על מה נריב בשבוע הבא
אנו עדים למתקפה כוללת על כל הערכים שבנו בעבר את החברה הישראלית. המתקפה היא לא על החרדים אלא על כלל הציבור בישראל
בשבוע שעבר שרפו ערבים ברמלה, בית כנסת שלם. שרפו ממש מן המסד ועד הטפחות. לא שטיח בכניסה ולא סימני חריכה וקצת גרפיטי שאיש אינו יודע מניין באו בדיוק. הם שרפו בית כנסת - כמו בליל הבדולח – במסגרת ניסיון לדחוק מן העיר את הגרעין התורני שהתיישב במקום.
על הדרך הם שרפו גם את מכוניתו של רב הגרעין. עכשיו תארו לכם שעורכי החדשות היו משקיעים באייטם הזה אחוז אחד ממה שהשקיעו בטניה והאוטובוס.
טניה, אישה מוכרת בחוגי השמאל, התעקשה לעלות על אוטובוס שיועד מלכתחילה לאוכלוסיה חרדית. החרדים רצו להקים חברת הסעות משלהם, אגד, שלא רצתה לאבד את נתח השוק הזה, הבטיחה להם קו "מהדרין" נוסף על הקווים הרגילים (שבהם כמובן שאין שום הפרדה) – מן השכונות החרדיות באשדוד אל השכונות החרדיות בירושלים.
הקו החרדי לא עובר דרך התחנות המרכזיות ולא בסמיכות לביתה של טניה (הקווים הרגילים קרובים יותר) אך זו התעקשה משום מה לעלות דווקא עליו. 8 חרדים ירדו מהאוטובוס והפסידו את דמי הנסיעה. אך טניה התמימה התעקשה להביא לפיצוץ תקשורתי וכל העניין מריח מכאן ועד להודעה חדשה כמו פרובוקציה מתוכננת.
למישהו כאן נורא חשוב לעורר כל הזמן מדנים. להדליק אש זרה של שנאה ומחלוקת בין היהודים. את הסכנה האמיתית הם ידאגו להסתיר. אני מוכן להתערב שרוב הקוראים בכלל לא שמעו על שריפת בית הכנסת ואני יכול להוסיף כאן עוד אין ספור אירועים קשים אחרים, אבל אלה פשוט לא "ניוז".
לרוב היהודים השפויים ממש לא אכפת כיצד נוסעים החרדים באוטובוסים שלהם. הרי מדובר בנוהג לא חדש שגם אם נראה לנו מוזר, ברור שהוא שיימשך גם מחר כי הוא פשוט הגיוני. הרוב היהודי השפוי – גם אצל החרדים, גם אצל הדתיים, גם אצל המסורתיים וגם אצל הלא-דתיים, יכול להסתדר מצוין זה לצד זה.
אבל יש מי
את מי שמתנהג כמו פיל בחנות חרסינה צריך לבלום – זה ברור. אבל צריך להבין שההקצנה היא תגובת נגד לתרבות הזבל שנושבת מתוכניות הריאליטי, הפרסומות וכל מה שאנו מכירים היטב וחבל לפרט.
אני מתנגד לכל כפייה, מתנגד לעצם קיומן של מפלגות דתיות. אבל בואו ונודה על האמת – יש הרבה יותר כפייה חילונית בישראל מאשר כפייה דתית.
שנים רבות שירתּי כחייל וכקצין בצה"ל ומעולם לא דחפו לי נשים אל תוך הנגמ"ש. תמיד נהניתי לשמוע שירת נשים, אני מאוד אוהב את חווה אלברשטין או את שולי נתן ומסוגל ,כמו כל אדם נורמלי, להבדיל בין שירתן לשירי עגבים.
אבל אם היו יורים עליי בכינון ישיר בתוך הנגמ"ש כמו הכפייה החילונית התקיימת כיום על החיילים הדתיים – אז מן הסתם גם אני הייתי מחפש לעצמי את החומרות הגדולות ביותר ומתעקש לתפוס מחסה מאחוריהן.
אנו עדים למתקפה כוללת על כל הערכים שבנו בעבר את החברה הישראלית. כלומר באמת – המתקפה היא לא על החרדים אלא על כלל הציבור בישראל. זו מתקפה על כל הנאמנויות, כל הסמכויות ולמעשה על כל המהויות מהן נבנינו. המתקפה הזו עוטה על עצמה ערכים נשגבים אולם מטרתה אחת – לפרק את כל הנאמנויות הקלסיות.
הנאמנות למשפחה מותקפת בשם זכויות ההומואים. והצורך להכיר במסגרות משפחתיות אחרות.
הנאמנות לארץ מותקפת בשם ה'שלום'.
הנאמנות למדינה מותקפת בשם ערכים אוניברסאליים.
הנאמנות לזהות היהודית מותקפת בשם הקדמה, זכויות האדם, זכויות המהגרים, זכויות הערבים ואפילו בשם הציונות – אנחנו הרי חפצים בעלייה, כל עלייה.
הנאמנות לזהות המינית מותקפת בשם הצורך לקבל את השונה.
הנאמנות לכל סמכות שהיא מותקפת בשם זכויות האישה.
כל ערך שהיינו נאמנים לו בעבר, מהווה כיום יעד למתקפה ולפירוק.
מובן שה"ערכים" המגויסים לצורך פירוק הנאמנויות, נעלמים כלא היו כשאין הם משרתים יותר את המטרה. מותר לרגום חיילים בבלעין, לשרוף בית כנסת ברמלה (לפני שבוע) ולהשפיל נשים על ידי שימוש בגופן לקידום מכירות. הידיעות מבלעין ומרמלה יוצנעו כמו אפיקומן בליל הסדר. ה"ערכים" הרי לא נועדו למאבק בשמאל, בערבים, או בתרבות הרייטינג.
קהלי היעד של מלחמת פירוק הנאמנויות הם כמובן הציבורים שמייצגים את הנאמנויות הללו. בראש וראשונה אלו המתנחלים המייצגים את הנאמנות לארץ וליהדות. אחר כך מותקפים החרדים המייצגים את הנאמנות לדת. אחר כך מותקף כלל הימין המייצג את הנאמנות ללאום. אחר כך מותקפים הגברים שמטבע בריאתם מייצגים את הסמכות המשפחתית בכל התרבויות.
כך הפכו המתנחלים לאויבי העם. החרדים למושא שנאה אוטו-אנטישמי של ממש, הימין למן "בבונים" חסרי בינה, והגברים לפצצות מתקתקות שיש לפרקן או לזרוק אותן לבור פיצוץ ולסגור את המכסה.
בישראל, אגב, מתאבדים בכל שנה כ-400 איש, כמחצית מהם גברים גרושים (!) יש בישראל יותר מרכזי מפגש תחת השגחה בין גברים גרושים לילדיהם, מאשר בארה"ב (באירופה העניין הזה פשוט אסור על פי חוק), כשליש מהגברים הגרושים בישראל נאלצים לפגוש את ילדיהם מאחורי סורגים לעומת פחות מאחוז בעולם המערבי. כלומר הגבר בישראל הוא פשוט אויב.
אני חושב שמבחינה מוסרית נשיא המדינה לשעבר ראוי לעונשו, אבל לא משום שעשה את מה שמייחסים לו – ברור לי שאונס לא היה שם. מוסרית הוא ראוי לעונשו פשוט משום שבגד באשתו. אבל מי בכלל חושב כיום במושגים כאלו – הרי לבגוד באישה (כלומר לפרק ערכים ומסגרת מסורתית) זה בסדר גמור. זה רצוי אפילו. לשבת מלפנים באוטובוס – זו העבירה הנוראית.
מתקפת הפרוק יוצרת תגובת נגד – בדרך כלל פתטית. חסרי הבינה שיזרקו ביצה או יפלטו קללה, תמיד עוברים בשלב הזה לקדמת הבמה. התקשורת תקרין שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב את השנייה הזו – עכשיו כולם שונאים את כולם, כמה נפלא.
האיום הגרעיני הוא כלום לעומת האיש השחור על המסך, עם הפאות והאף המעוקל – אח, איזה יופי...
מישהו בחדרי חדרים, מישהו עם הרבה כסף אירופאי, מישהו שיודע שבחדרי העריכה רק מחכים למדורה הבאה שיצית,מישהו כבר מכין לנו את העניין עליו נריב בשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם