הדרות בהסכמה
תקיפת החרדים על היחס לנשים נצמדת למקרים מסוימים - אבל מתעלמת מכך שבישראל ישנן הדרות שמקבלות תמיכה במסגרת הסטטוס קוו
הביקורת האחת עלתה בראיונות שונים עם גורמים בעולם החרדי, חלקם אלמונים, חלקם בכירים ומוכרים יותר בעדה – שבהם יצאו החרדים נגד הקיצוניים ונגד "השם הרע שהם מוציאים לכולנו". השנייה היא תדהמתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נוכח התופעה וההבטחה ש"לא תהיה הדרת נשים בישראל".
הסיבה לדאגה נוכח הדברים הללו, היא שהם זורים חול בעיני הציבור ומסיתים את הדיון מהבעיה האמיתית של המדינה בכל הנוגע למעמד האישה.
אל תטעו - כאשר החרדים מבקרים את "הקיצוניים" הם מבקרים בעיקר את היריקות והקללות, ודאי נגד ילדות צעירות. אבל הציבור הזה לא הפך את עורו לפתע, ולא ייצאו ממנו חמש הבוגרות הבאות של קורס הטייס.
בסופו של יום – בסוגיות המהותיות באמת – כמעט כל החרדים חולקים את אותה תפיסת עולם, לפיה האישה אינה שווה לגבר על פי ההלכה ולפיה צריכה להתבצע הפרדה במרחבים שונים מטעמי צניעות.
אנשי התקשורת ליטפו במידה רבה את דברי הביקורת של החרדים כמו היו דתיי מחמד, ולא עימתו אותם
ביקורתו של נתניהו נגד התופעה צבועה ומקוממת גם היא, כיוון שהוא עצמו עומד בראש אחת הממשלות הימניות-שמרניות-דתיות בתולדות ישראל, וצוות יועציו, דובריו ושריו הבכירים מונה כמה חובשי כיפה, אבל אף לא אישה אחת.
וזו הרי בדיוק ה-בעיה של מדינת ישראל ושל הנשים החיות בה: הברית הממושכת של ראשי ממשלה חילוניים עם קואליציה דתית-חרדית, והמונופול הניתן בישראל בשירותי דת ומעמד אישי ליהדות האורתודוכסית.
כאישה, היה משעשע לראות את הפליאה של ציבורים רבים מהנעשה בבית שמש ובדומיה, מהטעם הפשוט: נשים – חילוניות, מסורתיות, דתיות, עשירות ועניות, תל-אביביות וירושלמיות - מודרות כל העת בישראל מטעמי דת תחת חסותה של המדינה, ותחת עינם הפקוחה של עיתונאים, רבנים, פוליטיקאים וראשי ממשלות.
בטקס החופה היחיד המוכר בישראל נשים מצופות להתכסות, ומגלמות על פי כללי הטקס תפקיד פסיבי; נשים אינן יכולות להיות עדות בחופה כזו (או להעיד ברבנות על רווקותם של החתן והכלה); בחגים היהודיים נשים מתבקשות להצטמצם ליחידה קטנה ואחורית בבית הכנסת, ובעת גירושים – אם בן הזוג יקדים להגיש תביעה בבית הדין הרבני - האישה תגיע אליו בעמדת נחיתות.
נשים אינן יכולות להיות רבניות מוכרות על ידי המדינה, אינן יכולות לכהן כדייניות בבית דין רבני, ובאקלים הפוליטי השמרני בישראל, שמקבל את ברכותיו ואת הלגיטימציה שלו מרבנים ממלמלים – כנראה גם לא כראש ממשלה.
אין זה כך, אגב, בכל המגזרים. גם במגזר הדתי האורתודוקסי הולכות ומתפתחות קהילות מתקדמות ופמיניסטיות, שבהן נשים עולות לתורה בשבתות ובטקסי בנות מצווה, שלא לדבר על הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות הכוללות נשים רבניות ותפילות משותפות. אבל כאמור, לא זה הזרם המרכזי, הדומיננטי ו"הרשמי" של מדינת ישראל.
אם אישה חילונית תתיישב ליד בן זוגה בקומה הראשונה בבית הכנסת שבשכונה החילונית שלה, ובכך תממש את זכותה ואת חופש התנועה במקום ציבורי – שנבנה ומתוחזק מכספי המסים שלה כאדם עובד - והיא תתבקש לעבור משם "למושבים" האחוריים, האם גם אז התקשורת וראש הממשלה ייצאו כנגד ההדרה?
כנראה שלא, כי יש הדרות שמסכימים איתן ושמשרתות את הסטטוס קוו. בכל זאת, מדובר רק בנשים, לא במשהו שיפיל קואליציה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם