תגלית חדשה: תעודת כשרות בת 1,500 שנים
בחפירות באזור עכו נמצא חותם עשוי חרס מהתקופה הביזנטית, ששימש אופים יהודים כדי להטביע את חתימתם על המאפים שייצרו
חותם הלחם שנחשף בחפירות צילום: רשות העתיקות
מנורת המקדש, כסמל יהודי מובהק, העידה כי החותמות השתייכו ליהודים, וזאת בשונה מחותמות לחם של נוצריים שעליהן מוטבע דגם הצלב, שהיו נפוצות מאוד בתקופה הביזנטית.
לדברי ד"ר שיאון, חותם הלחם שנמצא כעת הוא ייחודי וחשוב, שכן זו הפעם הראשונה שמתגלה חותם כזה בחפירה ארכיאולוגית מבוקרת, שניתן לקבוע את מוצאו ותאריך ייצורו, ושמחזק את הסברה כי עוצ'ה היה יישוב יהודי.
בתקופה הביזנטית נוצרית, התאפיין אזור עכו כאזור נוצרי מובהק, והימצאות יישוב היהודי כה קרוב אליו - מהווה חידוש מחקרי. בחפירות קודמות, כבר התגלו בעוצה ארון קבורה מחרס, נר שבת ודגמי מנורה צבועים על קנקנים.
בשל הקרבה הגיאוגרפית של חורבת עוצה לעכו, ניתן לשער שהיישוב סיפק דברי מאפה כשרים ליהודי עכו בתקופה הביזנטית.
ייצור סדרתי עבור אופים יהודיים
על חותם הלחם שנמצא חרותה מנורת שבעת הקנים, ובקצה הידית שלו חרוטות גם מספר אותיות יווניות המקיפות עיגול ונקודה. על פיי ההשערות ייתכן ומופיע בו השם לאונטיוס, שהיה נפוץ בין יהודים בתקופה זו. לדברי ד"ר שיאון וגלעד יפה, יתכן שזה שמו של הנחתום מחורבת עוצה שלו היה שייך החותם.
ד"ר דוד עמית מרשות העתיקות, החוקר את נושא חותמות הלחם, הוסיף כי על פי הממצאים, דמות המנורה נחרטה על פני החותם על ידי הקדר לפני צריפתו בתנור, ואילו
שם הבעלים נחרת על פני הידית לאחר הצריפה. מכאן ניתן לשער, שחותמות נושאי סמל המנורה יוצרו בייצור סידרתי בעבור אופים יהודיים, וכל אחד מהאופים הללו חרת את שמו על פני הידית, שאף היא שימשה כחותם.
כך ניתן היה להחתים על פני בצק המאפה ,לפני אפייתו, חתימה כפולה: את המנורה - סמל הזהות היהודית הכללי של המאפיות היהודיות, ואת שמו הפרטי של האופה בכל אחת מהמאפיות הללו. זאת, באופן שהוסיף ערובה ואמינות לכשרותו של המאפה.
אתר החפירות בעכו
צילום: רשות העתיקות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם