מרוויחים מקיר לקיר
בדיל הנוכחי יש גם אישה, גם מזרחי, גם מתנחל, גם ביטחוניסט, גם עילוי מהאקדמיה. וכולם יהיו שופטים מצוינים
אחרי שבוע קטסטרופלי, בו הקדיח נאמן לעצמו (ולשולחו) תבשיל באוש במיוחד, הצליח השועל הזקן הזה לארגן לעצמו חילוץ הירואי ולהגחיך את אלה שסברו שעכשיו אין סיכוי לבחירת שופטים חדשים. הנה, נאמן סגר עיסקה סיבובית עם ביניש מתחת לרדאר, ברגע הכי נכון, והוא בטח מחייך לעצמו עכשיו חיוך ערמומי. זה בדיוק מה שהוא יודע לעשות, מזה בדיוק הוא עשה קריירה, בגלל זה בדיוק משלמים לו כמה שמשלמים לו לשעה. אח, כמה חבל שבממשלה לא משלמים לו ככה. נאמן יתבשם עכשיו מנצחונו, כמו שהוא יודע. אבל זה יעבור לו. אלקין ויריב לוין כבר מחכים.
המרוויחה השלישית היא נשיאת העליון דורית ביניש. את הדיל הקודם, שכלל שלושה שופטים )זילברטל, ברלינר וסולברג(, היא הקפיאה ברגע האחרון. ביניש נטלה על עצמה סיכון. השעון שלה המשיך לדפוק והאפשרות שתפרוש )בסוף החודש הבא ( בלי מינויים ותותיר לנשיא הבא לשרטט את פניו העתידיות של העליון הפכה ממשית. שלשום הוכתר ההימור של ביניש בהצלחה. היא פורשת כמנצחת. לפחות בתחום הזה.
מנצחת נוספת היא השיטה. כשהצעת החוק של גדעון סער, בקדנציה הקודמת, עברה, חשבו רבים שהמשוכה של 7 מתוך 9 חברי ועדה, שנדרשו מעכשיו והלאה לצורך בחירת שופט עליון, זה יותר מדי. משוכה בלתי עבירה. הוכח שההיפך הוא הנכון. הצורך בשבע ידיים יצר מצב שאף אחד לא יכול לעשות את זה לבד. צריך לדבר, לוותר ויתורים הדדיים, ולהסכים.
זה בדיוק מה שקורה.
העז של ביניש היה מני מזוז, מועמדותו לא עלתה כלל, ביניש כאילו ויתרה עליו. גם נאמן ויתר. לו, הרבה יותר קל לוותר. זה לא עולה לו בריאות, כי אין אף מועמד שהוא מחוייב לו באמת. האיש היחיד אליו מחוייב נאמן יושב בירושלים, אבל הוא לא שופט. אז נאמן הוא סוחר עיזים ממולח וכך הוא מעביר דילים. בדיל הנוכחי יש גם אישה, גם מזרחי, גם מתנחל, גם ביטחוניסט, גם עילוי מהאקדמיה. וכולם יהיו שופטים מצוינים.
אבל יש גם צדדים מכוערים לסיפור הזה. הם קשורים בשופט נעם סולברג. שופט מבריק, בקי, מדוייק, מהיר והוגן. עשה דרך ארוכה בפרקליטות, קצר רק שבחים מכל עבר. לסולברג יש נכות. אולי אפילו כפולה. גם כיפה על הראש, וגם גר בהתנחלות. נו, טוב, הרי כולם יודעים שגוש עציון ישאר בישראל גם בהסכם שלום, לא? אז זהו, שלא. בשמאל הקיצוני לא. בחודשים האחרונים עבר סולברג מסע שיסוי ודה-לגיטימציה בסגנון שרק השמאל הקיצוני בישראל יודע לנפק. כמי שלא משוייך לימין, הבטתי במסע הזה בתחושת גועל עמוקה. את עקבותיו אפשר היה לשמוע גם בסוף השבוע, אצל כל מיני פרשנים.
פסקי הדין של סולברג מרשימים, אבל העובדות לא מבלבלות את השונאים והרודפים )אגב, המרשים מכל הוא פסק הדין בעניינו של סרן ר'. אבל זה שווה כתיבה נפרדת (. אחר כך השמאל הקיצוני שואל את עצמו איך איבד את העם. איך הפך לשנוא כל כך. לאן נעלמו המנדטים, המצביעים והבוחרים. עכשיו נעם סולברג בעליון, וזה לבד שווה את כל הדילים של יעקב נאמן, כי נוכחותו של סולברג בבית המשפט העליון גם תסייע לחיבורו מחדש של ציבור עצום בישראל למוסד השיפוטי הבכיר של המדינה )לאחר שאיבדו בו אמון (, וגם לא תפגע ברמה המשפטית והמוסרית הנהוגה במסדרונותיו. איך אמר פעם מני מזוז? לתפארת מדינת ישראל.
אקו"ם