בעלת הבית: הנהנתנות של מישל אובמה
ספר חדש שיצא בארצות הברית חושף כיצד הפכה רעייתו של ברק אובמה לאימת הבית הלבן, ומה בעלה חושב על זה
נשמע יפה, עממי וספונטני, אלא שבחירת המילים לא ממש מתארת את המציאות, בוודאי לא כשהטיולים של מישל אובמה מחייבים עשרות אנשי ביטחון לסרוק את נתיב הנסיעה, להסתער על החנות 40 דקות לפני בואה, וגם לוודא שיהיה בסביבה צלם.
שום דבר בתמונה, שצולמה ב-30 בספטמבר 2011, לא הושאר ליד המקרה. לא כובע המצחייה הספורטיבי, לא משקפי השמש הכהים, החולצה הפרחונית הפשוטה, הפנים נטולות האיפור, ובוודאי לא הלוקיישן, סניף של רשת שידועה במחיריה העממיים.
אפשר להבין את הרצון של אובמה לזהות את עצמה עם מותג פופולרי ושווה לכל נפש כמו "טארגט". כמו שכתב הנשיא בביוגרפיה שלו, "תעוזת התקווה": " יש לה יופי פנימי של אמא ואשת קריירה עסוקה, ולא יופי ממוחזר שאנחנו רואים על עמודי השער הנוצצים של מגזיני האופנה".
התמונה המדוברת נועדה לשווק מחדש את מישל אובמה לציבור האמריקאי כשותפה החמה והאנושית של הנשיא, למזער נזקים. כי נזקים לא חסרים. לפני מספר חודשים, בראיון לצהובון הסופרמרקטים "נשיונל אינקוויירר", יצא אחד היועצים הבכירים בבית הלבן נגד הרגלי הנופש הבזבזניים של אשת הנשיא.
"מישל מנצלת את הפריבילגיה שמאפשר לה התפקיד בזמן שמרבית המשפחות בארצות הברית בקושי יכולות להרשות לעצמן לקחת חופשה של שבוע מהעבודה", אמר היועץ שכמובן לא הזדהה בשמו. "כשמחברים את
כמה שבועות אחר כך נראתה מישל בתמונה שצולמה בערב התרמה של המפלגה הדמוקרטית לבושה בשמלה מחמיאה, שחושפת זרועות חטובות וצמיד משובץ יהלומים, שהצליח לסנוור לא מעט מומחי אופנה. אלה מיהרו להסביר שמדובר בפריט של המעצבת הצעירה קייתי דיקר, ששוויו 40 אלף דולר.
על רקע הפרסומים הלא מחמיאים, הירידה בשיעורי התמיכה בגברת הראשונה והכניסה לשנת הבחירות הגורלית, אפשר להבין מדוע הרגישו בבית הלבן צורך למתג מחדש את מישל אובמה. אבל בלוני מיתוג מלאכותיים נוטים להתפוצץ ללא אזהרה.
הסקנדל התורן היה שילוב נפיץ במיוחד של חופשה בת שבועיים וחצי בהוואי ובחירת גרדרובה בעייתית. רשת איי-בי-סי דיווחה שבזמן החופשה הגיעה מישל לתפילת יום ראשון בכנסייה מקומית לבושה בשמלה של המעצבת סופי טילט, שמחירה כ-2,000 דולר . למחרת נפגשה עם חיילים בצבא האמריקאי ועם בני משפחותיהם, חנוטה בחצאית של המותג היפני "קום דה גרסון", שמחירה, לפי הדיווחים, 950 דולר.
לא מעט נכתב בשנים האחרונות על טעמה המשובח של מישל אובמה בבגדים. הסגנון הייחודי שלה הזכיר לרבים את הימים הנוצצים של ז' קלין קנדי, וזיכה אותה במקום מכובד ברשימת עשר המתלבשות הטובות של המגזינים "וניטי פייר" ו"פיפל". אבל יש מי שחושבים שהיא לקחה את החוש האופנתי שלה כמה צעדים רחוק מדי, שהבגדים הפכו לה לאובססיה.
