העידן הלא מאויש החל במחסן של הישראלי
כשאברהם כרם פיתח במוסך ביתו בלוס אנג'לס מטוס ללא טייס, הוא לא זכה להערכה. כעת, ההמצאה שלו כבר שווה מיליארדי דולרים
האלבטרוס, כפי שנקראה ההמצאה שלו, הועבר לאתר ניסויים במדינת יוטה, שם הדגים כרם את היכולת של כלי הטיס שהמציא להישאר באוויר עד 56 שעות. היום קצת קשה להבין מה מיוחד בנתון זה, אולם באותם ימים מטוסים אחרים ללא טייס הצליחו להישאר באוויר רק זמן קצר לפני שהתרסקו.
כעבור יותר מעשור של פיתוח, המל"ט בעל המראה הצנוע של כרם הפך ל"פרדטור" (טורף), כלי טיס קטלני שמופעל מרחוק ומסוגל לטוס בשמי האויב כמעט יממה לפני שמפעיליו, במרחק אלפי ק"מ בדרום מערב ארצות הברית, משגרים טילי הלפייר לעבר המטרות שהם רואים על מסכי הווידאו.
המל"טים למטרות תקיפה ואיסוף מודיעין, הפכו לכלי נשק מהפכניים במלחמות בעיראק ובאפגניסטן, ובמלחמה נגד הטרור במקומות כמו פקיסטן ותימן, ויצרו תעשיה המגלגלת מיליארדי דולרים. במהלך העשור הקרוב מתכנן הפנטגון לרכוש יותר מ-700 מל "טים בגודל בינוני עד גדול בהשקעה של 37 מיליארד דולר. עוד אלפי מזל"טים יוכנסו לתרמילים של חיילים, כדי שיוכלו לשגרם ידנית בתוך דקות, על מנת שיציצו וידווחו מה קורה מעבר לגבעה או יפציצו את האויב.
הענף הזה פורח כיום, אך הוא חייב רבות לכמה מהנדסים עקשניים ובעלי חזון, שפיתחו את הטכנולוגיה של כלי טיס ללא טייס בתקופה שבה הממסד הביטחוני ורוב החברות הביטחוניות גילו בנושא מעט מאוד עניין, אם בכלל. ממציאים כמו כרם הצליחו להמשיך בעבודות הפיתוח שלהם תודות למילגות שקיבלו מכמה גופים שבכל זאת האמינו בפוטנציאל, ובכלל זה הסי-איי-אי.
לדברי כרם, הוא דמיין שהמל"טים יהיו מעורבים ב"סכסוך עם ברית ורשה, אם זה על אדמת גרמניה ואם כחלק מהמערך של חיל הים וחיל הנחתים שלנו". כרם נאלץ למכור את החברה שהקים, יחד עם אבטיפוס של ה"פרדטור", הרבה לפני שכלי הטיס הזה
במהלך העשור האחרון הפכו המל"טים לחלק אינטגרלי מהדוקטרינה של הצבא האמריקאי. עד כדי כך, שהיום קשה לדמיין כמה שולי התחום הזה היה פעם. לפני פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 היו לצבא ארצות הברית פחות ממאתיים מל"טים. כיום יש לו יותר מ-7,000 מל"טים ומזל"טים. לפני ה-11 בספטמבר המל"טים לא היו "על מפת הדרכים", אומר טים קונבר, יושב ראש "אירוביירונמנט", שמייצרת מל"טים לצורכי ביון עבור הצבא האמריקאי.
לפני 2001, "אירוביירונמנט" מכרה מעט מל"טים לצבא, באמצעות כמה חוזים קטנים. "אבל אף אחד לא באמת עשה בהם שימוש", מציין קונבר.
כעת המצב שונה לגמרי: מאז הפלישה לאפגניסטן מכרה החברה לצבא האמריקאי אלפי מל"טים. החברות שמעצבות ומייצרות מל"טים נהנו מצמיחה אדירה בשנים האחרונות. גם כיום לא נראים סימני האטה בענף, על אף שהמלחמה בעיראק הסתיימה והמלחמה באפגניסטן מתקרבת לסיומה.
הטכנולוגיה הזו זולה בצורה משמעותית מהמטוס הרגיל ומגוון השימושים בה גדל ככל שהמל"טים נעשים מהירים וחמקנים יותר. "טיל גרופ", חברה לניתוח שווקים מפיירפקס שבווירג'יניה, מעריכה שעד שנת 2019 יושקעו במל"טים ברחבי העולם מאה מיליארד דולר.
"לענף המל"טים יש עוד פוטנציאל צמיחה גדול", אומר פיל פינגן, מנהל ניתוח התאגידים ב"טיל גרופ". "הצבא מעוניין במל"טים נוספים. בצבאות ברחבי העולם עדיין נעשה שימוש מוגבל בטכנולוגיה הזו. אבל צבאות זרים ראו את ההצלחה של המל"טים בעיראק ובאפגניסטן, וגם הם מעוניינים לרכוש אותם".
בשנת 1987 הצליחה "אירוביירונמנט" להטיס את המזל"ט הראשון שאפשר לשאת בתרמיל. משקלו היה ארבעה ק"ג, הותקנה בו מצלמה וקראו לו פוינטר. "קנו אותו אז רק כדי לבחון אותו", מספר קונבר. "אלו היו דגמים ראשוניים".
כאשר היחידות המיוחדות של צבא ארצות הברית נכנסו לאפגניסטן באוקטובר 2001 הן לקחו עימן שתי מערכות פוינטר והשתמשו במזל"ט הזה לאיסוף מודיעין מגובה נמוך. במהרה התברר שהצבא מעוניין בעוד פוינטרים כדי להתמודד עם תנאי השטח הקשים באפגניסטן. הרבה מעל הפוינטר, גם הפרדטור והגלובל הוק עשו עבודה טובה.
"הפרדטור הוא החיישן הטוב ביותר שלי לאיתור וחיסול בכירים באל-קאעידה ובטאליבן והוא מוכיח את עצמו ככלי חיוני ביותר בלחימה שלנו", כתב הגנרל טומי פרנקס ב-2003 בדיווח על פעילות חיל האוויר. הביקוש למל"טים החל לגדול וההשפעה על החברות בענף היתה ברורה.
בשנת 2001 ההכנסה השנתית של "איירוביירונמנט" הסתכמה ב-29.4 מיליון דולר. בעשור האחרון זינקו ההכנסות והגיעו ל-300 מיליון דולר בשנה, כש-85 אחוז מהסכום הזה מגיע ממכירת מל"טים. החברה, המעסיקה 768 עובדים, לעומת 163 בלבד בשנת 2001, יצאה לבורסה לפני ארבע שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם