגדולות שנשארות כאן היא כ-4 מיליון הפליטים והעקורים. רבים מהם מעדיפים לחיות ב"יישובים" מסריחים מאשר להסתכן בשיבה למה שהיה פעם הבית. עוד סיפור שלא קיבל מספיק תשומת לב הוא זה של העיראקים שנפצעו בשנות המלחמה. אין מספרים מדויקים אבל מדובר בעשרות אלפים, ולפי אחת ההערכות, רבע מהם איבדו לפחות איבר אחד.

ההשפעה על יחידים ומשפחות היא ברורה, אבל העלות המתמשכת של שיקום האנשים הללו והעלות לטווח הארוך של אובדן כושר היצרנות שלהם יהיו עצומות. בחודש שעבר מתו כמעט 190 עיראקים במתקפות, ועוד עשרות נפצעו. ועדיין יש יותר מתריסר מתקפות כאלה מדי יום שפשוט לא מגיעות למהדורות החדשות.

המארב הקטלני

אחת התמונות שנחרתו בלבי מהזמן שביליתי במדינה הזו היא של מכונית דוהרת על כביש מהיר דרומית לבגדד, בינואר 2004. שמשתה הקדמית אדומה מדמם של שני חברים, דורייד עיסא מוחמד ויאסר חאטיב. אש נפתחה לעברנו ממארב. דורייד ויאסר מתו בכלי הרכב שלהם. ברכב שלנו, לצלם שלי, סקוט מקוויני, שיחק המזל והוא ניצל מכדור שרק שרט את ראשו כשישב לידי. היה לנו מזל לא ייאמן לצאת משם ללא פגע.

הדפדוף בתמונות עורר את הזיכרונות: סיורים רגליים בחום יוקד ובקור המדבר, קרבות היריות והפיצוצים שהרעידו את

החלונות שלנו - וגם את הביטחון העצמי, הצחוק והדמעות שחלקנו עם העמיתים והחברים העיראקים שלנו.

אני לא יודע מתי - או אם בכלל - אחזור לכאן שוב. אחת האירוניות של המלחמה הזאת היא שבעוד ארה"ב מבקשת לבודד את איראן בשל תוכנית הגרעין שלה, הנוכחות האמריקאית המתמשכת בעיראק דווקא חיזקה את השפעת איראן באזור.

בינתיים, בתוך עיראק יש כל כך הרבה פלגים ועימותים - פוליטיים, אתניים, שבטיים ואחרים. הנוכחות האמריקאית הייתה עד כה מעין מכסה ששמר עליהם. ועכשיו המכסה הזה הוסר.

מייקל הולמס הוא כתב ומגיש ברשת CNN. הוא סיקר את המלחמה בעיראק מראשיתה, כולל המאבק בחמושים ומשפטו של סדאם חוסיין.