"היא מרגישה שהלחץ שמופעל עליה להיראות ולהיות מושלמת גדול יותר מכפי שהופעל על נשות נשיא אחרות, מפני שכולם מחכים שהאישה השחורה הראשונה תעשה טעות", מצוטט אחד מעוזריה בספר The Obamas, שראה אור ביום שלישי השבוע ועותק שלו נמסר לידי "סופשבוע" באופן בלעדי עוד טרם פרסומו הרשמי.
הספר, שכתבה עיתונאית ה"ניו יורק טיימס" ג' ודי קנטור, הוא מסמך פוליטי מורכב ומעמיק שמתבסס על ארבע שנות סיקור של בני הזוג אובמה וראיונות עם כ-30 מקורבים לבני הזוג. דיווחים ראשונים ממנו מסעירים את אמריקה.
אובמה, האישה שלפני שלוש שנים נתפסה כגרסה אמריקאית של סוניה פרס ז"ל, מי שרצתה לברוח מהפוליטיקה כמו מאש, הפכה מאז כניסתה לבית הלבן לרעיה שתלטנית ובוחשת. היא דורשת להיות מעורבת בפרטים הקטנים, לא מתביישת להביע את דעתה גם כשזו לא נדרשת, והתנהלותה הכוחנית הצליחה לעורר לא מעט סערות בסביבתו הקרובה של הנשיא.
יממה לפני צאתו לחנויות של הספר הודיע ראש סגל הבית הלבן, ויליאם דיילי, על פרישתו מהתפקיד בתום שנה אחת בלבד. יעבור זמן עד שהסיבות האמיתיות לפרישה ייצאו לאור, אבל כבר עתה ברור שמשבר אמון או יחסים אישיים בעייתיים עם הממונים הובילו למהלך. זו רק אחת בסדרה של התפטרויות מהדהדות של אנשי צוות קרובים.
בשנתיים האחרונות ראה אובמה איך הכוורת שהקים סביבו הולכת ומתפרקת. תחילה עזב ראש הסגל הקודם רם עמנואל (שנבחר מאז לראש עיריית שיקגו), ואחריו פרש דובר הבית הלבן רוברט גיבס. שני אלה, מהדמויות הקרובות ביותר לנשיא, השאירו אחריהם שובל ארוך של תקריות לא נעימות עם מישל אובמה וסביבת עבודה עכורה ומתוחה.
מקורביה של מישל אובמה אומרים שהיא בכלל לא רצתה להיות שם. כאשר הודיע בעלה שהוא יתמודד על הנשיאות, היא בעיקר חשבה על המחיר האישי הכבד שיתלווה למעמד החדש. היא תיארה בפניו את הפוליטיקה כמקצוע ציני, כפוי טובה, לא מתגמל ואף נטול השפעה ממשית. האפשרות לחולל שינוי אמיתי, טענה בפניו, נמצאת במקומות אחרים - בעולם העסקים, באקדמיה.
בהקשר זה זכורה שיחה שניהלה עם הבוס שלה באוניברסיטת שיקגו בשנת 2000, בעת שהשתתפה בקמפיין הבחירות של בעלה לסנאט מטעם מדינת אילינוי. כשנשאלה אם יש משהו שמושך אותה בקמפיין - לחיצות הידיים, חוגי הבית, המפגש עם התושבים - אובמה לקחה שנייה של מחשבה, שאחריה אמרה שהביקור בכל כך הרבה בתים העניק לה רעיונות לעיצוב מחדש של המעון המשפחתי.
תשע שנים לאחר מכן, כשביקרה בבית ספר בוושינגטון, אמרה אחת התלמידות שהחלום שלה זה להיות הגברת הראשונה של ארצות הברית. "זה לא משתלם", אמרה לה אובמה. הדברים התפרשו אז כבדיחה; היום הם נתפסים כביטוי לתסכול הגדול שחשה בחודשים הראשונים לכהונת בעלה.
אובמה הגיעה לתפקיד חסרת ניסיון, אחרי ארבע שנים כאשת סנאטור. במשך כל הקדנציה של אובמה בסנאט היא המשיכה להתגורר בשיקגו עם הבנות, סשה ומאליה, והשתדלה להתרחק עד כמה שניתן מהתרבות הפוליטית של הבירה. היא מיעטה להשתתף בעצרות הבחירות של אובמה בזמן הקמפיין, והדהימה את יועצי הנשיא כשהעלתה את האפשרות להמשיך ולהתגורר בשיקגו גם לאחר שאובמה יעבור לבית הלבן, כדי לחכות שהבנות יסיימו את שנת הלימודים שלהן.
"ברק ואני מדברים על הכל. אבל כמו בזמן שהוא כיהן כסנאטור וכמו במהלך הקמפיין לנשיאות, אני לא היועצת הפוליטית שלו, אני אשתו. ובימים אלה זאת עבודה במשרה מלאה", אמרה אובמה בראיון למגזין "טיים", זמן קצר לאחר הניצחון בבחירות.
נראה היה שהיא למדה היטב מניסיונה של הילרי קלינטון, שמעורבותה העקבית בקביעת מדיניות שימשה נשק רב עוצמה בידי אויביו של הנשיא. מישל ביקשה ליצור את הרושם שהיא רק עזר כנגדו, קודם כל אמא, אחר כך רעיה ורק בסוף דמות ציבורית.
"ברק ואני תמיד היינו עצמאים מבחינה מקצועית, ואני אוהבת את זה ככה", אמרה בראיון בשיאה של מערכת הבחירות. "אני לא רוצה לעשות את העבודה של בעלי ואני לא רוצה שהוא יעשה את שלי".
כשנשאלה אם היא הולכת להיות יותר כמו לורה בוש הפסיבית יחסית או כמו הילרי קלינטון הדומיננטית, השיבה, "בהתבסס על הכישורים הרבים שיש לי בתחומים רבים כל כך, אני אהיה מה שאני צריכה להיות בכל זמן נתון. וזה תלוי במה שהארץ שלנו צריכה, במה שהמשפחה שלי צריכה, במה שברק צריך. אני רוצה להישאר גמישה מספיק כדי שכל מה שיצטרכו שאעשה, אעשה".
אלא שככל שחלף הזמן כך גדל השינוי שחל באובמה, שמצאה את עצמה - מרצונה או שלא - נשאבת עמוק יותר לתוך הזירה הפוליטית. וכך, רגע לפני הפריימריז באיווה, המדינה שפותחת את מסע הבחירות, היא הופיעה ב-33 עצרות פוליטיות תוך שמונה ימים. ואחרי שעברו לבית הלבן לא לקח הרבה זמן עד שהתחילה לראות בעצמה שותפה להנהגה.
"היא הייתה מאוד מתוסכלת מכך שכל כך הרבה מהמדיניות הייתה מונחית על ידי הנשיא בלי שהתקיים דיון בשאלה איך היא משתלבת בנרטיב הרחב יותר של הנשיאות של אובמה", סיפר אחד המקורבים המצוטטים בספר. "היא רצתה להיות חלק מהאסטרטגיה, רצתה לוודא שהכל הובא בחשבון", הוסיפה אניטה דאן, אחראית התקשורת בבית הלבן בשנתיים הראשונות לכהונת אובמה ואחת הנשים הקרובות ביותר לבני הזוג.
"תמצאו דרך לנצל אותי בצורה אפקטיבית, זו העדיפות העליונה שלי", ביקשה מאנשי הנשיא. המסר היה ברור. למישל אובמה לא הייתה שום כוונה להסתפק בתפקיד של מארחת ובת לוויה באירועים רשמיים.
מישל דרשה לקחת חלק פעיל יותר בקביעת הלו"ז של הנשיא ובקביעת רשימת האורחים המוזמנים לאירועים בבית הלבן. כשלא הצליחה לתאם לו פגישות עם אנשים שרצתה שיפגוש, הייתה שולחת אי-מיילים נזעמים לאליסה מאסטרומונאקו, מתאמת הלו"ז של הנשיא. האי-מיילים, לפי הספר החדש, "היו כל כך בוטים, שמאסטרומונאקו הייתה מראה אותם לקולגות שלה, ולא ידעה איך להתמודד עם חוסר הנחת של הגברת הראשונה".
ככל שדרישתה למעורבות גדלה, כך גברו מאמצי הבלימה של יועצי הנשיא, שסברו כי הדרך הנכונה ביותר לנצל את הגברת הראשונה בצורה אפקטיבית, כפי שביקשה, היא פשוט לא לנצל אותה. מי שהוביל את הקו הזה בצורה הנחושה ביותר היה ראש הסגל, רם עמנואל. עמנואל ראה כיצד מעורבותה הגדולה של הילרי בניסיונות לחולל רפורמה במערכת הבריאות בקדנציה הראשונה של קלינטון הסתיימו בפיאסקו, והיה נחוש לא לחזור על אותה טעות.
עמנואל הגדיל לעשות כשניסה להדוף בכוח כל ניסיון של מישל אובמה להשיג דריסת רגל במוקדי הכוח הנשיאותיים. כך, למשל, הוא דחה את ניסיונותיה של ראש הסגל של מישל, ג'קי נוריס, לקחת חלק בישיבות הבוקר היומיות. במשך תקופה ארוכה הוא סיכל את היוזמה למנות למישל כותב נאומים קבוע.
בשלב מסוים הנתק בין האגף המזרחי - המגרש הביתי של הגברת הראשונה - למערבי - שבו מתרחשת בפועל עבודת הנשיא - הפך כל כך גדול, עד שיועצי הנשיא כינו את האגף המזרחי בלעג על שם האי הפסטורלי "גואם" ; כמוהו , כך התבדחו, גם מקומה של מישל בבית הלבן: "נעים אך חסר השפעה".
" מישל ועמנואל כמעט לא היו בקשר מהרגע הראשון", כותבת קנטור. "הם היו שתי נשות הנשיא.
האישה הרשמית והציבורית, והאישה הפרטית והלא רשמית". משולש רומנטי כזה יכול לעבוד רק כששתי הנשים מקבלות זו את זו בהבנה. זה בהחלט לא היה המצב. עמנואל ניסה למדר בכל דרך את מישל, שמצדה הביעה התנגדות למינויו לתפקיד.
המהפך שעברה מישל לא הסתכם רק במעורבותה בעניינים פוליטיים. למרות ההכרזות על רצונה להמשיך להתגורר בשיקגו, היא נכנסה לבית הלבן כמו רוח סערה. מקורבים מתארים אותה כמי שהייתה אובססיבית לגבי החיים בבית הלבן - כללי הטקס, העיצוב, סידורי הפרחים, האירועים הרשמיים והבגדים שלבשה בהם.
היה לה חשוב שהכל יהיה נוצץ, זוהר, חלק. אבל אלה לא היו ימים נוחים מבחינה כלכלית, והרצון של אובמה לתת לאמריקאים שיעור בסטייל עורר חוסר נחת בקרב יועצי הנשיא, שהאמינו כי מיתון כלכלי ואבטלה גבוהה הם זמן טוב לגלות איפוק.
אובמה לא הייתה מוכנה לשמוע על כך. היא שכרה אשת אופנה קבועה שעברה על הבגדים שלבשה מדי יום, דאגה לקחת איתה לכל ביקור מחוץ לוושינגטון מעצב שיער ומאפרת, וכשהיה צריך לעצב מחדש את אחד האגפים הפרטיים בבית הלבן, היא התעקשה לשכור את שירותיו של מייקל סמית, מעצב העל שאחראי, בין השאר, לאחוזות הפאר של סטיבן ספילברג ורופרט מרדוק.
מי שהוטרד במיוחד הוא רוברט גיבס, שהסביר באחת ההזדמנויות כי "כולם יודעים מה קורה ברגע שאנשים נהפכים לקריקטורה", מתייחס לאותה תספורת מפורסמת ב-400 דולר שסייעה לחסל את הקריירה הציבורית של ג'ון אדוארדס.
"אי אפשר לשים את זה בקופסה ולהמשיך הלאה. ברגע שזה בחוץ אין שום דרך לתקן את זה". אובמה עצמו, מתברר, חשש להתעמת עם מישל, מה שהשאיר את העבודה השחורה לגיבס, שפעם אחר פעם היה צריך להסביר לה שאי אפשר להפוך ביקור נשיאותי לחופשה פרטית. "אתם מצפים שאני אלך ואגן על זה אחר כך? אני לא רוצה להגיע למצב שאני צריך להסביר את זה לפוקס ניוז".
פעם אחר פעם מצא את עצמו גיבס נאלץ להסביר לתקשורת את מה שניסה למנוע מראש. אחת הדוגמאות הבולטות היא החלטתה של אובמה לקחת את בתה הצעירה, סאשה, לטיול בספרד. שלושה חודשים לפני בחירות האמצע, כשהכלכלה האמריקאית מקרטעת, האבטלה בשמים, בנקים נסגרים בהמוניהם ומיליוני אנשים מאבדים את בתיהם - זה לא היה זמן אידאלי למסעות נופש חוצי גבולות.
יועצי הנשיא רצו להציג את הישגיו לפני הבחירות. במקום זה הם היו צריכים להתמודד עם תמונות של הגברת הראשונה מוקפת בעשרות מאבטחים, בשעה שהיא מסתכלת על חלונות ראווה של חנויות מותגים בפנים חתומות ומשקפי שמש גדולים, כאילו מדובר בכוכבת קולנוע. הפרשנים השמרנים מיהרו לתקוף את בני הזוג ובפוקס ניוז התחילו להיזרק מספרים לאוויר.
500 דולר ללילה לסוויטה הזולה ביותר במלון כפול 60 חדרים שהוזמנו לה, לכמה חברות טובות ולעשרות מאבטחים פלוס 11 אלף דולר שעולה שעת טיסה במטוס הנשיאותי - יכולים להאכיל מאות רעבים. "מישל אובמה, בחורה חומרנית וגרסה מודרנית של מארי אנטואנט", נכתב בטור דעה ב"דיילי ניוז".
"האומה ממשיכה להיאבק עם שיעורי אבטלה של 9.5 אחוז , אבל אני לא חושב שמישל אובמה מרגישה את הכאב שלכם בשעה שהיא נופשת בחופה הדרומי של ספרד", תקף המנחה הפופולרי של פוקס ניוז, שון הניטי.
גיבס, האיש שביקש למנוע את הטיול וסלד מהצורך להסביר את מה שהוא עצמו הזהיר מפניו, נשלח פעם נוספת להגן על מישל אובמה. "הגברת הראשונה היא אישה פרטית ואמא שלקחה את הבת שלה לטיול פרטי. ואני חושב שנשאיר את זה כך". כמה ימים לאחר מכן צנח שיעור התמיכה הציבורית במישל אובמה בעשרה אחוזים.
הרבה אנשים הרימו גבה כשמישל אובמה קיבלה הזמנה לככב בשער של "ווג" - אותה מישל שבעלה תיאר כמי שניחנה ביופי מהסוג שלא רואים על עמודי השער של מגזיני אופנה נוצצים. באופן טבעי, העוזרים של אובמה לא התלהבו.
אבל מישל לא הייתה מוכנה לשמוע על האפשרות לדחות את הצילומים, הגיבה בזעם ואיימה ש"אם אתם לא יכולים לטפל בזה כך שזה לא יהפוך לסיפור שלילי, אז ברור לגמרי שיש לי את הצוות הלא מתאים". אובמה טרחה להסביר שהיא רואה בצילומים הזדמנות להעביר מסר חינוכי למיליוני נערות שחורות שיגלו שהן לא חייבות להיות לבנות ובהירות שיער כדי לככב בשער של מגזין אופנה.
אפשר להבין למה אובמה רואה את עצמה כמנהיגה בקהילה השחורה. היא אמנם עורכת דין מצליחה בזכות עצמה, אבל תחושת הקיפוח שלה נובעת בין היתר מתקופת לימודיה באוניברסיטת פרינסטון. "החוויה שלי בפרינסטון גרמה לי להיות הרבה יותר מודעת לזהות השחורה שלי", כתבה בעבודת התזה שלה.
"בפרינסטון גיליתי שלא משנה כמה פתוחים וליברלים כמה מהפרופסורים וחברי ללימודים, לא פעם אני מרגישה כמו אורחת בקמפוס. כאילו שאני באמת לא שייכת. לא משנה באילו נסיבות אני פוגשת סטודנטים לבנים בפרינסטון, זה נראה לי כאילו מבחינתם אני קודם כל שחורה ורק אחר כך סטודנטית". בהזדמנות אחרת הוסיפה כי "אוניברסיטאות לבנות כמו פרינסטון מתוכננות מבחינה חברתית ואקדמית כך שקודם כל הן ישרתו סטודנטים לבנים".
ביוני 2010 נשא הנשיא אובמה את נאומו השנתי לאומה, שבמהלכו ביקש להתייחס גם לרפורמה בנושא המהגרים הלא חוקיים באמריקה. רם עמנואל חשב שמדובר בטעות. לטענתו, לאור העובדה שלא הייתה אז הצעת חוק רלוונטית בנושא, אזכור סוגיית המהגרים עלול להסב נזק למועמדים דמוקרטים במדינות מתנדנדות בבחירות אמצע הקדנציה.
מישל, לעומתו, האמינה שמדובר בלא פחות מאשר ציווי מוסרי, לאחר שרק כמה ימים לפני כן נתקלה בביקור בבית ספר בתלמידה שסיפרה לה שאמה ניצבת בפני סכנת גירוש. ההתעקשות של מישל חזרה על עצמה בנושאים פוליטיים נפיצים כמו הרפורמה במערכת הבריאות, בכולם הפגינה גישה דומה - התייצבות מוחלטת בצד "הציווי המוסרי" שנגזר מחזון שהתווה אובמה במהלך הקמפיין. בניגוד לה, עמנואל סבר שעדיף לקדם פשרה פוליטית גם במחיר של הגשמה חלקית בלבד של החלום שבשמו נבחר אובמה.
לא פעם ראתה מישל את עצמה כשומרת הערכים של הנשיא, האישה היחידה בסביבתו שנותרה נאמנה להבטחת השינוי שבזכותה נבחר. התנהלותה הבהירה שהיא לא תיתן לשום דבר לעמוד בדרכו של בעלה להגשים את חזון המהפכה שביקש לחולל, גם אם זה ידרוש לפטר כמה מחברי מעגל היועצים הקרוב.
"היא שומרת על הגב שלו", סיפר דיוויד אקסלרוד, יועצו הקרוב של אובמה. "כשהיא חושבת שדברים מתנהלים שלא כשורה או שדברים סטו ממסלולם, היא תגיד את זה, משום שהיא מאוד מעורבת במה שהוא עושה, יודעת כמה קשה הוא עובד ורוצה לוודא שכולם עושים את העבודה שלהם כמו שצריך".
בסוגיית המהגרים אובמה התייצב לצד אשתו והקדיש לה חלק נכבד בנאומו, אבל התקשורת לא התרשמה. מישל קראה את הביקורות ורתחה. "היא זעמה על כך שיועציו לא מעניקים לנאום תמיכה רחבה יותר. היא ראתה בכך הוכחה נוספת לכך שיועציו של בעלה משרתים אותו בצורה עלובה", כותבת קנטור בספרה. "תקרית הנאום אימתה את חששותיה הגרועים ביותר ובאותו שלב, לטענת כמה מעוזריה, היא כבר אמרה לבעלה באופן גלוי שהוא צריך צוות חדש".
הקרב על הנאום לא היה מאבק הכוח הראשון בין יועצי הנשיא לגברת הראשונה. כמה חודשים קודם לכן היו אלה הבחירות למושב בסנאט במדינת מסצ'וסטס והניסיון להעביר את הרפורמה במערכת הבריאות שהביאו אותה לנקודת רתיחה.
זכייתו של סקוט בראון הרפובליקני בכרטיס שבמשך עשרות שנים אויש על ידי טד קנדי תוארה אז במונחים היסטוריים, גם בגלל אופיה הדמוקרטי של מסצ'וסטס וגם על רקע המאבק העז על הרפורמה במערכת הבריאות. בראון היה הסנאטור שמנע מהדמוקרטים להשיג רוב מוחלט, כזה שמאפשר להעביר הצעות חוק ללא דיונים מתמשכים ומעייפים. ניצחונו תקע טריז, גם אם לא מנע לגמרי, בגלגלי עגלת החקיקה.
גם במקרה זה ראתה מישל ביועצי הנשיא אחראים לכישלון. ניצחונו של בראון סיפק לה הוכחה נוספת לכך ש"יועצי הנשיא היה מנותקים ולא אסטרטגיים מספיק", כותבת קנטור. מי שחשף את עומק התסכול שלה היה הנשיא, שבשיחה עם עוזריו אמר, "היא חשה שההגה שלנו לא מכוון כהלכה". עכשיו היה זה תורו של רם עמנואל לזעום. הטלת האשמה על אנשי הנשיא הייתה מבחינתו צעד בלתי נסלח. ניסיונותיה של מישל לצייר את צוות הנשיא כמנותק ותלוש פגעו בו באופן אישי.
זמן קצר אחרי כך הציע עמנואל להתפטר. הרקע היה מבול של טורי דעה מחמיאים שפורסמו בעיתונים החשובים באמריקה ובהם הוא הוצג כמבוגר האחראי בסביבת הנשיא. "אפשר לטעון שעמנואל הוא האדם היחיד שמונע מאובמה מלהפוך לג'ימי קרטר", כתב הפרשן הפוליטי הבכיר של ה"וושינגטון פוסט", דיינה מילבנק.
בבית הלבן הבינו מיד שעמנואל עצמו עומד מאחורי מאמרי הפרשנות הנלהבים. "כשאתה סופג מכה כזאת וראש הסגל מנסה להפריד את עצמו מהנשיא, זה מטריד", הגיב היועץ דיוויד אקסלרוד. אובמה סירב לתת לו ללכת. "העונש שלך הוא שאתה נשאר פה ודואג שהחוק יעבור", השיב לו הנשיא.
אם יש מישהו שבאמת צריך היה לקלל את מישל אובמה זה כנראה רם עמנואל, הפוליטיקאי הנוטה להתפרצויות וחובב ניבולי הפה. אבל דווקא הדובר לשעבר גיבס, בחור מתון בעל פני תינוק ומשקפיים עגולים, אחראי לאחת התקריות הקשות ביותר שידע הבית הלבן בקדנציה של אובמה.
בספטמבר 2010, בעודו מעיין בדיווחים על הביוגרפיה המצליחה של קרלה ברוני, נדהם גיבס לקרוא על שיחה בין אשתו של סרקוזי לבין מישל אובמה, שבה תיארה מישל את החיים בבית הלבן כ"גיהנום". " אל תשאלי, זה גיהנום, אני לא יכולה לסבול את זה", צוטטה אובמה בספר. גיבס קרא והשתולל. הוא דרש שיתרגמו לו את הספר, ודרש הבהרות מאנשיה של מישל, שהכחישו כי אמרה את הדברים.
הפרשה הסתיימה לאחר שגורמים בארמון האליזה הסכימו לפרסם הודעת הכחשה רשמית לדברים.
בישיבת הסגל למחרת הפרסומים טענה ואלרי ג'ארט, חברתם הקרובה של בני הזוג אובמה ויועצת הנשיא, שלמישל יש השגות בנוגע לדרך שבה טיפל הבית הלבן במהומה סביב הספר. הפעם גיבס סירב לשתוק.
"אל תיכנס לזה, רוברט, אל תעשה את זה", הפציר בו עמנואל. אבל גיבס בהחלט "נכנס לזה". " שילכו להזדיין. זה לא בסדר. אני הרגתי את עצמי בגלל זה. מאיפה זה בא? ", הגיב בזעם. "למה, לעזאזל, את מתכוונת? ", הוא דרש מג'ארט להסביר (הוא השתמש במילה Fuck). "אתה לא צריך לדבר ככה", היסתה אותו ג'ארט, שטון דיבורה השקול והמדוד רק הכעיס אותו יותר. "אין לך מושג מזוין על מה את מדברת", הוא השתולל. ג' ארט לא אהבה את הטון שלו. "הגברת הראשונה לא תאמין שאתה מדבר ככה", הגיבה . "אז שתלך גם היא להזדיין", אמר ויצא מהחדר בסערה.
גיבס מודה שהתקרית התרחשה, אך מכחיש שהפנה את הקללה לעברה של מישל וטוען כי עיקר הזעם שלו הופנה לעברה של ואלרי ג'ארט. הוא מוסיף כי לאחר התקרית "הפסיק לקחת אותה ברצינות כיועצת לנשיא", ומדגיש כי "לא סברתי תמיד שהיא שליחה מהימנה ולא חשבתי תמיד שהיא משחקת לפי הכללים. אני חושב שההשקפה של ואלרי לגבי תפקידה כיועצת לנשיא הוא שהיא צריכה להיות למעלה וכל שאר הבית הלבן צריך להיות למטה".
מישל אובמה, כפי שכבר אפשר להבין, היא לא אישה שקל לעבוד איתה. היא לא סולחת על טעויות, היא דעתנית מאוד, והיא מנהלת את קשרי העבודה שלה מול הסובבים לפי מערכת שיקולים קרה של עלות מול תועלת. הדרישות הגבוהות שהיא מציבה חלות גם על סשה ומאליה. "כשהילדות אוכלות, לפני שהן מקבלות תוספת אני שואלת אותן'אתן באמת רעבות או שאתן רוצות לאכול רק כי משעמם לכן?'", סיפרה אובמה פעם.
כשהן שבות מבית הספר הן צריכות להגיש לה דוח מפורט מה עבר עליהן במשך היום. במהלך השבוע נאסר עליהן לצפות בטלוויזיה או לגלוש באינטרנט. טוב, זה לא שיש להן עודף זמן פנוי - עם החוגים לטניס, שחייה, כדורגל, כדורסל ושיעורי הפסנתר. למעשה, מישל הייתה כל כך אובססיבית באשר לנגינה של בנותיה, שהיא הצליחה לשכנע את המורה שלהן לפסנתר, דן דאפורד, לעבור עם בני משפחתו לוושינגטון רק כדי שיוכל להמשיך ללמד אותן.
פעם הסבירה מישל את החשיבות הגדולה שהיא מייחסת לספורט בחינוך הילדות שלה: "זה מסביר מה זה אומר לנצח בסטייל ומה זה אומר לספוג הפסד". היא הודתה שהיא מחייבת אותן לעסוק גם בפעילויות ספורט שהן לא ממש אוהבות.
"רציתי שהן יבינו מה זה אומר לעשות משהו שאתה לא אוהב ולהשתפר בו, כי בחיים אתה לא תמיד עושה רק מה שאתה רוצה. מאליה לא הבינה מדוע אני מכריחה אותן לשחק טניס. סאשה הייתה מיואשת כי היא לא הצליחה להכות בכדור, אבל עכשיו הן מתחילות להשתפר, ואני קופצת באושר ויודעת שאמא שוב צדקה".
sofash@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם