לא סכנה לאומית

העובדה ש-14 אלף מספרי כרטיסי אשראי פורסמו ברשת היא קוריוז חביב אבל בוודאי לא עניין של ביטחון לאומי או שמצדיק כותרות כה צעקניות

שי גולדן | 4/1/2012 5:00

העובדה שאבטחת המידע באתרים Kvootzati.co.il, bizmakebiz.co.il
ו-sale365.co.il אינה מהמשופרות בוודאי צריכה להדאיג את גולשי האינטרנט בישראל. היא בוודאי צריכה גם להדיר שינה מעורכי מדורי הטכנולוגיה והעסקים (טוב, לא ממש להדיר שינה, מקסימום חמש דקות של ערנות), אבל מכאן ועד למהומת האלוהים שפרצה ביומיים האחרונים בשל "המקרה החמור של פריצת האקרים סעודים למאגרי נתונים של אתרי קופונים ורכישות קבוצתיות בישראל", המרחק גדול כמרחק צמד המילים "סכנה ביטחונית" מהמילה "קשקוש".

כי העניין הזה הוא קשקוש. אחרי הכל, לא צריך להיות מארק צוקרברג כדי להבין שההישג של קבוצת ההאקרים הסעודית, שהתקשטה במעטפת הגג של פעילות הפריצה האנרכיסטית המכונה "אנונימוס", בטל בשישים. הפריצה בוצעה למאגרי מידע של אתרי אינטרנט ישראליים (אף אחד מהם אינו אתר קניות או פעילות מסחרית מרכזי) ולא לאלה של חברות האשראי.

בנוסף לכך, הפרובוקציה של פרסום מספרי כרטיסי האשראי ברבים אינה מזיקה ו/או פוגעת באמת במחזיקי כרטיסי האשראי. צרכן עם שכל הוא צרכן שבודק את דוח הרכישות שמגישה לו חברת האשראי. בוצעה שם עסקה שאינו מוכרת לו? יתכבד נא ויצלצל למוקד השירות של חברת האשראי ויבטל אותה.

לא מצדיק כותרות כה צעקניות

הנוהל הזה כה שכיח, כה שגרתי וכה עניין של מה בכך - הן עבור אלפי לקוחות מדי יום והן עבור חברות האשראי - עד שאזכורו גובל בדיווח על יציאת אנשים לרחוב מצוידים במטרייה. העובדה ש-14 אלף מספרי כרטיסי אשראי של ישראלים (ויהודים שרכשו דבר מה באתר יודאיקה אמריקאי) פורסמו ברשת היא קוריוז חביב - אבל כמוהו כחריצת לשון, בוודאי לא עניין של ביטחון לאומי, בוודאי לא עניין שמצדיק כותרות כה צעקניות וחרדה ציבורית כה מואצת.

נדמה למי שקורא בין השורות של המקרה המשעשע הזה כי הוא משלב בין שתי פוביות דמוניות. החרדה הילדותית הראשונה - החרדה מפני האינטרנט. אחרי עשור שבו עברה האנושות לניהול ענייניה על גבי הרשת, עדיין מושל בקרב ההמון הפחד הקמאי מפני "מסירת כרטיס האשראי באינטרנט".

הדמוניזציה הילדותית של הרשת ושל הפעילות המבוצעת בה (תזכורת: מרבית ענייני האנושות מבוצעים על גבי הרשת) חושפת את ראשה המגוחך בכל פעם שדליפה בסדר

גודל המוני או שאיזו "מתקפת האקרים" ילדותית מתבצעת על מספר אתרים ישראליים. רשת האינטרנט אינה מקום מסוכן, והכמיהה לשוב לעולם שבו המידע מוחזק מתחת לבלטות ומאופסן באיזו כרטסת שאינה נגישה לאיש, אינה פחות ממעוררת גיחוך.

תוסיפו לכך את התדהמה על זהות ההאקרים: סעודים ותקבלו את המנה המשולבת: העלבון על כך שיש בארץ - שבה לפי מרבית הישראלים רובצים שייח'ים באוהלים ומעשנים נרגילות על גבם של גמלים - אשכרה אנשים המתמצאים בפיצוח מנגנוני הגנה לא מסובכים מדי ושאפילו מסוגלים להקליד באותיות לטיניות.

השילוב של הפחד מפני הקדמה שהגיעה לעולם הערבי (אינטרנט? בסעודיה? באמת?) עם הפוביה הכללית מפני מסירת קודש הקודשים, מספר כרטיס האשראי, באינטרנט, מייצר סלט של רגשות מעורבים שהופך לסיפור הגדול של היום.

הכותרת של היום צריכה להיות "אתר Kvotzati.co.il, נפרץ על ידי כמה חבר'ה מסעודיה". שווה פאניקה לאומית? נו, באמת.