גיבורים יש מאין
שליט וגולדווסר יצטרכו להוכיח שהם יכולים להועיל לציבור יותר מאשר רק בהצטרפותם כ"סלבריטאי שבי" למשחק הפוליטי
פי פרסומים זרים עומדת לחבור לאחד, יאיר לפיד, בדרכה להסתער על לבו של הקונצנזוס הישראלי, ואוקיינוס הקולות הצפים והמבולבלים שמקננים בתוכו; והנה, בצעד בלתי שגרתי, אמיץ מבחינה פוליטית, חובר נועם שליט, אביו של וסמל בפני עצמו, לשלי יחימוביץ', ומתמודד על מקום ברשימת העבודה לכנסת. אין זה אומר ששליט ייכנס לכנסת. אחרי הכל, כניסתו של לפיד לחיים הפוליטיים פוגעת בפוטנציאל המנדטים של המערך (כמה אנכרוניסטי נשמע שם זה כיום), וממזערת את סיכוייו של שליט סניור לקנות לעצמו מקום בבית המחוקקים הישראלי.
הכניסה - המשוערת - של קרנית גולדווסר (רעייתו של אודי גולדווסר, חלל אירוע החטיפה), וכעת של נועם שליט לחיים הציבוריים, מלמדת משהו על הדרך שבה ישראל מייצרת דמויות ציבוריות. אחרי הכל, הטרגדיה שפקדה את משפחת גולדווסר היא אמה-הורתה של "קרנית גולדווסר", הדמות הציבורית שנושאת עיניה למשרה ציבורית. בדומה לכך גם אירוע החטיפה של גלעד שליט, שאלמלא הוא, נועם שליט היה נותר ישוב במשרדו בחברת "ישקר", מקום עבודתו, ולא מדמיין כל אופק פוליטי לעצמו.
אחת הטענות השכיחות שהושמעו נגד שליט וגולדווסר היא כי הם נהנו מאור הזרקורים, והפכו את הסיטואציה האישית שלהם לקרדום לחפור בו הון אישי עבור עצמם. ולראיה: גולדווסר הגישה תכנית טלוויזיה, ושליט, למרות חיתוך הדיבור הרך, נדמה כמי שלא פגש מיקרופון שגרם לו להרגיש בחילה.
האם עניין זה הוא מגונה? הן גולדווסר והן נועם שליט ספגו לא מעט ביקורת על ההנאה המסוימת - לפחות כך זו נתפסה ברבים - שהפגינו בדיאלוג שלהם עם התקשורת בתקופות הטראומתיות ביותר בחייהם.
האם תקופות המאבק הציבורי לטובת יקיריהם מכשירות את השניים לחיים ציבוריים? האם הן הופכות אותם לראויים להיות משרתי ציבור? למחוקקים? ספק גדול. שליט הוא ג'נטלמן מאופק וגולדווסר היא אישה עשויה ללא חת, אבל מכאן ועד לניהול ענייני המדינה וקביעת סדר היום הציבורי שלה - המרחק גדול. נדמה כי גולדווסר ושליט נישאים על אדי הפרסום שהסבו לשניהם הנסיבות הטרגיות, ועם זאת, צריך לזכות את שניהם ברגע אחד של חסד: אחרי הכל, אין דומה למי ששילם מחיר אישי כבד כדי להיכנס לחיים הפוליטיים לטובת מזעור הסיכוי להישנות טרגדיות דומות לשלו.
עם זאת, כדי שנועם שליט וקרנית גולדווסר יוכלו להשתחרר מתדמית "משפחות השבי", יהיה עליהם להוכיח כי הם יותר מנער ונערת הפוסטר של השבי; הם יצטרכו להוכיח כי יש בידם להועיל לציבוריות הישראלית יותר מאשר רק בהצטרפותם של "סלבריטאי שבי" למשחק הפוליטי. והדרך הזאת, לקבלת אשראי אצל הציבור הישראלי ההפכפך והדורסני, עוברת בצמתים שבהם שום יאיר לפיד לא הלך. חובת ההוכחה היא כעת על כתפיהם. אם יצליחו להשתחרר מה"תדמית", יהפכו ללגיטימיים. אם לא יצליחו, ידמו ל"יאיר לפיד", האדם והמותג הריק. עוד טרמפיסט פוליטיקה שמחפש סוס תקשורתי לרכוב עליו לעבר הכנסת. כך או כך, כל זה לומר שפני הדברים עגומים מאי פעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם