החוצפה של אירופה
המדיניות שמנסה אירופה להכתיב לישראל, ושיתוף הפעולה של גורמים ישראליים, מהווים מדיניות חוץ אובדנית
מדובר במדיניות חוץ אובדנית של ישראל, הנמשכת כבר כמעט שני עשורים, המבוססת על גירוש יהודים מבתיהם בארצם. כלומר: מדיניות לא יהודית, לא דמוקרטית, לא ציונית, לא מוסרית, ומכאן שגם אינה יכולה להביא שלום.
בתגובה להודעת גינוי חוזרת ומחוצפת שפרסמו לאחרונה ארבע החברות האירופיות במועצת הביטחון, הזדהתה שרת החוץ בעבר והיו"ר הבלתי-רלוונטית של האופוזיציה בהווה עם אותן מדינות ותקפה אף היא דווקא את מדיניות ישראל.
מדובר בגרמניה (זו שהפכה את אירופה ליודנריין ודורשת להפוך גם את לב ארץ ישראל ליודנריין), בצרפת (זו שרבים מאזרחיה שיתפו פעולה עם הנאצים ביישום הפתרון הסופי, וזו שמדכאת את הבאסקים החותרים לעצמאות בחבליהם בצרפת ובספרד), בבריטניה (זו ששכחה שהמנדט הבריטי בארץ ישראל הסתיים לפני 63 שנים, וממשיכה בכיבוש צפון אירלנד) ובפורטוגל (אינקוויזיציה, גירוש יהודים). המדינות שבהן שרפו הן אלפי בתי כנסת והן מיליוני יהודים חיים דורשות מישראל למנוע פגיעה (פסולה לכשעצמה) במסגדים.
מדיניות החוץ של ישראל מאוסלו ועד אנאפוליס, מפרס ועד לבני, היא מדיניות חוץ אובדנית, שהביאה על ישראל את מלחמת אוסלו ואת הלחץ הבינלאומי לבצע מעשה התאבדות: הקמת מדינה לאויב בלב ארץ ישראל.
הישראבלוף הקרוי "תהליך השלום" שימש עוגן לטיפוח היחסים עם מי שככל הנראה מתחרט על הקמתה של מדינת
בהיעדר יוזמה ישראלית תקיפה להפסקת הכיבוש הערבי בארץ – בחסות "תהליך השלום" – ממשיכים ישראלים וזרים לדקלם את שקר הכיבוש, כאילו עם ישראל הוא כובש בארצו.
יש יותר משמץ של אמת בטענה שהאיחוד האירופי אינו רלוונטי בזירה הישראלית-ערבית. הוא רלוונטירק למי שמייחל לפתרון כפוי במזרח התיכון על-ידי המעצמות הקולוניאליות בעבר, ששכחו שעליהן להתמקד היום בהתגוננות מפני תהליך האיסלמיזציה המאיים עליהן.
יש לקוות שהתנהגותה ההזויה של אירופה לא תמריץ את אויביה של ישראל ולא תיצוק שמן נוסף למדורה המזרח-תיכונית.
כפי שהדברים נראים היום, התפוררותו של האיחוד האירופי היומרני, או לפחות האיחוד המוניטרי שלו, קרובים יותר מאשר הקמתה של מדינת אויב בלב ארץ ישראל. מאז שהוחל באיחוד אירופה, מספר המדינות בה רק גדל.
ישראל, מוטב לה שתשמור על עצמאותה ועל כבודה, כמו גם על ביטחונה. מבחינה זאת, ולמרות חסרונותיו, שר החוץ ליברמן (גילוי נאות: לא הצבעתי למפלגתו) עושה רבות כדי למזער את האדמה החרוכה שהשאירה ציפי לבני במשרד החוץ וכדי להעניק משקל נגד להצהרותיהם המזיקות של אהוד ברק וציפי לבני – ושל עדר התקשורת בישראל – שהביעו רפיסות והזדהות עם מדיניות החוץ האובדנית שמדינות אירופה מנסות להכתיב לישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם