מתחת לאף: מחירייה תצא הבשורה
אף שהשלכת הפסולת בחירייה הופסקה, הדימוי של הר הזבל לא ממש השתפר. בפארק המוקם תחתיו הושקעו בשנה האחרונה כמעט 80 מיליון שקל. אם החזון הנוכחי יתממש, ב–2020 יהפוך ההר לריאת הטבע הגדולה של גוש דן, ויוקמו בו מסעדות, בריכות מלאכותיות ואמפיתאטרון שיוכל לתת פייט לקיסריה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אדמותיו של נחל מוסררה (בעברית איילון) היו טובות (ח'יר בערבית) ופוריות והביאו תגמולי תוצרת טובים לחקלאי האזור בשנים שלפני קום המדינה, אבל בשנות ה-50 החלו להשליך פסולת ב-No Men Land הזה, שטח ההפקר שבין ערי גוש דן הצומחות, והתופעה לא פסקה במשך 4 עשורים - והולידה מפלצת זיהומית שהיתה ועדיין מקור לבעיות תברואתיות.
בשנת 1998 הופסקה השלכת הפסולת בחירייה, וב-2005 התקבלה החלטת ממשלה להקים בשטח פארק של 8,000 דונם - הגדול פי 3 מהסנטרל פארק בניו-יורק. שרון זכה שהפארק יישא את שמו בשל התנגדותו אז לתוכניות הבנייה של חברת הזרע להקמת אלפי יחידות דיור וליצירת בלוק אורבני חוסם בין חולון, יפו, דרום תל-אביב ורמת גן.
מתוך 8,000 הדונמים - שבהם גם כפר הנוער החקלאי מקווה ישראל (3,300 דונם), פארק בגין דרום (כ-1,000 דונם), חברת הזרע ואיגוד ערים דן לתברואה - כ-1,500 דונם בלבד נמצאים בשליטתה של חברת הפארק, ועדיין מתנהל מאבק משפטי מול חברת הזרע וצצות בעיות מול חוכרים, פולשים וגורמים מפוקפקים שפניהם מוכרות למשטרה.
גם אם נראות משאיות פורקות אשפה, מדובר בתחנות איסוף שהאשפה עוברת בהן טיפול ראשוני בטרם נשלחת לאתרי ההטמנה בדודאים ובגני הדס. ב-13 השנים האחרונות לא הושלכה אשפה בהר חירייה,
זה כמה שנים שאיגוד ערים דן, באמצעות 80 בארות של גז שנחפרו בקידוחים בהר, שואב את הגז שהזבל מפרק במפוחים ומעביר אותו בצינורות שנפרסו למפעל אופיס טקסטיל ביישוב השכן אזור, שם הוא הופך לאנרגיית קיטור. בהר שנערם במשך עשרות שנים בצורה מלאכותית וסובל מתנודות ומתזוזות נעשו עבודות תשתית ונבנו קורות שיגומים התומכות במדרונותיו.
ב-2004 זכה אדריכל הנוף הגרמני, פרופ' פיטר לאץ, בתחרות בינלאומית לתכנון החירייה ולהפיכתה לפארק ציבורי שמאופיין בדומה לפרויקט קודם שלו בעיר דואיסבורג. תהליך הקמת הפארק נחשב פרויקט הנדסי, אדריכלי וביצועי מורכב וקפדני. כל חומרי הבנייה בו ממוחזרים, מצעי התשתית בו מורכבים מפסולת בניין שנגרסה והוכשרה מחדש, ונבנו גם ברכות לאגירת מים שמשקות חלק מאותם 100 דונם משוקמים על ראש ההר, שנפתחו לפני חצי שנה לציבור הרחב (הקהל עדיין צריך לתאם את ביקוריו מראש, כיוון שמדובר באתר בשיקום).
בשנה האחרונה כללה תנופת הפיתוח הקמה של מרפסת תצפית מטרופולינית נהדרת שגובהה 60 מטר מעל פני הים והמעקה שלה נבנה ממכולת ברזל שפורקה. נסלל גם כביש גישה לראש ההר, הוקם חניון, נחל איילון הוסט כדי לא לסבול מקריסות מזדמנות בהר הגורמות להצפות מים, והתקדמו עבודות בניית מרכז הצפרות והמגוון הביולוגי. בקרוב תיפתח כניסה חדשה ואטרקטיבית יותר לפארק (מכביש 461, דרך לוד), וייחסכו המראות הלא סימפטיים של תחנת אריזות האשפה.
במשך השנה הושקו מסלולי אופניים שאורכם 25 ק"מ בשטח הפארק המאפשרים גישה לאורך תוואי הנחלים באזור, כולל נקודת המפגש בין איילון ושפירים. במהלך הקיץ אף התקיימו פעילויות של ספינינג, יוגה וטאי צ'י. כמו כן מוקם מרכז לחינוך סביבתי עם איגוד ערים דן לתברואה, והחברה להגנת הטבע עורכת סיורים קבועים ומפתחת את המודעות לסיורי טבע עירוניים.
אסתי אפלבאום, יו"ר דירקטוריון חברת פארק אריאל שרון, אומרת כי אם עד לפני שנה עמדה החברה להיסגר בגלל פעילות דלה, עידן השר גלעד ארדן העניק דחיפה רצינית לתקצוב רב-שנתי ולפעילות מואצת בשני תחומים - שיקום סביבתי ופיתוח בסטנדרטים גבוהים תוך התמקדות בשימוש בחומרים ממוחזרים.
בשנה האחרונה הושקעו בפארק כמעט 80 מיליון שקל מתקציב עודף משנים קודמות. חזון הפארק הוא שאחרי שיפעלו בחברה להמשך הפקעת הקרקעות, ב-2020 יהפוך הר חירייה והעמק שתחתיו לריאת הטבע הגדולה והירוקה ביותר בגוש דן, עם אגם מלאכותי, אמפיתאטרון ל-50 אלף איש, מתחמי מסעדות והוא יהיה בעיקר מקום עם אוויר לנשימה בליבו של הגוש הכי צפוף בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם