ארה"ב: תקווה אחרונה למתחרים של מיט רומני
בפריימריז שייערכו היום בניו המפשייר יש ליריבי המועמד הרפובליקני המוביל הזדמנות אחרונה לעצור אותו. אם ינצח, הרי שהמרוץ מתקרב לקצו
והתוצאה קצרת הטווח: בקושי דגדוג של המועמד המוביל רומני, שיריביו מפגרים אחריו בניו המפשייר ב-20 אחוזים לערך. התוצאה ארוכת הטווח: רומני לא רק ניצח באיווה ומוביל בניו המפשייר, אלא שהשבוע עבר לראשונה את יריביו גם בסקרי המדינה המצביעה הבאה - דרום קרוליינה. והפער כבר די משמעותי, יותר מעשרה אחוזים, ורק פלורידה היא היחידה שעוד לא התיישרה לפי החליל של רומני.
אם רומני יפסיד בפריימריז שייערכו היום בניו המפשייר, או יוכה קשות על ידי יריביו, אפשר לצפות לטלטלה במרוץ. אך אם הוא ינצח ביתרון ברור, כפי שמצופה, הרי שהמרוץ מתקרב לקצו. בראשון בבוקר, מול ניסיונותיהם הנואשים של היריבים לסדוק במשהו את יתרונו, הגיב רומני במבוכה, על גבול האדישות. "קשקוש מנופח", כינה ניוט גינגריץ' את הרקורד של רומני בעולם המסחרי. "הוא לא יעמוד בתוקף על עקרונות שמרניים", האשים - האשמה המבוססת על ניסיון עבר - המועמד המפתיע של איווה, ריק סנטורום.
סנטורום חוגג עכשיו את מה שיהיה כנראה שבוע השיא של חייו הפוליטיים. הוא אמנם כבר כיהן כסנטור בולט למדי, פעיל מאוד בענייני ישראל, מטעם מדינת פנסילבניה, אך בשנת 2006 ספג הפסד צורב והודח ממשרתו.
המרוץ שלו לנשיאות ב-2008 לא הביא אותו לשום מקום. אך הנה, בשבוע שלפני ניו המפשייר 2012 הוא נראה, לרגע מתוק אחד, כמו מועמד אמיתי, מן השורה הראשונה, לנשיאות ארצות הברית של אמריקה. המועמד היחיד של המחנה השמרני שעוד עומד על הרגליים.
לפני יותר מ-40 שנה עמד במצב דומה מי שיריבו של סנטורום מכיר היטב: ג'ורג' רומני, מושל מישיגן, שבחירות 1968 נראו לרגע כמו ההזדמנות שלו לפרוץ למרכז הזירה, עד שבא ריצ'רד ניקסון וטאטא את הציפיות הללו בניצחון סוחף בניו המפשייר (רומני פרש קצת קודם לכן,
סנטורום הוא המועמד שהצליח לגבש סביבו מחנה גדול מספיק כדי להיחשב אלטרנטיבה לרומני. אלטרנטיבה שמרנית, טהרנית, מוסרית, מגובשת - "המועמד של ישו", כמו שכינה בחצי חיוך את עצמו (ומיד חטף גינוי מארגונים יהודיים שהומור כזה לא מדבר אליהם). לסנטורום תפיסת עולם מעניינת, מסודרת, שהתקשורת הליברלית אוהבת ללגלג עליה. הוא דתי מדי ונוקשה מדי מכדי לזכות בתמיכתם של מוסדות מעין אלה.
הסיפור, שכבר יצר כר נרחב של פרשנות, נוגע לפרשת מותו הטרגי של תינוק שנולד למשפחת סנטורום ונפטר מיד עם לידתו. סנטורום, איש דתי מאוד, התעקש להביא את גוויית התינוק הביתה כדי לערוך היכרות בינו לבין אחיו החיים.
ראיתי את סנטורום בנאום בחירות לפני כמה ימים. נאום מרשים, פרוגרמטי. "איננו זקוקים לכלכלנים, אנו זקוקים למנהיגים", הוא אומר, וחוזר ואומר.
הנרטיב שסנטורום מוכר לבוחרים ברור: רומני הוא פקיד, שיש לו ניסיון כלכלי, אך אין לו שאר רוח. פקידים לא הופכים לנשיאים דגולים. נשיאים דגולים הם מי שמצליחים להפוך את הבית הלבן לכלי לשינוי מדיניות ואווירה. רונלד רייגן היה מנהיג. למעשה, אם להסתמך על מה שאומרים המועמדים הרפובליקנים בשבועות האחרונים, הוא המנהיג היחיד שראוי לאזכור.
אלא שבדרכו להיות הרייגן של הבחירות הללו, סנטורום מאלץ את עצמו לעסוק בטפל: הפלות, נישואי הומוסקסואלים, תפילות בבתי ספר ובאירועי ספורט.
כל אלה נושאים שאכן מקרבים אליו את הבוחרים הנוצרים-שמרנים, אך בסופו של דבר מותירים אותו בשולי הדיון המעסיק את כלל הבוחרים באמריקה: כלכלה, צמיחה, תעסוקה. הוא אולי המועמד הנכון, אך לא למערכת בחירות שהנושא הדומיננטי שיכריע אותה כל כך רחוק ממנו.
לסנטורום יש תשובה לטענות המועלות נגדו: כדי להחזיר את אמריקה לצמיחה אמיתית, צריך להחזיר את הציבור האמריקאי לערכיו הבסיסיים. סנטורום רוצה כלכלה בריאה שמתחילה באורח חיים שמרני, מוסרי. יש מידה של קסם בהצעה כזאת, אבל היא מייצרת אתגר מורכב מדי, ארוך טווח מדי. האמריקאים רוצים פתרונות מהירים יותר לחוליי הכלכלה, והם יפזלו בסופו של דבר לעבר המועמד שעיקר עיסוקו בכלכלה, לא בשאלה עם מי מתי ואיך יותר לאזרח לקיים יחסי מין.
בעוד שבוע יעבור המרוץ לקרוליינה הדרומית, התחנה האחרונה לפני שהרכבת של רומני יוצאת למסע שאין בו יותר מעצורים.
אם רומני ינצח גם במדינה הדרומית והשמרנית הזאת, סימן שהמצביעים הרפובליקנים הגיעו לאחת משתי מסקנות: או שהם התרגלו לרעיון של רומני; או שהם פשוט השלימו עם העובדה שאף אחד מהמועמדים המועדפים עליהם - סנטורום, ריק פרי וגינגריץ' - לא יוכל לנצח. "אם רומני ינצח כאן, הוא יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית", אמר השבוע הסנטור ג'ון מקיין, שבשבוע שעבר, מיד אחרי איווה, קפץ על עגלת המנצח רומני והודיע על תמיכתו.
מקיין, יותר מכל מועמד אחר, צריך לדעת עד כמה קרוליינה הדרומית חשובה: בשנת 2000 הגיעה אליה כמועמד אפשרי, אך ספג מפלה משפילה מכוחותיו של ג'ורג' בוש, שהצליחו לשכנע את בוחרי המדינה הזאת שמקיין הוא ליברל מסוכן בכסות של שמרן.
שמונה שנים אחר כך שוב בא לקרוליינה הדרומית, והפעם הצליח להתיידד עם בוחריה. זאת הפעם שבה הצליח גם להיבחר למועמד. בעוד שבוע יהיה אפשר לומר דבר דומה גם על רומני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם